כן, זה נשמע דרמטי משהו , אך אני אישית יכולה להעיד ששנים ניסיתי להדחיק את היצירה וזה לא הוביל למקומות מלבבים כל כך ולשלל התמכרויות וגם הם לא מהצד הורוד של ההחיים, כהפריעו לי ועדיין בזמן שאני מציירת , כותבת או מצלמת אני יכולה להפך למאוד בלתי ידתותי לסביבה
אחד הדברים שבהחלט עזרו לקבל את זה שאם היצירה זורמת בעורקייך תעשה מה שלא תעשה הוא ספרה של ג'וליה קמרון דרך האמן וגם הסדנא המצויינת שעשיתי בשלב מאוחר יותר של דרך האמן , שם היא פורסת את אותם חסמים שיוצרים מציבים לעצמם ואת הנטייה להשתיק את הקול היווצר בעיקר על ידי הסביבה והחברה בטח ובטח היום
כביכול אנחנו נמצאים בחברה שמעודדת את הפרט , אך בסופו של יום אם מסתכלים לעומק יש בחברה המערבית נטייה קשה לייצור שבלנות וסימום ההמונים באמצעות תקשורת על מה נחשב בנאדם נורמלי או כזה שיתקבל במסדר החברתי בעין יפה האמת זהו קרב אבוד מראש . היצירה ולא משנה בכלל האם מוציאים אותה החוצה לעולם או שעוסקים בה על בסיס יומיים - שלושה בשבוע אם היא לא יוצאת החוצה היא חונקת את האמן מבפנים , כל כך הרב השנים ניסיתי לחנוק את הילדה האמנית שלי , עד שלפני שנתיים הבנתי שאין זוהי משימה בלתי אפשרית ומאוד הרסנית ולמרבה ההפתעה ככל שהוצאתי אותה החוצה פתאום שלווה פנימית נכנסה בי ללא קשר לסיטואציה בחיים
ההליכה בדרך הזו היא האמת הזויה ולעיתים נראית מטורפת להיות תלוי באמן הזה מבפנים לקפריזות שלו , להתעורר באמצע הלילה רק בשביל לכתוב רעיון שלא יברח או להתבודד שבועות רק בשביל לייצור לעיתים גם יש לו מחיר אך המחיר של להיות עצמך בכל תחום בחיים הוא הרבה , הרבה יותר גבוה ולעיתים אף הרסני
חשוב במיוחד היום בעולם שבו הפרובוקציה והעטיפה היא מובילת הדרך לשמור על האותנטיות שלך ועל האמת שלך המתנה הגדולה היא שככל ששואבים את האנרגיה והכוח מהעולם הפנימי ופחות מחיזוקים מהעולם החיצוני החיים נהיים הרבה , הרבה יותר יפים
לאן נושבת הרוח
מוזמנים להשאיר תגובות, לשתף ולהעביר את הלאה מה שאתם לא עושים, איפה שאתם לא נמצאים שיבוא לכם בטוב :-) מוזמנים להצטרף ללאן נושבת הרוח בפייסבוק
לילה בן הרוש - מפיקה ויח"צנית, מנחה סדנאות לקידום עסקים קטנים אמנית ועורכת הניוזלטר לאן נושבת הרוח.
