האם מחיר היבוא כפוף לתנאי שלא ניתן לאומדן? הצעה לתיקון נוסח תצהיר יבואן שנדרש על ידי רשות המכס 

עו"ד גיל נדל, עו"ד עומר וגנר

מסי יבוא רבים מוטלים לפי ערך הטובין. לכן, קיימת חשיבות רבה לשאלה מה ייחשב ערך הטובין לצרכי חישוב המסים.

כידוע, דרך המלך לקבוע את הערך שעליו יוטלו מסי היבוא, היא קביעה לפי מחיר העסקה כפי ששולם בפועל מהקונה למוכר. שיטה זו נהוגה בישראל מזה למעלה מ-10 שנים, והיא אומצה בישראל בעקבות אימוץ הסכם גאט"ט בעניין הערכת טובין. לפני השיטה הנוכחית, הייתה נהוגה שיטה אחרת של הערכה לפי "מחיר השוק".

על אף שמחיר העסקה הוא נקודת המוצא, פקודת המכס קובעת כי במצבים מסוימים יש לפסול את מחיר העסקה, למשל- במקרה בו מתקיימים יחסים מיוחדים בין היצואן-המוכר ליבואן-הקונה (למשל חברות בנות) ויחסים אלה משפיעים על המחיר שנקבע, או במקרה בו קיימות מגבלות על מכירת הטובין בישראל.

כחלק מתפקידה של רשות המכס, ועל מנת שתוכל לפקח האם מתקיימים תנאים שיש בהם כדי לפסול את מחיר העסקה שדווח, דורשת רשות המכס מכל העוסקים ביבוא מסחרי להגיש לה אחת לשנה טופס המכונה "תצהיר יבואן שנתי" (טופס מכס 138), שבו ניתנים פרטים אודות מערכת היחסים שבין היבואן ליצואן-הספק בחו"ל, כאשר מידע זה מסייע לרשות המכס לקבוע האם מחיר העסקה שדווח הוא קביל, אם לאו.

סמכותה של רשות המכס לדרוש תצהיר זה נובעת מסעיף 134 לפקודת המכס, הקובע כי המנהל רשאי להתקין תקנות להפעלת סעיפים 129 עד 133ט (העוסקים בהערכת הטובין) – "ובייחוד, כדי לחייב כל אדם הקשור ביבוא טובין לישראל לספק למנהל, בצורה שידרוש, כל ידיעה הנחוצה לדעתו, בשביל הערכה נכונה של הטובין...".

מקור סמכות נוסף מצוי בסעיף 27 לפקודת המכס, הקובע כי: "המגיש רשמון חייב להשיב על כל שאלה בנוגע לטובין הנקובים בו, אם נדרש לכך על ידי גובה המכס או פקיד-מכס אחר".

בהתאם לסמכותו, התקין המנהל תקנות הנקראות תקנות המכס (הערכת טובין), תשל"א-1970, אשר מחייבות יבואן להגיש הצהרה ביחס לערך הטובין (סעיף 1(א)):

"בעל טובין אשר כולם או מקצתם חבי מכס, לפי ערך, ימסור לגובה המכס עם הרשימון הצהרה, בטופס שהורה המנהל, בדבר אותם טובין, אלא אם הורה המנהל אחרת".

ובהתאם לכל אלה, דורשת רשות המכס כאמור מיבואנים הגשת תצהיר יבואן שנתי.

אחת השאלות המופיעות באותו תצהיר יבואן שנתי, תחת הכותרת "מהות הקשרים העסקיים בינך ובין הספק וערך העסקה", היא האם:

"מכירת הטובין או מחירם אינם כפופים לתנאי או לתמורה כלשהם שלא ניתנים לאומדן לצורך קביעת ערך הטובין", כאשר היבואן נדרש לסמן "כן" או "לא".

לדעתנו, הניסוח של שאלה זו הוא בעייתי מאד, ועשוי לגרום לכך שיבואנים יסמנו בטעות תשובה אחת כאשר התכוונו לתשובה אחרת.

כלומר- אם אכן אותה מכירה אינה כפופה לתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו, מה יסמן היבואן? "כן" – כדי לסמן שהמכירה אינה כפופה לתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו? או "לא" – כדי לסמן שהמכירה אכן לא כפופה לתנאי שלא ניתן לאומדן?

שאלה זו בתצהיר היבואן  מקורה בסעיף 132(ב)(2) לפקודת המכס, ולפיו, כאשר מכירת הטובין או מחירם כפופים לתנאי או תמורה נוספים שלא ניתן לאמוד את ערכם מעבר לתמורה שכן שולמה ושניתן לאמוד את ערכה, הדבר פוסל את מחיר העסקה שהוצהר.

פקודת המכס מהווה אימוץ של הסדר גאט"ט לעניין הערכת טובין, כאשר בהסכם גאט"ט הסעיף המקביל (סעיף 1 (B) להסכם) קובע כי מחיר העסקה יאומץ, אם:

"…the sale or price is not subject to some condition or consideration for which a value cannot be determined with respect to the goods being valued";

בהסכם הבינלאומי, מוצגות מספר דוגמאות מהן ניתן ללמוד מהם אותם מקרים בהם מחיר היבוא כפוף לתנאי שלא ניתן לאמוד את ערכו, ואשר מביא לפסילת מחיר העסקה.

ובין היתר:

*כאשר המוכר (היצואן) קובע את מחיר היבוא בעסקה בתנאי שהקונה (היבואן) ירכוש ממנו טובין נוספים בכמות מסוימת;

*כאשר נערכת עסקה דו-צדדית בין היבואן ליצואן, ומחיר היבוא לישראל תלוי במחיר המכירה בו ימכור היבואן סחורה לחו"ל לאותו יצואן;

*כאשר הטובין המיובאים הם טובין שלא הסתיים תהליך ייצורם, והיבואן בישראל מתחייב לספק אותם בחזרה ליצואן בחו"ל לאחר ביצוע תהליך של עיבוד.

יחד עם זאת, לא כל הבטחה של היבואן בישראל ליצואן בחו"ל עשויה לפסול את מחיר העסקה, כלומר- לא כל הבטחה של היבואן ליצואן מהווה "תנאי נוסף שלא ניתן לאמוד את ערכו".

לדוגמא, בשנת 2007 ניתן פסק-דין בבית משפט השלום בתל-אביב במסגרתו טענה רשות המכס כי כאשר יבואן של משקאות אלכוהוליים הבטיח למוכר (היצואן) כי בתמורה לכך שיינתן לו מחיר נמוך, ימצא עבור היצואן לקוחות נוספים - מדובר בתנאי שלא ניתן להעריך את שוויו ואשר משפיע על מחיר היבוא. כלומר, הטענה הייתה שבשל הבטחת היבואן למצוא ליצואן לקוחות נוספים, מחיר היבוא שניתן לו נמוך מן המקובל. בית המשפט דחה את טענת רשות המכס בעניין זה וקבע כך:

"הבטחה שניתנה על ידי התובע (באמצעות אחיו) לספק ההולנדי לפעול להרחבת חוג לקוחותיו, איננה יכולה להוות בסיס לשינוי מחיר העיסקה, ולכל היותר היא מהווה בסיס לעילה חוזית כלשהי, שצריכה להתברר בין התובע ובין הספק, ללא קשר לעסקה שכבר נעשתה ולמחיר שכבר סוכם וכבר שולם".

[ת.א. (שלום ת"א) 42687/03 פולדיאן יעקב נ' מנהל המכס ומע"מ, פסק-דין מיום 27.5.07]

בסופו של דבר, לדעתנו, דרישתה של רשות המכס כי היבואן יצהיר במסגרת תצהיר היבואן השנתי האם המחיר שניתן לו כפוף לתנאי נוסף שלא ניתן להערכה, היא דרישה הגיונית וסבירה, אך לצורך פישוט נוסח השאלה, היינו מציעים לשנות את הניסוח של השאלה ולחלק אותה לשתי שאלות נפרדות, כך שהיבואן יישאל האם:

"מכירת הטובין או מחירם כפופים לתנאי נוסף או לתמורה נוספת כלשהם?"

יבואן שישיב על שאלה זו בחיוב, יידרש להשיב על שאלה נוספת:

"האם התנאי או התמורה הנוספים ניתנים לאומדן?".

במצב כזה, יבואן שישיב "כן" על שתי השאלות מתכוון לכך שמחיר הטובין אכן כפוף לתנאי שלא ניתן להעריכו, דבר שצריך להביא לפסילת מחיר העסקה, 
בעוד יבואן שישיב "לא" על לפחות אחת מהן, מתכוון לכך שמחיר הטובין לא כפוף לתנאי, או שהוא כפוף לתנאי שכן ניתן להעריכו, דבר שצריך להביא לאישור מחיר העסקה.