המציאות היא מבנה קבוע
כמו בניין שיש בו
מאה עשרים וחמש קומות,
עם מעלית לרדת ולעלות -
ומלבד האדם עצמו
שום דבר לא משתנה.
הוא שמפעיל את המעלית,
אם לעלות בבניין או לרדת.
המעלית הזאת,
זה השתוות הצורה עם כוח ההשפעה שמחוצה לנו,
והאדם רק צריך לחפש
איך לעלות
ולרצות לעלות.
אנחנו כרגע נמצאים בקומת הקרקע שזה העולם הזה שנמצא בתוכנו במסך באחורית הראש ואנחנו מקרינים אותו על הרקע של אור אין סוף שמחוצה לנו שאנחנו הפוכים ממנו לגמרי,
עליה בקומות משמעותה שאנחנו מפתחים בנו תכונה זהה לתכונה של האור ולכן קולטים אותו יותר, עד שמגיעים להרגשת עולם אין סוף המלאה, שהעולם הזה נהיה שקוף לגמרי, שבדרך אנחנו עוברים דרך עולם העשיה, היצירה, הבריאה, האצילות ועולם אדם קדמון,
האמצעי כדי לפתח תכונה כזאת בנו הוא לקבל חשיבות מסביבה שמעונינת בכך גם, ואז כתוצאה מכך לעורר עלינו את המאור המחזיר למוטב שזה הכוח המשפר, המפתח, המחבר שמממש את פוטנציאל ההשפעה שבנו,
בזמנינו שכל האנושות כבר צריכה להתחיל לטפס במעלה הקומות, אנחנו צריכים דרך כלי התקשורת להפוך את כל העולם לסביבה שתתמוך בנו לעליה...
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
