פרפרי היצירה
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

פרפרי היצירה 

מאת    [ 15/10/2005 ]
מילים במאמר: 1414   [ נצפה 4285 פעמים ]

 
 
בשבוע שעבר ישבתי מול קבוצה, שהחלה באותו יום תהליך של סדנה לפיתוח וביטוי של היצירתיות. מפגש ראשון, 15 זרים, שעוד ארבעה חודשים יהפכו לחברים בלב ונפש, חברים למסע לחיבור לאמת הפנימית שלהם, ליצירתיות שבתוכם.
חמש עשרה שנים שאני שותפה למסע של דרך האמן, המון ניסיון ובטחון, ועדיין הפרפרים האלה בבטן. אותם פרפרים שאני חווה לפני כל כתבה עיתונאית שאני כותבת או עורכת, לפני כל ציור שאני מציירת, לפני כל קבוצה שאני פוגשת, בתחילת כל יום שנפתח, בחיבור עם כל אדם ואתגר חדש. פרפרים של התרגשות, של פחד, של יציאה למסע שעובר דרך הלא נודע ויוצר את עצמו. פרפרים שעפים איתי ומעיפים אותי אל החופש המוחלט, פרפרים שהם בעיני היצירתיות.

שיתפתי את הקבוצה בהתרגשות הזו. איחלתי להם שבתום התהליך המשותף של ארבעת החודשים, כל אחד מהם יחוש את הפרפרים האלה ברגעים רבים בחייו. ביצירה של מערכות יחסים, בעבודה, באומנות, בכל בוקר, כשקמים ליצור יום חדש. יצירה היא בעיני הענווה להתחיל בכל פעם מחדש, להתגבר על הפיתוי להישאר במוכר והידוע ולעבור שוב ושוב דרך הפחדים שאורבים בפתחו של כל תהליך, בפתחה של כל התחדשות, של כל יצירה.

יצרתי מאות כתבות בימי חיי, וכל כתבה מפגישה אותי עם הרגע, שלפעמים נמתח על יומיים, של חוסר אונים וכניעה להרפתקה חדשה ובלתי מוכרת. אני מכירה את הרגע הזה, שדוחף אנשים למקרר, לשינה, לשיחות של פתרון בעיות של חברים, אלכוהול, עומס עבודה, הכל רק לא להתמודד עם היצירה המתהווה. אני מכירה את הרגע הזה, צוחקת ממנו ואתו, יודעת שעוד רגע יזרמו המילים והכתבה תיצור את עצמה. אבל עדיין, הרגע הזה של לפני, עם הפרפרים, שהם פחד והתרגשות מעורבים. הנחיתי עשרות קבוצות, ועדיין, לפני כל מפגש, אני מדליקה נרות, עוצמת עיניים, מתרכזת בתוכי, ומבקשת מאלוהי שיעזור לי ויהיה איתי גם הפעם. וזו ההרפתקאה הגדולה שנמצאת בחיי יצירה, קבלת העובדה ששום דבר בתהליך לא מובן מאליו, ולא משוחזר. הכל נוצר ברגעים אלה, מחדש. לידה אחר לידה, והצירים נוכחים שם כל פעם, כמו בפעם הראשונה.

פעמים רבות שואלים אותי אם אפשר ללמד יצירתיות. ג'וליה קמרון, יוצרת טכניקת דרך האמן שעליה מבוססות הסדנאות שאני מנחה, עונה "אי אפשר, אני מלמדת אנשים איך הם יכולים לאפשר לעצמם להיות יצירתיים". יצירה אי אפשר, גם לא צריך ללמוד, היא חיה בתוכנו, צריך רק להיזכר בה. כילדים, כולנו היינו מחוברים ליצירה הטבעית שלנו, ידענו בדיוק מי אנחנו, מה אנחנו רוצים ואיך עושים את זה, והכל ספונטניות וטבעיות. הפרפרים עדין לא תורגמו כפחד, אלא כ-וואו, יש כאן משהו חדש.

אצל ילדים כל רגע בחיים הוא גילוי, לימוד והפתעה, וההתייחסות אליו אותנטית. כשלילד כואב הוא בוכה עם כל הלב, בלי לחשוב איך זה יראה ומה יחשבו עליו. כשהוא שמח, הוא רוקע ברגליים וקופץ משמחה, ושהוא רוצה לבטא את עצמו הוא מצייר על הקירות או על כל מה שנמצא סביבו, מציג, משחק. היצירה הספונטנית שלו נובעת מתוך ביטוי חופשי וראשוני של הרגשות. לא מעניין אותו אם בית נראה באמת כך, כמו אצלו בציור, כך הוא הרגיש, וזה מה שהוא צייר, ומהמעין הרגשי הזה נבעו היצירות מלאות השמחה, התמימות והיופי.

עם הזמן, נכנסנו פנימה לעולם המבוגרים. למדנו שיש כללים בציור של בית, והפסקנו לצייר בית או כל דבר אחר. למדנו לעצור ולחשוב לפני שאנחנו מבטאים את עצמינו, שיראה טוב ומכובד, ושלא יחשבו שאנחנו מטופשים ולא פחות חשוב, שיהיה פרקטי. למדנו לפחד להעיז ולשנות.פגשתי במהלך עבודתי, מאות אנשים שחיים את החיים הנכונים, עובדים בעבודות הנכונות, מרוויחים את המשכורות הנכונות, אבל משהו בפנים בלתי מסופק, אפור. איבדנו את הצבע שהיה שם בילדות.

* * *

יצירתיות היא בעיני היכולת לאהוב. פשוט לאהוב את עצמינו עם כל מה שנמצא בנו. הכל נפלא שם. ההכרה במתנה האלוהית הזו מאפשרת לנו להיות חשופים, לפרוץ לעולם עם כל מי שאנחנו.

מקצוע פופולארי בין משתתפי הסדנאות אצלי הוא עריכת דין, ולא במקרה. אצל רבים מהם התגלו בילדות כשרון משחק, כושר המצאה ותמרון, יכולת לעמוד מול קהל ו"לתת הופעה". כשהעזו לחלום על קריירה של משחק למשל, או תחום אחר שבו יבטאו את הצבעוניות שבהם, הסבירו להם שכשרון זה נחמד, אבל לא פרקטי, וראוי שימצאו לעצמם תחום מסודר יותר. אז הם מצאו, והגיעו לשנות השלושים והארבעים, מצליחים, מתקדמים, ומשהו בתוכם אינו שבע, חלומות ורצונות הילדות נשארו הרחק מאחור. אני חלילה לא אומרת שמשפטים הוא מקצוע שבו אין ביטוי עצמי ואפשרויות למימוש היצירתיות והאמת הפנימית. אני יודעת לפחות על מישהי אחת שסיימה אצלי את הסדנה ונרשמה ללימוד משפטים, כי זה היה חלום חייה. אני גורסת שאנחנו עלולים לאבד את הצבע, השמחה והחיות, אם אנחנו פונים לכיוונים שאינם פוגשים את חלומות האמיתיים שלנו, וממשיכים להיות שם יום אחרי יום, מבלי לחוות יצירה ואהבה.

האפרוריות הזו יכולה להיות גם מנת חלקם של מי שעוסקים במקצועות שהם בהגדרתם אומנותיים. אדריכלים רבים שבחרו במקצוע מתוך חדוות היצירה איבדו אותה במהלך הדרך והחלו לייצר מתוך הרגל והמשכיות, כותבים איבדו את השמחה וההתחדשות ועברו לכתוב באופן טכני וחסר חיות.

תקופות בצורת, איבוד מוזות, פרפקציוניזם, חוסר יכולת להרויח ולהתפרנס מהיצירה, חוסר חיות, כל התחלואים הללו מוכרים היטב למי שעוסקים ביצירות חייהם או חולמים לעסוק בהם. חיבור לטכניקות פשוטות ויישומיות ואימון בהן, מאפשר לעבור את המחסומים האלה. זו התעמלות יומיומית, אימון של המוח ושאר המעגלים האנרגטיים שלנו, מה שמאפשר לשמור על חיבור בין הילד הממציא והספונטני שבתוכנו והבוגר הפרקטי והיישומי.

* * *

תהליך החיבור לחיים של יצירתיות זורמת דורש אינטגרציה בין שני ערוצים בנו, של קלט ופלט. תהליך הקלט, משמעו ללמוד להזין את עצמנו, להשתעשע, לערות לתוכנו גירויים מהעולם. נכון, רובינו יוצאים מידי יום מהבית, פוגשים אנשים, עושים דברים, אבל עד כמה אנחנו באמת מאפשרים לעצמנו לחגוג עם העולם, להנות מהדברים הכי קטנים, לחוות באופן מודע באמצעות כל החושים, להשתעשע בדברים לא חשובים, ממש כמו ילדים. רבים מאתנו שכחו את ההנאות הקטנות האלה, מה שמקטין את החיות, את הנאה ואת האפשרות לממש את היצירתיות. "רוב היוצרים החסומים נמנעים מהנאה באותה דבקות שבה הם נמנעים מיצירה" מסבירה ג'וליה קמרון "מפני שהנאה גוררת יצירה. הנאה גורמת למרד. הנאה גורמת לנו להרגיש את כוחנו, והרגשה זו מפחידה".

כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לטייל בשווקים פשוט בכדי להריח, לטעום ולראות, אנחנו מחדדים את החושים ומספקים חומר גלם ליצירה הבאה. כשאנחנו לומדים להשתעשע עם ציור, לחוות את המגע עם הצבע, את הזרימה אתו, אנחנו מבטאים את הרגש שבנו, והציור שיבוא לעולם, יעביר את החיות וההשראה.

התחום הראשון שעבדתי עליו דרך הסדנא היה הכתיבה, כשרון לגיטימי שפיתחתי מילדות והפך גם למקצוע, השינויים בצורת הכתיבה, בבחירת הנושאים וההנאה מהתהליך היו דרמטיים מבחינתי.
ההעזה הבאה והמפתיעה היתה הריקוד, אהבה ישנה שבמשך שנים הסברתי לעצמי שאני מבוגרת מידי כדי לחזור אליה, ודרך התהליך נזכרתי שלהנאה אין גיל.

השלב היצירתי הבא שדרך האמן הביא לחיי היה עולם הציור שנחסם בגיל מאד צעיר. החזרה אליו היתה זרימה נטולת שיפוטיות ומלאת אושר ושמחה ראשוניים. המוני דפים ובדים שנזרקו לפח לאחר שמילאו את ייעודם - ביטוי ספונטני של יצירתיות והנאה. אלה נכחו בציור, ומילאו המון פינות אחרות בחיי באור וצבע. חלק מהציורים הבאים כבר מצאו את מקומם על קירות ביתי, תזכורת יומיומית מהנה בשבילי לכייף שבחוויה.

אימון נוסף בחיי היצירה, הוא שמירה צד הפלט. שידור החוצה, קודם כל לעצמנו ואחר כך לעולם, מי אנחנו, מה אנחנו רוצים ואיך בדיוק עושים את זה. אנשים בוגרים לומדים עם הזמן שלא לספר, אפילו לעצמם את הסודות הקטנים והגדולים הללו בכדי שלא להתאכזב. המידע נמצא בתוכנו, אבל מוקף בחומות של הגנה.

תרגיל פשוט באחד השיעורים של הסדנה הוא לקחת עמוד, למספר בו עשרים שורות, ובכל שורה להשלים משפט שמתחיל במילים הלוואי ש? ילדים משתעשעים עם התרגיל הזה על בסיס קבוע, כשהכל לגיטימי בו. אנשים בוגרים מתבוננים בדף, ואינם מעיזים להעלות את חלומותיהם, את ההנאות, את הדברים שבאמת "בא להם". האומנות היא ללמוד לבטא שוב את הרצונות, לחזור ולבשר לעצמנו ולעולם את האמת שלנו וכשהדברים בהירים לנו, הם מתחילים לקרות, כמעט מעצמם. הזדמנות ועוד הזדמנות, עזרה ותמיכה מאנשים, צירופי מקרים שמתרחשים ומובילים אותנו מדרגה אחר מדרגה להגשת החלומות שלנו.

אחד התרגילים שמאפשר מפגש ראשוני וחוויתי עם עצמנו, עם השאלות שבנו ובהדרגה עם הפתרונות והדרכים נקרא "דפי בוקר". זהו כלי רב עוצמה, שמאפשר בין השאר להתגבר על הפרפקציוניזם ולהתחבר לזרם תודעה מתוך שטף. דפי בוקר הם שלושה דפים של כתיבה אינטואיטיבית, בכתב יד. החוויה החזקה והיעילה ביותר היא כתיבה ממש עם היקיצה. זה הזמן שבו אנחנו התודעה נקיה מביקורת עצמית ומחסומים. אבל, אם הבוקר עמוס ובלתי אפשרי, ניתן לעשות זאת בכל שעה ביממה. החוקים היחידים בטכניקה הזו הם שאף אחד, לעולם לא קורא את החומר, וגם אתם, לאחר סיום הכתיבה של אותו יום לא קוראים בהם, אלא קורעים את הדפים או מצפינים אותם למשך שלושה חודשים. מלבד כללים אלה, הכל אפשרי. כתבו טענות, כתבו שאלות, ספרו על היום שעומד להיות או זה שהיה, על חלומות שחלמתם, מלאו שלושה עמודים בכל מה שעולה מתוככם. ואם לא עולה, זה מה שנוכח שם, כתבו אין לי מה לכתוב. זה לא יקרה. הטכניקה הזו מאפשרת לזרם של רעיונות, מחשבות ופתרונות לצוף, מסדרת את היום, ולא אגזים אם אומר, על סמך החוויה שלי ושל רבים אחרים, מסדרת את החיים.
כמו שאמר וולט דיסני "אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה".
מיכל גזית - מנחת סדנאות דרך האמן לפיתוח וביטוי היצירתיות, עיתונאית, כותבת, יוצרת רב תחומית ויועצת פסיכו-אסטרולוגית.
טל: 03-6476495
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב