מי יפצה מתנדב שבא לסייע ונפצע בעצמו? 

חמשת תאגידי הביטוח הגדולים במשק, מגדל, כלל, הראל, הפניקס ומנורה, נותרו בתום השנה החולפת עם רווח של 2.7 מילארד שקל.

עיון בטבלת הרווחים של חמשת הגדולים מראה כי אין הרבה הבדלים בתשואות להון.

מדוע? מפני שהרווחים האסטרונומיים לא נובעים מיצירתיות, ממאמצי יתר. הם נובעים ממבנה שוק קרטלי ללא תחרות. הדאגה לאזרח הופרטה אל תוך תאגידים אלה ואנו נאלצים (לעיתים מחויבים בחוק) לבטח אצלם. במקום שהמדינה (כולנו) תרוויח, הכסף זורם לכיסה של אצולת הממון שהשתלטה על תאגידי הביטוח.

אילו תאגידי הביטוח לא היו שוכחים את תפקידם החברתי, מילא. אולם, כפי שנראה מייד הם גורפים את הרווחים, אך שוכחים כי הרישיון לבטח ניתן להם מתוך הנחה שהם אמורים לנהל תאגידים לאחריות הדדית, "סוכנות חברתית", בלשון בית המשפט העליון.

קחו לדוגמא אדם שנקלע לזירת תאונת דרכים. אין כל ספק שהאחריות החברתית ההדדית אמורה לעודד אותו להגיש סיוע לנפגעים. אבל לפי גישת תאגידי הביטוח שלנו, אם אדם כזה ייפגע בזירת התאונה, הוא ייוותר לבדו עם נזקיו. הם לא יסייעו בעדו.

ומעשה שהיה כך היה:

אבי כהן נסע במכוניתו, כאשר הבחין בשתי מכוניות, מיצובישי ורנו, אשר התנגשו ביניהן. כהן לא הסס. הוא עצר את רכבו ופנה לסייע לנפגעים בתאונה.

אלא שאתרע מזלו ובהתקרבו למכונית הרנו, החליק על כתם שמן ונפגע בעצמו. התברר כי מיכל שמן התנתק בעת התאונה מאחד הרכבים, השמן שהיה במיכל התפזר וכהן החליק עליו.

כהן פנה למבטחת הרכב שלו, חברת הביטוח הפניקס וביקש פיצויים על נזקיו. מה אתה רוצה מאתנו, השיבו לו נציגי הפניקס, רצית לעזור, זה יפה מאוד, אבל לא על חשבוננו.

כהן פנה למבטחת הרנו, חברת הביטוח אליהו. מה אתה רוצה מאתנו, השיבו נציגי אליהו, תוכיח שהשמן נשפך מהרנו.

כהן פנה למבטחת המיצובישי, חברת הביטוח כלל. מה אתה רוצה מאתנו, השיבו נציגי כלל, השמן לא דלף מהמיצובישי.

בלית ברירה פנה כהן לבית משפט השלום ברמלה.

השופטת אסתר נחליאלי חייט (שמונתה בינתיים למחוזי) שמעה ראיות והגיעה למסקנה כי הפניקס, חברת הביטוח של כהן, אכן לא שייכת לעניין. קודם להחלקתו על כתם השמן, קבעה השופטת, עזב כהן את מכוניתו, החנה אותה במפרץ חנייה, נעל את הרכב והפעיל את האזעקה. במעשיו אלה, פסקה, ניתק הקשר בין השימוש של כהן במכוניתו לבין המשך התנהלותו. הפניקס יצאה פטורה בלא כלום.

האם לחברות הביטוח של הרכבים המעורבים בתאונה יש אחריות, הקשתה השופטת נחליאלי חייט.

לגבי הרכבים המעורבים בתאונה, מנתחת השופטת, כהן נחשב ל"הולך רגל".

אבל, התעקשו נציגי אליהו וכלל, כהן לא הוכיח מאיזה רכב נפל מיכל השמן.

אין זה משנה מאיזה רכב נפל המיכל, השיבה השופטת, עצם העובדה שכהן בא לעזרת הנפגעים בתאונה, מספיקה לראות בו נפגע תאונת דרכים כהולך רגל משני רכבים מעורבים. "יש לשים לנגד עינינו את תכלית החוק, שהיא תכלית סוציאלית, לתת פיצוי לכל מי שנפגע בתאונת דרכים". לאור זאת, חייבה השופטת את חברות הביטוח של שני הרכבים המעורבים בתאונה לפצות את כהן עבור נזקי גופו.

האם חברות הביטוח הסכינו עם פסק הדין? חברת אליהו כן. חברת כלל לא. חברת כלל לא ויתרה ופנתה לבית המשפט המחוזי בפתח תקווה.

גם מי שבא לסייע לנפגעים בתאונת דרכים, קובעת השופטת ורדה פלאוט ונפגע בעצמו מהשלכותיה של אותה תאונה, זכאי לפיצויים. הדבר מתחייב מתכליתו הסוציאלית של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

אבל, הקשו נציגי כלל, אירוע התאונה הסתיים לפני שכהן הגיע לזירת התאונה.

אין זה משנה, משיבה השופטת, המציאות מלמדת כי תוצאות התאונה יכולות להתמשך אל מעבר למה שנראה כסופה של תאונה. כך, למשל, אפשר וחלק של מכונית המעורבת בתאונה יתנתק ממנה ויושלך למרחקים. אף שהתאונה לכאורה כבר הסתיימה, אם אותו חלק ייפול על הולך רגל ויגרום לפציעתו, הולך הרגל ייחשב כנפגע תאונת דרכים. כך צריך לראות גם את כהן כמי שנפגע כהולך רגל כתוצאה מתמשכת של התאונה. אכן, כלי הרכב דממו בינתיים והנהגים יצאו מהם, אבל אירוע התאונה הסתיים רק לכאורה. בפועל, מיכל השמן שהתנתק מאחת המכוניות המשיך לדלוף וכהן החליק על השמן. היגיון הדברים מחייב לראות אותו כהולך רגל שנפגע כתוצאה מתמשכת של התאונה.

כלל חויבה אם כן, לשאת בפיצויים של כהן ואף חויבה בהוצאות הערעור בסך של 7,500 ש"ח.

לקבלת פסק הדין המלא חינם לחץ כאן.