שמירת זכויות במהלך שמירת הריון 

לא מעט נשים מוצאות את עצמן מושבתות מעבודה במהלך ההריון שלהן בהוראת רופא ועקב סיכון רפואי להן או לעובר שבבטנן.

תקופה זו הינה קשה לאותן נשים, הן במישור הפיזי (ריתוק לבית או למיטה) , הן במישור הנפשי (פחד וחוסר אונים) והן במישור הכלכלי (אובדן הכנסה בשל יציאה ממעגל העבודה).

מטרת מאמר זה הינה להוות מורה נבוכים ולסייע לנשים המצויות בשמירת הריון באספקט הכלכלי הכרוך בהפסקת עבודתן, וליתר דיוק, בהתנהלותן אל מול המוסד לביטוח לאומי לשם קבלת גמלת שמירת הריון.

בישראל, הופקדה האחריות לקיומו של ביטחון סוציאלי לתושבי המדינה בידי המוסד לביטוח לאומי, אשר נועד, בראש ובראשונה, לספק בסיס כלכלי ואמצעים מינימאליים לאוכלוסיות חלשות, ולמי שנקלע למצוקה, בין זמנית ובין ממושכת.

סעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר "שמירת היריון" כהיעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההיריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהיריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה.

לענין זה, חשוב לציין כי אישה השוהה בשמירת הריון אינה יכולה לנצל את מכסת ימי המחלה העומדת לרשותה במקום עבודתה, שכן בהתאם לפסיקת בתי המשפט, הריון אינו מהווה מחלה.

לגופו של ענין, על אישה הנאלצת לשהות בשמירת הריון למלא טופס מיוחד לצורך קבלת הגמלה, אותו ניתן להשיג בסניפי המוסד לביטוח לאומי.

לטופס שמילאה על האישה לצרף אישור רפואי של הגינקולוג שלה, המעיד על תקופת שמירת ההריון והסיבות לה.

יש להקפיד ולהגיש את כל המסמכים הנדרשים למוסד לביטוח לאומי לאחר שחלפו 30 ימים של שמירת היריון ובתוך 12 חודשים מתחילת תקופת שמירת ההריון, שאחרת תפקע הזכאות לקבלת הגמלה.   

המוסד לביטוח לאומי ישלם לאישה גמלת שמירת הריון בהתקיים התנאים המצטברים הבאים:

• האישה תושבת ישראל.
• היא עובדת שכירה או עצמאית, ששולמו בעדה דמי ביטוח בעד 6 חודשים לפחות מתוך 14 החודשים שקדמו ליום שהפסיקה את עבודתה עקב שמירת ההיריון.
• יש בידה אישור מרופא מומחה לנשים ולידה על שמירת ההיריון. בכל מקרה לא תשולם גמלה לתקופה העולה על שבועיים לפני היום שנערכה לתובעת הבדיקה הרפואית הראשונה שבה נקבע שהיא זקוקה לשמירת היריון.
• תקופת השמירה הראשונה לא תפחת מ-30 ימים רצופים. אם קיימת הפסקה בשמירת ההיריון, כל תקופה נוספת של שמירת היריון לא תפחת מ-14 ימים לפחות.
• לא משולם לה תשלום בעד תקופת שמירת ההיריון מגוף אחר.

במידה והמוסד לביטוח לאומי מסרב לשלם לאישה גמלת שמירת הריון, באפשרותה לערער על ההחלטה האמורה בפני בית הדין האזורי לעבודה באזור מגוריה.

במסגרת ההליך האמור ימנה בית הדין מומחה מטעמו, בדר"כ מנהל מחלקה גינקולוגית באחד מבתי החולים בארץ, על מנת שזה יחווה את דעתו, על יסוד כל המסמכים הרפואיים שבידי האישה, בשאלת זכאותה לגמלת שמירת הריון.

למעט במקרים חריגים בהם נפלו פגמים בחוות דעתו של המומחה מטעמו, יאמץ אותה בית הדין וייתן לה תוקף של פסק דין.

חשוב לציין, כי על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה ניתן להגיש ערעור נוסף לבית הדין הארצי לעבודה.

יצוין, כי גם נדחתה תביעת אישה לקבלת גמלת שמירת הריון באפשרותה להגיש למוסד לביטוח לאומי (תוך המועדים הקבועים בחוק) תביעה לקבלת קצבת נכות כללית- המהווה מעין מסלול מקביל לזה אשר מכוחו משולמת גמלת שמירת הריון.

כך למשל, מגדיר סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי את המונח "נכה", בין השאר, כ: "מבוטח...שכתוצאה מליקוי...אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד, או שכושרו להשתכר כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר...".

כמו כן, קובע סעיף 209(ב) לחוק הביטוח הלאומי, בין השאר, כי: "בהחלטתו יביא פקיד התביעות בחשבון גם את השפעת ליקויו של התובע על יכולתו לחזור לעבודתו במלואה או בחלקה, ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש מסוג העבודות או המקצועות שהתובע מסוגל לעסוק בהם והתואמים את כושרו הגופני ומצב בריאותו, וזאת לאחר שרופא מוסמך ופקיד שיקום שהמוסד הסמיכו לכך חיוו דעתם בכתב לענין זה...".

הליכה במסלול הנכות הכללית עשויה להוות פתרון כלכלי זמני (עד לבירור ערעורן בבית הדין לעבודה) בעיקר לנשים הנמצאות בתקופה ארוכה של שמירת הריון, שכן קצבת הנכות ניתנת רק לאחר שלושה חודשי נכות רצופים.

אין באמור לעיל כדי למצות את מלוא דרישות החוק והדין ביחס לנושא הנדון, שכן, מטבע הדברים, היה צורך לפשט ולהתאים את הבסיס החוקי הדן בענין נשוא המאמר, כך שיהיה מתאים ונהיר לקהל הרחב. כמו כן, אין לראות באמור לעיל חוות דעת משפטית או תחליף לייעוץ משפטי אישי בענין ספציפי בו ניתן לבחון את מלוא המידע והמסמכים הרלוונטיים.