הכנסות פסק דין שרל שבטון פריסת מענקי פרישה וסמכויות הרשות במתן אישורים 

ביום 18 באוגוסט 2011, התקבל בביהמ"ש העליון פס"ד בשני ערעורים: ע"א 8958/07 פ"ש ת"א 5 נגד שרל שבטון וע"א 8960/07 פ"ש כפר סבא נגד יעקב בן אריה.

פסה"ד דן בשאלה האם פריסת מענק עקב פרישה, ע"פ סעיף 8(ג)(3) לפקודה לשנים שלאחר קבלת המענק, כשהמענק התקבל בידי נכה או עיוור הזכאי לפטור ממס ע"פ סעיף 9(5) לפקודה,  מזכה את הנישום בפטור ממס בכל שנות הפריסה או בשנה הראשונה בה התקבל המענק בלבד? 

ביהמ"ש קובע בדעה אחת של שלושה שופטי ביהמ"ש העליון כי סעיף 8(ג)(3) מאפשר הסדר פריסה "מהותי" של מענק הפרישה, ככזה המשווה את מצבו של הנישום למצבם של נישומים שהיו מקבלים בפועל את מענק הפרישה פרוס על פני שנים כהכנסה פירותית ולפיכך, במידה והנישום זכאי לפטור ע"פ סעיף 9(5) בשנות הפריסה, יהא המענק פטור ממס בשנות הפריסה, ובלשון ביהמ"ש:

"מכלול הנתונים שהובאו לעיל מוביל למסקנה, כי יש לפרש את סעיף 8(ג)((3 לפקודה בנוסחו הנוכחי, ככזה המאפשר פריסה ממשית ומהותית של ההכנסה שהתקבלה בידי המשיבים על דרך של מענקי פרישה – לשנים קדימה, תוך שמוחל עליה בכל אחת משנות הפריסה הפטור השנתי, שהמשיבים זכאים לו מכוח סעיף  9(5) לפקודה." (הדגשה לא במקור א.א.ח.)

תוצאתו הברורה של פסק הדין הינו היכולת לראות בפריסת מענק הפרישה כפריסה מהותית ובכך לאפשר שימוש בפטורים, הפסדים וניכויים הרלוונטים לשנת הפריסה.

אולם מעבר לתוצאה זו קיימת קביעה מנהלית חוקתית אשר יש לתת עליה את הדעת, נושא זה קיבל את התייחסות כבוד השופט ח' מלצר תחת הכותרת:

כללי המשפט החוקתי והמנהלי בהפעלת סמכויות המנהל.

סעיף 8(ג)(3) קובע בסיפא:

"..אולם רשאי המנהל, אם נתבקש על כך, להתיר חלוקה לתקופה אחרת לרבות לשנים הבאות, בתנאים שיקבע...."

בפסק הדין עולה השאלה, האם רשאי המנהל להתנות חלוקת הפטור קדימה בוויתורו של הנישום על הפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה?

כבוד השופט מלצר קובע כי המשפט החוקתי והמשפט המינהלי קובעים כי התשובה לכך היא שלילית. התנאת תנאים ע"י המנהל הינה במהותה השתת מיסים באמצעות מעשי מנהל גרידא, ואינה בסמכות המנהל ע"פ סעיף 1(א) לחוק יסוד: משק המדינה.

בהקשר ישיר לתניה הנדונה בסעיף 8(ג)(3), קובע ביהמ"ש כי מקרה בו רשאי המנהל להתנות הינו כאשר מענק הפרישה הוגדל מלאכותית על מנת להתאימו לתקרת הפטור בשנות הפריסה.

וקובע ביהמ"ש:

"...בגדרי המשפט המינהלי מקובל כי הסמכה ליתן פטור, הקלה, הנחה וכיוצא באלה, משמעותה אף ליתן אותם גם במקצת או בתנאים …ואולם נפסק כי אין בכך כדי להתיר פגיעה בזכויות אדם  )המצריכה הסדרה מפורשת(, או בעלויות כספיות שלא נזכרו במפורש בחיקוק הרלבנטי."

ביהמ"ש מציב בפני המנהל רף של כללי מינהל תקין בהם עליו לעמוד. רף זה משמעותו כי על המנהל נאסר להטיל מס במישרין או בעקיפין, כתנאי למתן אישור במידה והחוק אינו מסמיכו לכך במפורש.

לאור פסיקה זו, על רשות המיסים לתקן לאלתר את ט' 116ג "בקשה לפריסה על - פי סעיף 8(ג) לפקודת מס הכנסה" ולמחוק את הפסקה הבאה:

"ידוע לי כי פריסת ההכנסה היא לצרכי חישוב המס בלבד וכי לא אהיה רשאי לקזז כנגד סכום ההכנסה שנפרס, ניכויים ו/או פטורים כלשהם למעט ניכוי או פטור המגיעים כחוק בשנת המס בה נתקבלה ההכנסה אותה אני מבקש לפרוס"

זה המקום לציין כי קיימות דוגמאות נוספות בהן הרשות "מנצלת" את הצורך של הנישום באישור ובכך מטילה עליו תנאים וסייגים שאינם במסגרת סמכויותיה המפורשות למתן האישור.

לדוגמא, סעיף 103ח קובע כללים ברורים להעברת וקיזוז הפסדים במיזוג.

בהתאם לקביעת ביהמ"ש, ע"פ כללי מינהל תקין, המנהל לא יתנה מתן אישור המיזוג בוויתור  החברות המתמזגות על הפסדים או קיזוזם בתקופה העולה על הנקבע בחוק.