משקפיים צהובות ? צהבת ? 

משקפיים צהובות - צהבת ?

כולם יודעים ומרגישים את ה"צהבת" שפשתה במחוזותינו בכל תחום בחיים בשנים האחרונות, אין זה חדש.

הדברים אמורים לגבי בידור, תכני ותכניות טלוויזיה (ריאליטי האח הגדול, במקום דרמות אנגליות מעולות למשל, וסדרות ותכניות טובות), תקשורת (רדיו, עיתונות, חדשות, טלוויזיה ), ואפילו מוסיקה ושירים המושמעים ברדיו. מזה כמה שנים חל סחף עקבי בכל אלה, התכנים הופכים רדודים בכל מקום, ומשום מה, עדיין יש, דווקא לאלה, אחוזי צפייה ולא מעטים...

גם המזון הכול הופך ליותר "אינסטנט", מזון מתועש, שיש בו דברים פחות ופחות בריאים, גם המזון שלנו "הצהיב".

לפני כמה שנים היה לי מנוי לשני עיתונים רציניים ומקצועיים, ותאמינו לי שהיה לי מה לקרוא בהם, לא הספקתי לקרוא כל מה שרציתי. לא השתעממתי, היו כתבות תחקיר טובות, תכנים מגוונים, המון כתבות על איכות חיים, סביבה, ממשל, בעלי חיים, אפילו קראתי כתבות לפעמים על נושאים שבדרך כלל לא מעניינים אותי !

אני...תארו לעצמכם.

הכתבות לגבי בעלי חיים לא דיווחים נקודתיים על הצלת בעל חיים במצוקה כזה או אחר , אלא בעלי חשיבות רחבה והשפעה גדולה.

את שני העיתונים הגדולים במדינה האחרים הייתי קוראת בעבודה, וגם בהם, העממיים יותר, היו כתבות מעניינות, יותר על רמה, היו כתבות תחקיר, וכתבים מעולים, עם "ביצים" (זכורני כמה מהם שממש הערכתי מאד), ולא כתבות חד צדדיות, "מטעם", או "עם תוכן מסחרי". אנשים בכלל, לא רק אני היו שומרים חלקי עיתון שלא הספיקו לקרוא כי היה חשוב להם, לא רצו זאת און ליין אלא בכתב, את הגרסה המלאה.

מזה זמן רב העיתונות (ארבעת העיתונים הגדולים ובכלל) מצהיבה מיום ליום, ואחרי סחף באיכות התכנים שנמשכה זמן רב, היום פתאום אני שמה לב כמה מעט יש לי לקרוא, אם בכלל אני פותחת עיתון.

בימים אלה אני מרגישה שהעיסוק כל הזמן, על כל פרט חשוב ולא חשוב, ב"פרשת מרגול" כבר קצת אובססיבי, ויותר מדיווח אמין על דברים חשובים ומהותיים, עוסקים יותר בגילוי "רפש" על ידוענים שונים.

הציבור אינו כולו "בגיל הטיפש-עשרה" ולא כל פיפס מעניין אותו, ויש דרך מכובדת לדווח גם על פרשיות כגון אלה, לא מכל פרט צריך לעשות דרמה ולהכריז בחדשות. מה זה מעניין אותי בכלל אם עוד 3 ימים היא תצא למעצר בית או ארבעה?

בכלל עושה רושם לפעמים שמרוב שבאים בטענות על כשלי אכיפה ומשפט, הרשויות לפעמים נתקפות מרץ (לא תמיד במקום, בזמן, בצורה הראויה) ומבקשות להראות קבל עם ועדה שהחוק נאכף שווה בשווה על כל אחד.

הציבור תמים, לוקה בשכחה קשה, אבל לא טיפש, ואי שביעות הרצון והאמון ברשויות אינן מהיום, ולא סתם.

כשרואים עם איזה עונשים מגוחכים ולא מרתיעים יוצאים עבריינים שונים אם בכלל וכאשר מגיעים למשפט וכמה תיקים נסגרים במטה פלא "מחוסר עניין לציבור", אי אפשר להחזיר אח"כ ב"ויש" אחד את אמון הציבור ו"להראות ש..."

ואם אוכפים, מה קרה? אי אפשר לעשות זאת בצורה מכובדת בלי "להצהיב" את זה?

שימו לב איזה אחוז מהחדשות "הצהיבו" לנו לאחרונה, וגם חדשות חשובות עושה רושם שמוצהבות לפני שמוגשות לנו, לבד כאמור מכתבות שאינן כתבות אלא "כתבות מטעם" או כאלה שקוראות לעצמן "תוכן פרסומי"....

נשאלתי לא פעם מדוע אינני מחדשת את המנוי לעיתונים המודפסים שהיו לי?

בנוסף לעובדה שעושה רושם שהעיתונות המודפסת זמנה עבר, גם כי חבל על העצים וזה לא אקולוגי, אך לא רק, מעשית : בשביל מה לקנות במיוחד לאור העובדה שהיא כל כך הצהיבה? 

ממילא, לי אישית בקושי יש לי מה לקרוא שם. כתבות תחקיר אמיצות מזמן כבר אין, ואינני רוצה לקרוא מה שמנסים להאכיל אותי בכפית אילי תקשורת, הון, ובעלי ההשפעה גם דרך העיתונות. מספיק שזה נעשה בדרכים אחרות.

אוף, אני כבר לא יודעת אם לבשתי היום את המשקפיים הצהובות שלי, או שהורדתי אותן ולחרדתי ראיתי שהעניינים צהובים הרבה יותר מאשר נראו מבעד למשקפיים....

מזכיר בדיחה של גבר שסירב שנים רבות ללכת לעשות משקפיים, למרות שראייתו הייתה גרועה מאד. יום אחד שמע להפצרות אשתו והלך ועשה מעשה. בא הביתה, לבש את משקפיו, הביט סביב ובאשתו ומיד "בפתאומיות" הם נפלו לו ונשברו......

אני רוצה:

לקרוא עיתון ראוי, שיהיה לי מה לקרוא, להרחיב דעה, להשכיל, לראות טלוויזיה עם תכנים טובים, לא סתם לשלם אגרה על כלום.

להוריד את המשקפיים הצהובות ולראות שהמציאות בכל מיני צבעים, כמו בחיים, כמו שאמורה להיות, ולא עוד יותר צהובה מהם.

שלפחות רשויות האכיפה והחוק תפעלנה ללא רבב, ביעילות, ללא משוא פנים, אם לא הפוליטיקאים והמנהיגים עצמם.

שיהיה לי מה לראות בטלוויזיה ולקרוא בעיתון. זה לא שלא מעניין אותי כלום, אלא שאין תכנים ראויים שמוגשים היטב.

רוצה, אז מה?

נראה שכדאי לדחוף ת'עצמנו לשירותים ולהוריד את המים, כי אף אחד למעלה לא סופר אף אחד לא למטה, ובכלל.

עלה במקור בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2330663/