אז מה זה בעצם דיכאון סמוי? 

דיכאון זה דיכוי של הרגשות. חסר מוחלט או חלקי ברגש.

בתור ילדים כאשר אנו חווים חסר רגשי מסויים החסר הזה מתחיל ללוות אותנו באופן קבע ולהסב לנו כאב, אנו לא עומדים בכאב ועל מנת לתפקד בצורה נורמלית אנו מתחילים לדכא רגשות מסויימים.

ככל שהחסר גדול יותר והכאב גדול יותר, החלק הרגשי אותו נדכא יהיה גדול יותר.

דיכאון מלא, מגיע כתוצאה מחסר רשמי מאד גדול שבו אין לנו את הכוח הנפשי לעמוד בכאב של החסר ואז אנחנו מדכאים את כל הרגשות שלנו.

דיכאון סמוי הוא דיכאון של רגשות מסוימים באופן רציף. יש רגשות שאני מרגיש ויש רגשות שבאופן קבע מדוכאים אצלי. כלפי חוץ אני נראה כאילו הכל בסדר אצלי. אני יכול לצחוק, לספר בדיחות ולתפקד ביעילות. הדיכאון הסמוי הופך לחלק מצורת החיים. אך הוא בא לידי ביטוי באיכויות הילדיות שלנו. אנחנו לא מסוגלים לעשות דברים שילד יודע לעשות. לדג' להשתטות. כיוון שיחד עם הרגש שדיכאנו דיכאנו את הילד הפנימי שלנו.

דיכאון סמוי הינו חלק מצורת חיים של אנשים שבילדותם חוו חסר רגשי מסוים שלווה בהרבה כאב. וכדי להמשיך לתפקד במערכת החיים הנורמאלים דיכאו חלק מרגשותיהם באופן רציף. כיוון שכאשר קיים חסר הוא אינו מתמלא מעצמו, החסר ממשיך ללוות את האדם גם בבגרותו ועל מנת לשרוד זאת ממשיך האדם לדכא חלקים מרגשותיו. אדם כזה לא יודע להשתטות, ליהנות ברמה החווייתית, לעשות דברים שילד יודע לעשות. הילד שבו מדוכא.

בדיכאון סמוי האדם חי באופן חלקי, רק חלק ממנו חי. החלקים האחרים נמצאים באיזשהו מין כלא שלא מאפשר להם להתבטא או אפילו לצוף. התפקוד של אדם כזה הוא ממקום של צורך ולא של רצון. פעמים רבות אדם בדיכאון סמוי ירגיש שהחיים לא באמת מעניינים אותו, שהוא לא משמעותי ושאין בו עניין. אין בעולם הרגשי שלו סיבה בשבילה הוא רוצה לקום בבוקר. גם אם מבחינה רציונאלית יהיו לו מטרות זה לא מצליח לחדור לעולם הרגשי שלו. בפעמים אחרות אדם בדיכאון סמוי יפחד מחיכוך עם אנשים, יפחד מלהתמודד עם החיים ועם החברה.

כדי לפרוץ מעגל כזה של דיכאון דבר ראשון חשוב שתהיה לאדם מודעות שהוא חי רק בחלקו ושהוא חווה רק חלק מחייו. העולם הרגשי שלו לא מכיל את מכלול הרגשות כגון עצב, שמחה, כאב, חמלה, אהבה וכדו.

בנוסף חשוב לאדם למצוא לעצמו סביבה רגשית שתוכל לספק לו רגשות חיבה, עידוד, מחמאות, תחושה שהוא רצוי. זה אפשרי במסגרת טיפולית או בעזרת אנשים שחשוב להם ממנו ומוכנים להתגייס לעזרה. חשוב לפתח מסוגלות לדבר איתם. לדבר הרבה על מה שמרגיש, להתחיל להתחבר חזרה לעולם הרגשי ולרגשות. תתחילו לשאול את עצמכם מספר פעמים במשך היום מה אני מרגיש כרגע? היכן הרגש מתבטא אצלי כרגע בגוף? בליווי טיפולי התהליך יהיה קל יותר.

כדאי למצוא תחביבים שמהנים אתכם ולהתעסק בהם. תשתדלו לעשות גם דברים שאתם רוצים אפילו סתם בשביל הפינוק. לא רק דברים שצריך לעשות בשביל התפקוד היומיומי אלא מעבר. תשאלו את עצמכם מה אתם אוהבים לעשות? מה אהבתם לעשות בתור ילדים? ופשוט להתחיל לעשות. לצייר, לשיר, לטייל, לרקוד, לאפות וכו' וכו'.

כמובן, אם זה מתאפשר מומלץ לעבור את התהליך בליווי טיפולי. כיוון שלאדם בדיכאון סמוי יש צורך בהרבה חום, תחושת שייכות ועידוד.

אז שיהיה בהצלחה. ותתחילו להשתטות :)