יחימוביץ'? לא שלי 

חברי הכנסת בישראל אינם נבחרים בבחירות ישירות. דווקא משום כך – מעצם היותם נבחרי ציבור הנבחרים בשם אידיאולוגיה או שייכות למפלגה או קליקה כזו או אחרת – נכונותם להיות קשובים לציבור היא תכונה שאי אפשר לוותר עליה.

 בתהליך כתיבת הספר שלי "חברות הכנסת" נחשפתי לכולן – חברות כנסת לשעבר, חברות כנסת מכהנות, מתמודדות לכנסת שליוויתי בתקופת ההתמודדות עוד טרם בחירתן. לזכות עם ישראל ראוי לומר כי מעטות הן אותן נשים שבזחיחותן ויהירותן נהגו במשוא פנים כבר בפנייה הראשונה. אינני נוהג לחשוף ומעולם לא חשפתי את "אחרי הקלעים" של כתיבת הספר אך בימים אלה צריך לקום ולומר דבר מה.

 שם רע מאוד יצא בציבור לאישיותה של אורה נמיר. הופתעתי מאוד מקבלת הפנים ומהיכולת לתקשר עם השרה לשעבר בצורה נעימה ובאופן בלתי אמצעי. לא ציפיתי לכך, שהרי תדמית ציבורית היא חזות הכל. באחת משיחותינו הרימה את הכפפה ואמרה שנבחרה לעשות ולקדם נושאים ולא על מנת להיות נחמדה. ככל שעמדתי על דרך העבודה שלה ועל כך שבכל שבוע קיימה סיורים וכל אחד מהם סיימה בסניף המפלגה המקומי על מנת לשמוע מהחברים, כך הפנמתי שיש פנים רבות לכל נבחר ציבור. אי הנחמדות של אורה נמיר לא התבטאה בחוסר נגישות לציבור, היא התבטאה רק בדרישות גבוהות מצוות העובדים שסביבה על מנת שהציבור שבהחלט הייתה קשובה לו באופן אישי יקבל את המגיע לו.

 מכאן לשלי יחימוביץ' המועמדת בימים אלו לראשות מפלגת העבודה. במדד "הסבר פניך לאזרח" יחימוביץ' תופסת מקום נכבד בתחתית הרשימה. על מנת להבהיר עד כמה התחתית רחוקה מן המקום הראשון אומר שמבין 24 חברות כנסת מכהנות – שתיים בלבד נמצאות באותה תחתית חשוכה. אם ניתן היה לתרץ ולומר שהרקע המקצועי שלה רב והיא מומחית בתחומי עיסוקה הייתי מקל ראש, אבל... עיתונאית? נכון, אשת תקשורת בבמות חשובות מאוד ועדיין אשת תקשורת – כל שהייתה צריכה להתניע את הקריירה שלה ולהביא את הציבור להכיר את שמה כשהחליטה לשבור כללי אתיקה ולפנות לפוליטיקה היה מיקרופון.

 סיפור ההכרות שלי עם יחימוביץ' פשוט: בכתיבת הספר עסקתי כארבע שנים לפני שנבחרה לראשונה לכנסת. כבר הייתי מוכר בקרב חברותיה לסיעה; שלי יחימוביץ', מי ששבועות ספורים קודם לכן הייתה במקום לא רחוק ממני והכירה את הצורך של מי שמסקר או מתעד בשיתוף פעולה של המתועד, ענתה לי בחביבות ראויה לשמה שפורסם אודותיה רבות לאורך השנים ואני מוזמן לכתת רגליי ולהרכיב את הפרק אודותיה ללא צורך בפגישה. אותה חברת כנסת לא ידעה שפניותיי נעשות אך ורק לאחר עבודת מחקר מקיפה בארכיונים ובסקירת קטעי עיתונות. הפגישות נועדו להשלים פערים, לאמת עובדות ולשמוע ממקור ראשון.

 לאור מחויבותי שלא לפרסם דבר שלא נבדק וכבר היה ידוע לי שאין לסמוך על מקורות כתובים אחרים – שלחתי את הטקסט לעיונה. מאז אותה תגובה ששלחה אותי לאלף אלפי עזאזל לא נעניתי עוד. לא עזרו מכתבים ולא עזרו דפיקותיי על דלת לשכתה שנענו על ידי מיכל בירן בפתיחת דלת באופן החוסם את הגישה אליו אפילו לסקירה תצפיתית מעבר לסף. כשנזדמנה חברת הכנסת להרצאה פומבית בירושלים, ניגשתי עם עותק מהטקסט. העבודה עליו הייתה יותר מורכבת מחברות הכנסת שנעתרו להפגש איתי, משום הרצון לאתר כל פרט קטן ככל שיהיה בידיעה שהפרטים לא יתקבלו מגברת יחימוביץ' וכן משום הרצון לאמת את כל הכתוב בו ומשום כך הצורך להשמיט חלקים ניכרים שייתכן ולא עומדים במבחן האמת. בפגישה חפוזה זו ענתה לי חברת הכנסת: "הרי לא ביקשתי שתכתוב עליי, אני לא מעוניינת".

 לאחר צאת הספר הסתובבתי במסדרונות הכנסת וניגשתי ללשכתה, כעת בעידן פריימריז כשהדלת פתוחה לרווחה ומזמינה עוברים ושבים. יחימוביץ' ישבה בה לבד, עוזר אחד לא היה, ואני – אני סולקתי מהמקום בתירוץ שאין לה זמן ואוכל לבוא מאוחר יותר ולדבר עם הצוות. יהירות כל כך גדולה שאפילו מה שנכתב בספר שעתיד (ואכן) יושב בספריות ברחבי הארץ לא מעניין את חברת הכנסת.

 זוהי אותה חברת כנסת שנכנסה למשחק הפוליטי ובכל רגע נתון בועטת בכלי המשחק ולא נעתרת למשמעת סיעתית. לסיכום שאלה לחברת הכנסת יחימוביץ' עצמה – למי התנגדת כל כך קשות? אהוד ברק ה-"לא סחבק. מנהיג"? שלי יחימוביץ' – לא סחבקית. נקודה. מנהיגה? כשכל הרקע שאיתו את מגיעה מרגע סיום שירותך הצבאי הוא לא יותר מביקורת נוקבת בעיתונות – תרשי לי להטיל ספק ביכולתך.