הדור החדש מסוגל לעשות דבר כלשהו רק אם הוא מבין, מרגיש, מחליט ומסכים עם מה שצריך להיעשות. אחרת הוא לא יעשה דבר.
בעבר החינוך התבסס על המקל והגזר. הכניסו את הילדים לגבולות שונים ו"החזיקו אותם קצר": "כך צריך לנהוג, כך אתה חייב לפעול". היום זה לא יעבוד, הילדים מסתכלים על המורים במבט חודר, בוחן, בררני מאוד, הם כל הזמן לומדים ומנתחים את הסביבה והמורים די שקופים עבורם.
אנחנו רואים את זה אפילו לפי האירועים שעוברים עכשיו על העולם, אנשים לא רוצים שיגידו להם מה לעשות בלי שהם מבינים מדוע.
ולכן חינוך בצורה של הטפות מוסר: "קח מאיתנו דוגמה ותנהג באותה הדרך". לצעירים זה לא מספיק, הם לא ילכו בדרך הזאת. להיפך, הם יעתיקו את הדוגמאות הכי לא טובות ולא יוכלו לשלוט בעצמם.
הם לא יקבלו שום דבר כמובן מאליו. נכון שבילדות האדם סופג דברים רבים בצורה אוטומטית ובכל זאת, אפילו אם נחנך את הילדים של היום בשיטת המקל והגזר, זה לא ילך. כי האגו שלהם גדול, ולא נוכל לעמוד בפניו. ולכן אנחנו צריכים לפתח לא את שיטות האילוף (שמנסות לגרום להם להיות יותר ממושמעים וצמודים אלינו),
ולא לתת להם תוצאות מוכנות שהם יממשו אותן כמו מכונות קטנות, כשהם מסתכלים על המורים וחוזרים אחריהם,
אלא ללמד אותם את תהליך ההתפתחות שהאנושות עוברת, את המציאות ואת מקומם בה, את המטרה של החיים, את דרכי ההנהגה של הטבע ואת ההזדמנויות שעומדות בפני כל אדם, את אותם הגבולות שבהם הם באמת חופשיים.
צריך למסור כל זאת בהתאם לגיל. ואז הם ישתמשו ויממשו את מה שהם לומדים בהתנהגותם, ולמורים יישאר רק לבדוק אם הידע נמסר להם בצורה הנכונה. לפי התוצאות בשטח.
הם ילמדו לשלוט בעצמם לפי חשיבות המטרה של החיים. זוהי העבודה העצמאית של האדם. זה לא יכול להיות בדיכוי,
המהפך הזה בגישה חייב להיות מפני שהטבע בזמנינו דורש מאיתנו שנבין שהאבולוציה לא הסתיימה ואת השלב האחרון שלה נצטרך לעבור בהכרה, במודעות ע"י בניית הקשרים הנכונים שיולידו בנו זרימת חיים מהדרגה הבאה, שנרגיש את ההרמוניה האמיתית שקיימת סביבנו.
ללמוד את החוקים שאנחנו פועלים בתוכם
