קורין אלאל- קורין אלאל (מותק),1984.
אלבום הסולו הראשון של קורין אלאל הנו אלבום קשה לעיכול,קר,מתכתי ,חד ואנטי מסחרי בעליל. אם נהוג לומר ש"במקום הכי נמוך בתל אביב" של אסתר שמיר שיצא שנתיים קודם לכן הוא אלבום הרוק הנשי הראשון שיצא בארץ, הרי אלבומה של אלאל מציג שילוב של תוקפנות ורוך מזן שעדיין לא נראה במחוזותינו עד אז ובמובן מסויים מתחיל שושלת שנמשכת עד היום שכוללת את ענבל פרלמוטר,דנה ברגר ,אורית שחף ואחרות.
אלאל פותחת את האלבום בבעיטת שפיץ שלוחה הישר אל מפשעתו של השוביניסט הגברי המצוי. שפת הדימויים העשירה,החלקלקה והמחליאה בשיר "מותק", מציבה מראה לא מחמיאה אל מול השיח הגברי-נשי המצוי במקומותינו. שאריות פאנק ניכרות בשירה הלא מתחנפת והמתריסה של אלאל שבוחרת ליצור בוחרת בקונספט מתריס הן מבחינת עיבוד והן מבחינת טקסט והגשה.
שורות כמו "מטפל לה בחזה" המזכירה מוסכניק הנובר בקרבי במ.וו. אדומה ונוצצת,"מתגלשת לבד לגרון ושורטת" ו"גוף כמו מכונה משומנת", לא דומות לאף עשייה מוסיקלית נשית עד אותו אלבום. כך גם השן התותבת המוזכרת בסוף השיר,אולי כתוצאה מאלימות מצדו של אותו מלקק. זהו שיר מפתח בתולדות הרוק הישראלי.
אחד משיאי האלבום בעיני הוא השיר "חיה בתוך קופסא" עם השפעות של מריאן פייתפול בשילוב קול מלנכולי וצרוד וסיפור קשה אך אופטימי. שורות כמו "חברה שהייתה לי השתגעה וקפצה מהצוק;תינוק שהבאתי לך משכנתי בשוק" הן שורות מצמררות ונהמת הלב של אלאל כמבצעת ניכרת בו יותר מבכל שיר אחר.על אף המוטו הבנאלי לכאורה של השיר: "להתקדם וללכת הלאה;לא משנה איזה כיוון תפסת",הוא מצליח לייצר אמירה משמעותית מכל בחינה,בוודאי אם לוקחים בחשבון את אלאל של היום כאומנית מובילה,משפיעה וכזו שמהווה מודל לחיקוי עבור יוצרים ויוצרות צעירות.
אלאל מרגשת מאד גם ב"תמונה בכחול",בלדה מפתיעה ברכותה, מהזן הנדיר של "שיר לשירה","קשר הירח" והשיר הצרפתי מ"אנטרקטיקה". שיר יפהפה וספוג געגוע. אולי,שביב אופטימיות. רק אולי.
גם בשיר הנועל את האלבום,"ציפור" של דורי בן זאב,אלאל ממשיכה לתור אחרי קשר וחיבור. על הצד האחורי של העטיפה מופיעה צללית של אלאל כציפור , לכן לא תהיה זו הגזמה להניח שהציפור היא אלאל ולהפך. אולי זו רק משאלת לב אך נראה שאלאל אכן האמינה כי "ציפור דרכה לחופש ציפור דרכה לאור " וכי הקושי שבולט משיריה אינו בלתי ניתן להכנעה.
יזהר אשדות כמפיק מוסיקלי ולורי אנדרסון ומריאן פייתפול כמקורות השראה מתאימים בדיוק לביצוע הישיר והלא חנפני של אלאל. זוהי כבר לא קורין המתוקה שנעה לצלילי הבוסה של "ארץ טרופית יפה" או מלווה את אריק איינשטיין ב"עטור מצחך". כאן כבר פועלת יוצרת עצמאית,אסרטיבית ואם תותר לי המטאפורה הגסה, עם ביצים.
אלבום הסולו הראשון של קורין אלאל הנו אלבום קשה לעיכול,קר,מתכתי ,חד ואנטי מסחרי בעליל. אם נהוג לומר ש"במקום הכי נמוך בתל אביב" של אסתר שמיר שיצא שנתיים קודם לכן הוא אלבום הרוק הנשי הראשון שיצא בארץ, הרי אלבומה של אלאל מציג שילוב של תוקפנות ורוך מזן שעדיין לא נראה במחוזותינו עד אז ובמובן מסויים מתחיל שושלת שנמשכת עד היום שכוללת את ענבל פרלמוטר,דנה ברגר ,אורית שחף ואחרות.
אלאל פותחת את האלבום בבעיטת שפיץ שלוחה הישר אל מפשעתו של השוביניסט הגברי המצוי. שפת הדימויים העשירה,החלקלקה והמחליאה בשיר "מותק", מציבה מראה לא מחמיאה אל מול השיח הגברי-נשי המצוי במקומותינו. שאריות פאנק ניכרות בשירה הלא מתחנפת והמתריסה של אלאל שבוחרת ליצור בוחרת בקונספט מתריס הן מבחינת עיבוד והן מבחינת טקסט והגשה.
שורות כמו "מטפל לה בחזה" המזכירה מוסכניק הנובר בקרבי במ.וו. אדומה ונוצצת,"מתגלשת לבד לגרון ושורטת" ו"גוף כמו מכונה משומנת", לא דומות לאף עשייה מוסיקלית נשית עד אותו אלבום. כך גם השן התותבת המוזכרת בסוף השיר,אולי כתוצאה מאלימות מצדו של אותו מלקק. זהו שיר מפתח בתולדות הרוק הישראלי.
אחד משיאי האלבום בעיני הוא השיר "חיה בתוך קופסא" עם השפעות של מריאן פייתפול בשילוב קול מלנכולי וצרוד וסיפור קשה אך אופטימי. שורות כמו "חברה שהייתה לי השתגעה וקפצה מהצוק;תינוק שהבאתי לך משכנתי בשוק" הן שורות מצמררות ונהמת הלב של אלאל כמבצעת ניכרת בו יותר מבכל שיר אחר.על אף המוטו הבנאלי לכאורה של השיר: "להתקדם וללכת הלאה;לא משנה איזה כיוון תפסת",הוא מצליח לייצר אמירה משמעותית מכל בחינה,בוודאי אם לוקחים בחשבון את אלאל של היום כאומנית מובילה,משפיעה וכזו שמהווה מודל לחיקוי עבור יוצרים ויוצרות צעירות.
אלאל מרגשת מאד גם ב"תמונה בכחול",בלדה מפתיעה ברכותה, מהזן הנדיר של "שיר לשירה","קשר הירח" והשיר הצרפתי מ"אנטרקטיקה". שיר יפהפה וספוג געגוע. אולי,שביב אופטימיות. רק אולי.
גם בשיר הנועל את האלבום,"ציפור" של דורי בן זאב,אלאל ממשיכה לתור אחרי קשר וחיבור. על הצד האחורי של העטיפה מופיעה צללית של אלאל כציפור , לכן לא תהיה זו הגזמה להניח שהציפור היא אלאל ולהפך. אולי זו רק משאלת לב אך נראה שאלאל אכן האמינה כי "ציפור דרכה לחופש ציפור דרכה לאור " וכי הקושי שבולט משיריה אינו בלתי ניתן להכנעה.
יזהר אשדות כמפיק מוסיקלי ולורי אנדרסון ומריאן פייתפול כמקורות השראה מתאימים בדיוק לביצוע הישיר והלא חנפני של אלאל. זוהי כבר לא קורין המתוקה שנעה לצלילי הבוסה של "ארץ טרופית יפה" או מלווה את אריק איינשטיין ב"עטור מצחך". כאן כבר פועלת יוצרת עצמאית,אסרטיבית ואם תותר לי המטאפורה הגסה, עם ביצים.
