הקולנוע החרדי - סוף הסרט? 

בשנים האחרונות, ממש מתחת לאפנו, צמחה לה תעשיית קולנוע עצמאית משגשגת המייצרת סרטים לקהל החרדי.
הסרטים נמכרים בכל רחבי הארץ בחנויות של מוזיקה חרדית ותשמישי קדושה. הקולנוע החרדי לא ממומן ע"י גוף ממשלתי או מסחרי כלשהו, והוא מרוויח את לחמו כקולנוע מסחרי עצמאי בלבד - ממכירות הסרטים עצמם בחנויות.

התכנים נצפים בתקליטורים במחשבים הביתיים, ובהם שלל תכנים חרדיים-תרבותיים-דתיים המהווים הלכה למעשה תחליף לטלוויזיה ולקולנוע בארץ.
אלפי משפחות חרדיות המתנגדות לצפייה בטלוויזיה, מצאו אלטרנטיבה כשרה, ונהנות מסרטים רבים - דרמה, אקשן, אימה, הרפתקאות, מערכונים, תכניות ילדים, אקטואליה וחדשות.
בפחות משבע שנים הופקו למעלה משלוש מאות כותרים. אלפי תקליטורים נמכרים מידי חודש. כל כותר זוכה לחשיפה עצומה של עשרות אלפי אנשים. בכל חודש מופקים לפחות כ - 5 כותרים חדשים.
קהל היעד הצופה בתקליטורים מהווה כמעט שליש מכלל האוכלוסייה החרדית!

מחוץ למגזר החרדי אין מודעות לתעשיית הקולנוע האלטרנטיבית, מעין בוליווד זעירה, שהתפתחה בשנים האחרונות ללא תשומת לב מיוחדת מצד התקשורת הכללית. התעשייה מורכבת ברובה מיוצרים ושחקנים חרדים ודתיים מכל הפלגים.
להבדיל מן הסרטים שהופקו עבור חילונים ולא מיועדים לצפיה לחרדים, כגון "אושפיזין", "הסודות", "קדוש" ודומיהם, הסרטים הללו מופקים למען חרדים ודתיים על ידי יוצרים מהמגזר עצמו.

הרעב לתכנים חדשים הוא עצום. התעשייה החרדית מתפתחת ומשתכללת תוך כדי תנועה. התסריטים במהלך הזמן הפכו למורכבים ונועזים יותר.
הסרטים בתחילת הדרך נוצרו ע"י יוצרים חרדים שלא היה להם שום ידע מקצועי בעשייה קולנועית, והם ממש יצרו תוך כדי למידה. לכן, כמו בכל התחלה, התפיסה הקולנועית בתחילת הדרך הייתה מאוד תמימה ואף פרימיטיבית. הדגש היה על עלילה פשוטה - דמויות סטראוטיפיות, חד מימדיות - טובים (יהודים) מול רעים (גויים), הסרט נשא תמיד מסר ברור, דתי-חינוכי בד"כ.

כל הכותרים כולם, ותעשיית הקולנוע החרדי ככלל, כפופה ישירות לכללי ה"עשה ואל תעשה" שלה, או במילה אחת - כשר.
לכל אורך הדרך שמרה התעשייה על מספר כללי ברזל של "יהרג בל יעבור": אסור לראות נשים בסרט, אסור להציג הרהורי כפירה, אסור לנבל את הפה, איסור אלימות קשה, וחייבת להיות זיקה יהודית דתית בסרט.

למרות הצלחתם וחדירתם כמעט לכל בית חרדי, עדיין קיימים במגזר החרדי רבנים אשר יוצאים כנגד הסרטים הללו בפומבי בצורת פשקווילים או גילוי דעת, אך בהדרגה קולם הופך ליותר ויותר מינורי. מאידך, ההבנה שאיסור צפייה בסרטים חרדים הוא מבחינת "גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בו" מחלחלת גם לתודעת המתנגדים העקשנים ביותר.
דווקא התעשייה עצמה צמחה מתוך צורך להגן על הציבור החרדי מפני צפייה בסרטים חילוניים. היו רבנים שהבינו כי קיימים בציבור החרדי ילדים, בני נוער ואף מבוגרים הצופים בסרטים חילוניים בחשאי, וכדי שלא ייחשפו לקולנוע חילוני-מתירני, ע"פ תפיסתם, אשרו הרבנים את הצפייה בסרטים החרדים החדשים שנוצרו.

היום, בעקבות כניסת צורבי הCD והDVD, הצפייה בסרטים צרובים הפכה נגישה לכל, ולא עזרו אזהרות המפיצים בכל תחילת סרט, כי הצפייה בסרט צרוב הוא גזל לכל דבר והעונש המגיע למעתיקים הוא גיהנום (ממש במילים אלו!). בנוסף עם השימוש הגובר באינטרנט מצד האוכלוסיה החרדית, ניתן למצוא את רוב הסרטים החרדים באתרי ההורדות באינטרנט.
לכן, בעקבות הצריבות הרבות וההורדות מהאינטרנט נגרמה ירידה חדה בהיקף המכירות מצד אחד, אולם לפופולאריות גדלה והולכת של הסרטים בקרב הקהל מצד שני (שחקני הסרטים והיוצרים הפכו לסלבריטאים חרדים).

הירידה החדה בהיקף המכירות (היום סרט חרדי מוכר רק כשליש מכמות העותקים שמכר לפני כמה שנים) גרמה לכך שאיכות הסרטים נפגעה קשה, מספר הכותרים החל לרדת וחברות הפקה חרדיות רבות פשטו את הרגל.

היום שוק הסרטים החרדי נמצא בגבול הדק בין חיים למוות. אם המצב ימשך כך, הוא יגווע בקרוב, אבל אם ישתנו חוקי המשחק, כגון: כניסת חסויות ופרסומות לסרטים (מצב אליו משתוקקים היוצרים, אך בינתיים החברות אינן מפרסמות), יקום ערוץ טלוויזיה חרדי באינטרנט (הדיבורים על כך רבים, אבל המעשים -אין), ימצא פיתרון טכני החוסם צריבות והורדות (מה לא ניסו...), או אף הכרת קרנות הקולנוע הישראליות בסרטים החרדים כסרטים ישראלים לכל דבר. אם תתרחש אחת מהאפשרויות, או כל נס אחר, יקבל הקולנוע החרדי את זריקת החיים לה הוא זקוק וימשיך ליצור סרטים מרתקים (לפחות אנתרופולוגית) עבור אוכלוסיה מרתקת.

מי יציל את הקולנוע החרדי?

בימים אלו הקמתי את אתר דוסליווד (www.dosliwood.co.il) בדיוק מהסיבה הזאת- לנסות להציל את הקולנוע החרדי...
ימים יגידו...