אתה מצליח לקבל את עצמך בצורה מלאה?
אם לא ממש, אז המאמר הזה בדיוק בשבילך!
מה זה בדיוק קבלה עצמית ולמה רבים מאיתנו כל כך מתקשים בכך.
אז קבלה עצמית – זה פשוט. פשוט לקבל את מה שאנחנו, את החולשות שבנו באופן מלא. בלי מאבק. בלי מלחמות. בלי שיפוט. בלי ביקורת ובלי אשמה. לחוות את עצמנו כראויים וכטובים למרות החסרונות שלנו.
ולמה רובנו מתקשים בכך? בשביל זה אנחנו צריכים ללכת קצת אחורה לילדות שלנו. לכל חוייה שעברנו בילדותינו השפעה רבה עלינו עד היום.
אם בילדותינו לא גדלנו בסביבה שקיבלה אותנו באופן מלא, אם לא הרגשנו את ההורים שלנו אוהבים אותנו ללא תנאי, אם לא קבלנו מהם עידוד, אם לא התייחסו באופן אוהב ומכיל לכאב ולבכי שלנו, אם הרגשנו שלא רואים אותנו, שאנחנו לא באמת מעניינים את עולם המבוגרים סביבנו. גדלנו למבוגרים חסרי קבלה עצמית.
ולמה?
כבני אדם, אנחנו נולדים תלותיים במבוגרים שסביבנו. אין לנו יכולת לשרוד ללא דאגת הסובבים אותנו. כאשר איננו חשים אהובים אנחנו מתחילים לדאוג להמשך הקיום שלנו. אם לא אוהבים אותנו, מה מבטיח את זה שלא יזרקו אותנו? במצב כזה ההישרדות הופכת להיות מטרת העל שלנו. החוויה השלטת. אנחנו רוצים להבטיח את הקיום שלנו.
ומה אנחנו עושים בשביל זה? אנחנו מתחילים לשנות את עצמנו.
אנחנו קולטים שלא ממש חשוב כרגע אם אנחנו מרגישים לא אהובים. מה שחשוב הוא שלא יזרקו אותנו. לא ממש חשוב שלא מחבקים אותי מספיק. חשוב שיהיה לי מה לאכול. בתור ילדים קטנים אין לנו את היכולת לחשוב רציונאלית. והפחד והרצון לשרוד מתחילים לנהל לנו את החיים.
כאשר אנו קולטים שהרגשות מפריעים לנו להישרדות היומיומית. אם אני צריך להתנהג יפה על מנת לוודא שלא יכעסו עלי, אין לי מקום לזה שאני נעלב מזה שאבא שלי לא חייך אלי כשהוא הסתכל עלי. או שהוא לא התעניין במגדל הקוביות שבניתי. אנחנו מתחילים להסתיר אותם.
ואיפה אנחנו מסתירים אותם? בתת המודע. אנחנו דוחקים אותם פנימה לתת מודע על מנת שבהתנהלות היומיומית, המודעת זה לא יפריע לנו. וברגע שאנחנו עושים זאת אנחנו הופכים את החולשות שלנו, את הצרכים הבסיסיים שלנו בחום ובאישור לסוד. מעל הסוד אנו שמים משקולת של פחד. היות וזה הופך להיות מפחיד בעבורנו לחשוף את הסוד שלנו, את הרגשות הרכים והחלשים שלנו. כיוון שמטרת העל שלנו היא ההשרדות.
על מנת לשרוד היטב, אנחנו נכנסים לשליטה, הופכים להיות ליעילים, אוטמים את עצמנו רגשית על מנת שלא לתת לביקורת מהאנשים הקרובים לנו להכאיב יותר מידי, אנחנו מתחילים לרצות את הסביבה, מתקשים בלומר לו ומתחילים למדוד באופן תמידי את מצב הרוח של הקרובים לנו על מנת לדעת מתי להתקרב או להתרחק מהם.
אז מה עושים? כרגע, כשאנחנו כבר בני אדם מבוגרים, אנחנו לא זוכרים את כל הסיבות לכך שאנחנו לא מקבלים את עצמנו. מה שברור לנו שאנחנו סובלים.
כיצד אנחנו מתחילים לקבל את עצמנו?
אז כמו בכל דבר ששורשו מהילדות שלנו, זהו תהליך שעלינו להתחייב עליו. אם הסבל של החוסר קבלה העצמית שלנו כל כך גדול. נרצה להתחייב לקבלה עצמית מלאה. אך בשביל לעשות זאת, עלינו קודם למצוא את הסוד שהסתרנו בילדותינו. את כל הרגשות והחסרים שלנו שנמצאים בתת המודע?
ואיך נמצא אותם?
אז, הדרך הבסיסית היא להתחיל לשאול את עצמנו "מהו הדבר שאני הכי רוצה אך פוחד שידעו על כך"? אם אני נשוי, אז בדרך כלל זה מתנקז מול בן הזוג שלנו ונוכל לשאול את עצמנו "מה הדבר שאני הכי רוצה מבן הזוג אך מתבייש לבקש"?
יתכן ובתחילה לא ממש תדעו. זה רק סימן שזה מוסתר עמוק עמוק. התמידו לשאול את עצמכם ולהיות כנים עם עצמכם. אם אתם מסוגלים (מומלץ) שתפו מישהו קרוב בתשובות שעולות לכם והתקרבו אל הקבלה העצמית המלאה שלכם. ככל שהתשובות שלכם יהיו יותר מתפדחות ויותר כנות, תתקרבו לחלקים הרכים והמוצנעים שלכם, לחסרים שלכם. וברגע שתתנו להם מקום ותאפשרו להם ביטוי תראו איך עוד ועוד שלום פנימי נכנס אל חייכם.
בברכה ובאהבה,
חני בורנשטיין
מומחית להגשמה עצמית – יוצרת התוכנית האומץ לחיות
http://www.liveyourlife.co.il
