טיעוני השופטים בישראל נגד משוב השופטים - האם לצחוק או לבכות? 

בתקשורת נמסר כי הנציגות הארצית של השופטים בישראל התכנסה לדיון בענין משוב השופטים. כל השופטים החברים בנציגות ללא יוצא מהכלל התנגדו למשוב ולהלן נימוקיהם כפי שצוטטו בעתון "ידיעות אחרונות":"המערכת השיפוטית אינה צריכה להיות חסינה מבקורת, אבל המשוב הוא אקט פופוליסטי שנועד אך ורק להתריס ולנגח. הם הדגישו שמערכת המשפט היא אחד הגופים המבוקרים ביותר, שכן עם מבקריה נמנים הקהל היושב באולמות, התקשורת ובעיקר נציב תלונות הציבור על השופטים".

בנוסף לנימוקים האלה טענו השופטים בנציגות הארצית של השופטים כי יו"ר לשכת עורכי הדין פועל בחוסר סמכות  "ולמעשה גורם לפילוג ולפיצול בלשכה" וקראו לשר המשפטים לקרוא אותו לסדר על כך.

במאמר זה ננתח את הטיעונים של השופטים:

1. הטענה שהמשוב הוא אקט פופוליסטי שנועד אך ורק להתריס ולנגח -

חיפוש מהיר באינטרנט מעלה את המימצאים הבאים:

1.1           במדינת וושינגטון שבמערב ארה"ב נערכים החל משנת 1972 ואילך משובי שופטים על ידי עורכי הדין בתדירות של אחת לכל ארבע שנים.

1.2           אוניברסיטת סן דייגו במקסיקו עורכת משנת 2002 סקר שופטים שבו משתתפים תובעים וסנגורים ב- 9 מדינות במקסיקו

1.3           במדינת קנזס בארה"ב אפילו שופטים שנמצאו במקום נמוך בדירוג משוב השופטים מצאו שהמשוב עוזר לשיפור התפקוד. הסקר הראשון נערך בשנת 2006

רק מהאמור לעיל ניתן להבין שבמדינות אחרות משוב לשופטים הוא דבר מקובל, ולטיעוני נציגות השופטים אין כל בסיס עניני והם סתם בגדר תעמולה. 

2. הטיעון שמערכת השפיטה מבוקרת על ידי הציבור והתקשורת -

מערכת השפיטה כלל אינה משתפת את הציבור במידע ציבורי המצוי בידה, אלא נלחמת בציבור למנוע ממנו מידע על הנעשה במערכת. אפילו פסק דין של נשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים הגב' מוסיה ארד שהנהלת בתי צריכה לתת מידע על פילוח התיקים לפי שופטים אינו מכובד, והנהלת בתי המשפט ערערה עליו. חזקה על המערכת שהערעור לא יתברר במהרה.  מכאן שהטיעון שהציבור מסוגל לבקר את המערכת הוא ריק מתוכן אמיתי. 

3. הטיעון שניתן להסתפק בבירור תלונות על ידי נציב תלונות הציבור על השופטים גם הוא ריק מתוכן אמיתי שכן על פי החוק הנציב מנוע מלטפל בשורה ארוכה של נושאים. כתוצאה מכך הרבה ענינים נותרו ללא כל כתובת ממוסדת לבקורת צבורית. נביא כאן שלוש דוגמאות:

3.1 שופטי בית המשפט העליון מקבלים להתמחות בני שופטים בבית המשפט העליון ( מכהנים או שכיהנו ). תקנות האתיקה אינן מתיחסות לענין זה ונשיאת בית המשפט העליון מסרבת לתקן את התקנות למרות פניות אליה בנדון.

3.2 השופטים ממנים לתפקידים בשכר מטעם בית המשפט אנשים ( נאמנים, כונסי נכסים, עדים מומחים וכו' ) ללא כל קריטריונים מי זכאי לקבל מינוי בשכר מטעם בית המשפט. גם פרשת השופטת לשעבר הורנצ'יק שמינתה את החבר שלה ( שהסתבך אחר כך בפלילים ונכנס לכלא ) לא הביאה את המערכת לתקן את המצב. בכל מקום אחר בשירות הציבורי כדי לקיים את עקרון שוויון ההזדמנויות מפרסמים מה הכישורים הנדרשים ממועמד. רק במערכת בתי המשפט המצב הוא כמו בימי הטורקים.

3.3 השופטים נותנים צוים שונים ואין בנמצא מערכת פנימית של תחקירים להפקת לקחים מטעויות במתן צוים. למשל איך אפשר לשכוח את צו איסור הפרסום הטיפשי על שמו של טלנסקי כאשר שמו פורסם בעתון בארצות הברית ובאינטרנט בכל העולם ורק בישראל נאסר על התקשורת הממוסדת לפרסם את שמו. גם הרשלנות בהוצאות צוי האזנת סתר לחיים רמון לא נחקרה משום שנשיאת בית המשפט העליון אמרה "שאין צורך לבדוק שום דבר". לפירוט מורחב על העדר כל בקרה על הפן המינהלתי של שיפוט בישראל      http://www.articles.co.il/article/123353    ( פורסם: 15.9.2011 ) 

 כנראה שגם השופטים מבינים שאין ממש בטיעוניהם ועל כן, כמו עורך דין מתחיל, הם מעלים טיעון חלופי שהמשוב נערך בחוסר סמכות מצד יושב ראש הלשכה.

לסיכום כל טיעוני השופטים נגד המשוב אין בהן ממש ואוי לנו שזאת היא הרמה של טיעוני של שופטינו. בסיס הכוח הציבורי של מערכת השפיטה הוא אימון הציבור. איך השופטים מצפים מהציבור לתת אימון במערכת השפיטה כאשר השופטים מספקים לציבור טיעונים כל כך מגוחכים?