הדרכה להורות - הדבש והעוקץ פרק ב' הורות ואימהות באמריקה - מן השולים למרכז הבמה 

הדרכה להורות – הדבש והעוקץ

רינה יצחקי   אוגוסט, 2011    

פרק ב' –     הורות ואימהות באמריקה – מן השולים למרכז הבמה

"I like to be in America, Everything good in America"

בפרק א' – נבחנה לאחר בחינת האימהות מנקודות מבט אחדות, התבוננות במוסכמות, והכרת גישות אחרות. בפרק זה, אתעכב על התרחשויות חשובות ביותר בתחום זה – באמריקה, בתקופה הנקראת "תקופת הנאורות"  מסוף המאה ה – 19  ראשית המאה ה - 20 ועד סופה.

כאמור בפרק א', תוך בחינת מושג ההורות ובעיקר האימהות מסתבר, ככלל, שאימהות נחשבה לדבר טבעי ומובן מאליו, היא נחשבה כתכונה מולדת של כל אישה, ומכאן שאינה דורשת התייחסות מיוחדת, לא כאישה ולא כאם "היא תסתדר!"

נמצא, שהורות היא תופעה אבולוציונית "צעירה", מסתבר שעד הופעת מחלקת היונקים, התרבו היצורים ללא הורים מטפלים ודואגים. הם באו לעולם מצוידים בכל הדרוש להם כדי לשרוד. הורים דואגים, שמטפלים, מטפחים ומלמדים את צאצאיהם מה ואיך... הם רק בני 150 מיליון שנה. וזה כשמדובר באימהות. האבות הם הרבה יותר צעירים מבחינה אבולוציונית, גילם הוא כ – 2-3 מיליוני שנה.

ועוד מתברר שכל הדתות מצאו לנכון להתייחס לשאלת הילדים. מכאן שבכל תרבות עכשווית יש רובד של מסרים, ערכים ונורמות שמקור סמכותם היא הדת.

אל אלה נוספת חוכמת הדורות. המסורת המשפחתית – בעיקר זו של המשפחה המורחבת, שהועברה מדור לדור והייתה רבת השפעה על גידול הילדים.

קטונתי מלהחליט אם נשים אכן מצוידות במנגנונים רגשיים ייחודיים להן, כאלה הדרושים ומתאימים לגידול ילדים, אך התבוננות בהיסטוריה של התרבות מעידה כי גורמים רבים – דתיים, כלכליים, חברתיים וגם רגשות עזים דוגמת קנאה, תחרות ושנאה – יש בהם כדי להאפיל על רגשי האימהות הטבעיים – עד כדי פגיעה בטובת הילדים אם לא פגיעה ממשית בחייהם.

וכך, כאשר מדובר על אימהות טבעית מצד אחד, ועל כוחות שפוגעים בה ממצד שני, מגיעה המאה ה – 20 שהיא רבת תהפוכות. כפי שנראה בהמשך, החידושים בתחומי חיים רבים, אורבניזציה מהירה שמביאה משפחות רבות אל "העיר הגדולה", הדמוקרטיה וזכויות האדם משנים את כללי המשחק החברתי. אדון אינו אדון ומשרת אינו עוד משרת בלבד. למנהל ולעובדיו אותן זכויות וכך גם למורה ולתלמידיו. מעניין, איך משתקפת הדמוקרטיה במשפחה?

מובן שהמשפחה כולה משתנה, המשפחה המורחבת – זו שנותנת רשת בטחון לכל חבריה - הולכת ונעלמת ואת מקומה תופסת המשפחה הגרעינית. והאימהות נעשית יותר קשה ומורכבת. אני מניחה שנוכח המורכבות של האימהות מתפתחת מבוכה. מול המוסכמה המונוליטית המסורתית, נשמעות  תפיסות שונות שמערערות עליה, ומציגות דפוסי הורות אלטרנטיביים. לקראת המאה ה – 20, ההורות והאימהות נעשות למשימות מורכבות ושנויות במחלוקת:

החל מראשית המאה העשרים ועוד יותר במאה העשרים ואחת מתקבלת הדעה ש"התחכום החברתי הנדרש מאדם בן ימינו הוא תופעה אבולוציונית שלא נודעה קודם לכן, ואינה בתחום יכולתו של שום יצור אחר. " למפרט, נפש ערומה עמ' 34 כי הורות ואימהות אינן עניין פשוט שציווי דתי, המסורת, והאינטואיציה בלבד יכולים לתת לה מענה ראוי, במבחן האקטואליה.  מה קורה הלאה? אפשר להתייחס לאמריקה כמקרה מבחן.

אמריקה, המאה ה-20:

  הורות, אימהות וגידול ילדים – עולים למרכז הבמה
    כיוון ההתפתחות: מן השוליים לראש סולם העדיפויות

בהכללה, כיוון ההתפתחות הוא חיובי, אך אינו רציף.  

מן הספרות האירופאית במאות ה- 16 וה-17 אנחנו למדים שהילדים נתפסו בעיקר כיורשים, ככוח עבודה ולעיתים אף כמקור-שעשועים ובידור של המבוגרים. בשלהי המאה ה- 18 התעוררה הסקרנות והמודעות להבנת הילד (ז'אן ז'ק רוסו  1712 - 1778) ואתה, אט אט התפתחה חובת המבוגרים להגן על ילדיהם, והתבססה רמה מסוימת של אחריות כלפי הילד – גם על ידי הוריו וגם על ידי המדינה, מסתמנת דאגה להבטחת טובתו, ושמירה על בטחונו, ובהמשך באמצע המאה ה – 20, הועמד הילד במרכז, כשברמת ההצהרה - הכול מודעים לצרכיו ומשתדלים למלא אותם, הן בתחום הכלכלי והן בתחום הרוחני-תרבותי. המצב האמתי רחוק מכך עד היום.

המאה העשרים בארה"ב הצטיינה בחיפוש אחר תיאוריות ודרכים ראויות ועקביות לגידול ילדים. חיפוש זה ידע עליות ומורדות, והצמיח תחום חדש, הדרכת הורים על ידי מומחים. עיסוק זה, שענה על צורך אמתי, התרחב והתמקצע, ובמשך הזמן, חשף מבוכה וחילוקי הדעות – בין המומחים לבין עצמם, ובין הורים מן השורה – מבוכה ואף חילוקי-דעות בדבר גידול ילדים, מצב שנמשך עד היום. למה דווקא במאה העשרים?  מעניין לבחון את הגורמים לשינוי,  האם היה זה שינוי משמעותי, ומה היו השלכותיו על האימהות ועל הילדים.

התחולל שינוי ברובד העמוק: מעבר מהיר מהתעלמות כמעט מוחלטת ממעמד האישה והילדים – עד להעמדתם בראש סולם הערכים. מי קובע? מי  מוליך את השינוי? האם השינוי הוא באמת שינוי מהותי?

ההתמקדות בגידול-הילדים הייתה תגובה להתפתחות מואצת של התעשייה האמריקאית, להישגי המדע, לתהליכי חילון, למעבר מהיר מן הכפר אל העיר הגדולה (אורבניזציה), טכנוקרטיה, ולתרבות של צריכה, ובעיקר, להכרה כי המתכונת הקיימת אינה מתאימה. שאלות היסוד שחזרו והטרידו, ולא נפתרו, היו מאז תחילת המאה העשרים ועד סופה: "האם הילדים ואימהותיהם מוכנים לפגוש את הלחץ והפיתויים של חברת המונים, חברת שפע מטריאליסטית ואליטיסטית, האם למשפחה דרושה יותר משמעת או יותר קשר  בין ההורים לילדיהם"? "מה מחנך ומשפיע טוב יותר על עתיד הילדים - טבע או סביבה"? Nature or narture?

באופן חסר תקדים, שאלת גידול הילדים, פרצה מתחום הדיון הפדגוגי חברתי המתמשך, עלתה לכותרות וקיבלה מעמד מועדף, בסדר היום החברתי.  בתחילת המאה ה – 20 אימהות וגידול ילדים נעשו לעניין מרכזי ביותר באמריקה, שנתמך והתחזק על ידי תהליך הבניה חברתית של 'אימהות מודעת' ושל הילדות.

ב- 1899 בדיוק עם מפנה המאה, התקיים הכנס הלאומי של אימהות National Congress of Mothers בוושינגטון, בהשתתפותו הפעילה של תאודור רוזוולט שעתיד היה להיות נשיא ארה"ב. בכנס דנו במצוקת ההורים נוכח ההתפתחות המואצת והשינויים הנגזרים ממנה, ולמדו מן "מומחים" שהשתתפו, על התקדמות המדעים בתחומים הרלוונטיים.

"וועידת הבית הלבן אודות ילדים וצעירים" - הייתה סדרת מפגשים שהתקיימו במשך 70 שנה, באירוח של נשיאי ארה"ב. הוועידה הראשונה הייתה בחסותו של ת. רוזוולט, ולאחר מכן בחסותם של נשיאי ארה"ב ווילסון, הובר, פ.ד. רוזוולט, טרומן, אייזנהאואר וניקסון. הוועידות היו מוקדשות לשיפור חיי הילדים, והיו מעורבים בהן אלפי נציגים מכל רחבי ארה"ב. הן. כל וועידה התמקדה בנושא רלוונטי לאותו זמן, בו היא התקיימה. בוועידות עלו נושאים חיוניים דוגמת:

ב -  1919, "סטנדרטים לרווחת ילדים";                                        "Standards of Child Welfare"
ב – 1939 , "ילדים בדמוקרטיה";  - "Conference  on Children in a Democracy"  
ב – 1950,  "התפתחות בריאה של אישיות הילד" Healthy personality development       

ב- 1925 מתקיים הכנס להורות מודרנית, וועידת הבית הלבן The Conference on Modern Parenthood.

ב - 1950 מתקיימת וועידת הבית הלבן על ילדים וצעירים

ב – 1980 וועידת הבית הלבן בחסות הנשיא קרטר, על משפחות

ב – 1997 כנס הבית הלבן בחסות הנשיא קלינטון על  התפתחות ולמידה בגיל הרך

בהכללה, כנסים אלו התעניינו בשאלה: "מה מציק להורים ולילדים של אמריקה?" והתוו גישה חדשה, שקראה לשים את חקר הילד, ההורות והמשפחה – כאתגר מדעי וחברתי מן המעלה הראשונה.

ברור שגישה זו – הקריאה לשינוי סדר העדיפויות  בעניין המשפחה - לא אפיינה את יחסם של כל ההורים, בעיקר אלה מן המעמדות הנמוכים, ואין ספק שרבים בקשו להמשיך בדרך המסורתית. אולם, היא חשפה והעלתה את הצורך החברתי בשינוי דפוסי החינוך, ואת התקוות שתלו במדע. בכנסים אלה התקבלו החלטות מרתקות מנקודת המבט של תפיסת הילד ומקומן של האימהות בתהליך גידול הילדים וחינוכם. כחברה, שמעוניינת להוביל שינוי, חשוב לנו לתת את הדעת על תהליך ההבניה החברתית (הבית הלבן, המדענים, העיתונות) , שנתן תוקף ואפשר שינוי, פיתוח ומימוש דפוס חדש לגידול ילדים – כדי שיהיה "מדעי ומקצועי". למיקום של הכנסים בבית הלבן, ולהשתתפותם של מדענים, רופאים, מנהיגים מהדרגה הראשונה ולתקשורת, הייתה משמעות מרחיקת-לכת בעיצוב המדיניות של ארה"ב. מצוקת האימהות זכתה למענה בקנה מידה רציני, גם אם לא היה מושלם. ארגוני הנשים נקראו להנחלת השכלה רחבה  (enlightenment) בקרב אימהות. אמנם ההערצה הנוצרית דתית בדבר 'קדושת האימהות' עדיין הדהדה באולמות, אך היה ברור כי המדע הוא שנעשה למקור התוקף ולמקור השראה באידיאולוגיה של תחילת המאה ה- 20. מול 'אימהות קדושה' מתייצבת 'אימהות משכילה' – שמאופיינת בקשרי גומלין  ללא תקדים בין חיי המשפחה, הורים, אימהות ילדים ומדענים. משתתפי 'וועידת האימהות' בקשו למתג את עצמם כאנשים מקצועיים. תיאודור רוזוולט היה ראש המועצה המייעצת לכנס, וסייע להעברת האימהות מן הצדקנות והרגשנות הוויקטוריאנית  אל האימהות המושכלת.

בנאומו בכנס, הוא הביע  את הערכתו הרבה  לתפקידה של האם. על אף העובדה שהוא עצמו עדיין ראה את תפקידה כ"בת-זוג" בלבד, הוא ייחס לה חשיבות  ואמר, שלאם מצליחה יש תפקיד חשוב ומכובד יותר מזה של האב המפרנס. רוזוולט ציין את התכונות הדרושות לאם: יושר, פשטות, נאמנות, ואדיבות. – תכונות שמישהו אחר ציין כתכונותיו של מדען, תפקיד שמצריך למידה רבה,  לכל אישה צריכה להיות זכות לרמת השכלה שווה לזו שיש לגבר. מדובר בהשכלה שתצייד את האישה בידע ובכלים מתאימים למילוי תפקידה כאם, תפקיד שהוא רואה כחשוב ביותר. חשוב לזכור: מדובר בשנת 1899, וושינגטון ארצות הברית.

ל"נביאי" 'האימהות המדעית' היו צפיות גבוהות ודרישות חינוכיות מן האימהות. בתחילת המאה ה - 20, המדענים האמינו שחובת-האימהות ללמוד ככל האפשר מילדיהן, ועל ילדיהן. ותפקיד המומחים ללמד את האימהות. לימודי הילדות  של האימהות – יכללו כל שיטה לפיתוח הגוף, המחשבה, והאישיות של הילד. "זה לא שסטודנטיות טובות תהיינה אחר כך אימהות טובות אלא – שאימהות תהיינה לסטודנטיות טובות" (דוברת הכנס). גישה זו התבטאה בגידול ענקי במספר הקולג'ים בהן יכלו ללמוד נשים. (מדובר ב- 85000 קולג'ים בשנת 1900, שהציעו תכניות לימוד לנשים צעירות). ההתלהבות מתפיסה חדשנית זו הייתה רבה ומצאה ביטוי בסיסמאות, בלשון ימינו חתרניות, שהופיעו אז בעיתונות:

"לא יהיה עוד ילד שירגיש שהוא יודע הרבה יותר מאמו"...
"אימהות תוכלנה להיות חברות ומלוות לילדיהן"...
האימהות תוכלנה להגיע להישגים אם וכאשר יבינו "כי כאשר הילד משחק בארגז החול  עם חבריו – הוא מתמודד עם שאלות של מוסר חברתי – בהן עוסקת החברה כולה." 

קל לזהות את רוח הדברים, ובעיקר ההתרפקות על הישגי המדע, אלה הקיימים ואלה שיבואו בעקבות השינויים המתבקשים.

להתקדמות ובעיקר להתקבלות של המדע כגורם דומיננטי, הייתה תרומה ענקית לשינוי בדפוסי גידול הילדים. למיטב הבנתי, ייתכן, שרק בחסות המדע היה ניתן להעמיד סימני שאלה כל כך נועזים, בדבר המשך המסורת בגידול הילדים ולשנות דפוסים חברתיים.

ראוי לציין שהמדע אף הוא היה צריך לפלס לעצמו דרך. ומי יכול היום להאמין שרק בשנת 1888 הוקמה בארה"ב הפקולטה הראשונה למחקר מדעי? המדע מוכיח את עצמו וכובש לעצמו מעמד מכובד הן מבחינה מוסרית והן מן הבחינה החברתית. בעלי הון מוצאים לנכון לתרום מכספם לקידום המדע, וכך הם יכולים לרכוש לעצמם תהילה – כ'פטרונים' למדע, מי שתורם ותומך במדעים. עד היום בעלי הון רבים מבקשים לפאר את שמם על ידי תמיכה ומימון של מפעלי מדע ותרבות, כתורמים לפעילות מדעית, אמנותית, וחברתית.

הישגי המדע היו רבים גם בתחומים רלוונטיים לגידול ילדים, והביאו לשיפור ממשי בעיקר בתחום הבריאות, הם הצליחו להוריד את תמותת הילדים, והגיעו להישגים גם בתחומים אחרים.

הישגי המדע, זכו לאמון האימהות באפשרות לשפר, ועוררו בהן רצון לדעת ולהבין, וזה לא היה קל במיוחד לנשים שעד אז לא היו משכילות די הצורך, בלשון המעטה. הורים ראו שילדיהם גדלים לעולם שונה לגמרי מזה שהם עצמם גדלו בו, והבינו, שהתרפקות על מסורת שירשו מהוריהם אינה מספיקה  לגידול ילדיהם לעולם החדש והמורכב שהביאה המאה ה- 20. עם ההקלה הצפויה הודות לשילוב ידע מדעי (רפואה, פסיכולוגיה) בגידול הילדים, נעשה גידול הילדים מסובך. הודות ואולי בגלל "החיים המודרניים"  שמקשים על ההורים ובעיקר על האימהות, להמשיך בגידול הילדים בכלים שהיו בידם. נחלש מעמדה של ההורות  הסמכות ההורית המסורתית – הדת והמסורת המשפחתית אינן משכנעות ואינן נותנות מענה לדילמות החינוכיות שהורים פוגשים מדי יום – ההורים  צריכים מקור סמכות חדש, אמין ובעל השראה, שיחליף את המסורת, שיכוון אותם, וייתן להם עקרונות לגידול ילדיהם ולחינוכם – בתקופה קשה זו.

באמריקה של ראשית המאה ה - 20, היו מי שלקחו על עצמם לייצר את הסמכות המבוקשת. שניסו למלא את ה"חלל " הזה, ובחסות המדע, לשים את עצמם כמקור הסמכות החדשה. הם היו ערים לאותו צורך בסמכות מכוננת ומכוונת, שתתווה דרך לגידול הילדים. יחסי הגומלין בין הכוחות החדשים, הצמיחו "מקצוע" חדש, ואולי אף מקצועות חדשים. התפתחו התמחויות חדשות שהיו ממוקדות בצרכי הילד. מלבד הרפואה והמדע, במאה ה- 20 מתפתחים המשפט והחקיקה תוך הכרה בהבדל בין ילד עבריין למבוגר עבריין. רק ב- 1899 נוצר באמריקה בית המשפט הראשון לנוער. היסטורית, קודם לכן, ילדים וצעירים נחשבו למבוגרים קטני-מידות, מיניאטורות, ונשפטו ונענשו כמו המבוגרים.  במשך מאות שנים התייחסו אל עבריינים צעירים באותה דרך שהתייחסו אל עבריינים מבוגרים. הם נאסרו באותם תאים, יחד עם מבוגרים ונענשו באותה חומרה. בית המשפט לנוער, והפילוסופיה שמדריכה ומכוונת אותו, להתייחס לצעירים שהסתבכו עם החוק אחרת מאשר למבוגרים – קיימים  כמאה ועשר שנים בלבד.

"הורות מקצועית ומדעית"

מכאן, מן הדרישה ל'אימהות מקצועית ומדעית' שעלתה בראשית המאה ה - 20, עולה ומתפתח הרעיון שאימהות היא סוג של מקצוע ועליה להתבסס על חידושי המדע למקצוע, דומה לניהול מקצועי, ומדעי ככל האפשר. יחד עם התקבלות רעיון ההורות והאימהות המושכלת, נדרש רעיון אופרטיבי. איך עושים זאת? איך מעבירים דור שלם של הורים, מתרבות הורית אחת, מוסכמת ומקובלת לתרבות חדשה?

בדיעבד, מה שקרה באמריקה בראשית המאה ה - 20, היה שילוב של היענות לצרכים אמתיים של האימהות, כניסה של יזמים שאפתניים, והבנייה חברתית. אפרט מעט בעניין היוזמה והשאפתנות. היוזמה באה מצדם של צמד מדענים -  רופא ופסיכולוג מצליחים, שהיו בין משתתפי הכנס המפורסם, והאמינו כי בידם להוליך את מהלך המבוקש. ד"ר האל התמקד במצבם הבריאותי של הילדים, הוא פיתח נוסחאות לתזונה נכונה ובריאה יותר, שהייתה אמורה להקטין את תמותת התינוקות. הוא היה מוכן להנחיל זאת לאימהות – אותן ראה כ'אסיסטנטיות' למחקר. הוא מצדו יספק להן הדרכה ואילו הן, האימהות יתנו לו משוב על הצלחת השיטה. במקביל, כמעט יחד אתו, פעל הפסיכולוג ד"ר הולט, שהתרכז יותר בהיבטים התנהגותיים. הוא העלה למודעות את צרכיו הנפשיים של הילד ואת הידע החדש על התפתחות הילד, והצורך להתחשב ביכולותיו ובצרכיו הרגשיים כמו באלה הגופניים. קשה לתאר את המרחק בין גישה זו למה שהיה מקובל עד אז בהשראת החינוך הפוריטני.

שניהם, האל והולט – נעשו מודל חיקוי להורים החדשים. מכאן מתפתח ענף חדש: ההדרכה להורות, שאחד מ"נביאיה" המוכרים ביותר הוא ד"ר בנימין ספוק, שפעל מעט אחריהם. רעיונותיו בנושא הטיפול בילדים השפיעו על דורות רבים של הורים לעבור מן הנוקשות הפוריטנית ולהיות יותר גמישים ואוהבים כלפי ילדיהם. ספריו הביאו למשפחות השקפת-עולם חינוכית חדשה, עצבו את התנהגות ההורים בקנה-מידה בינלאומי. ספרו "הטיפול בתינוק ובילד", שיצא לאור ב1946 -  חזר והופיע בעשרות מהדורות ותורגם ל 39 שפות, כולל עברית, ונחשב כתנך לגידול ילדים.  

כמענה למבוכת ההורים ולצורך בידע חדש ועדכני, הולך ונוצר ה"מדריך להורים". מדריך בשר ודם, המרצה, המאמן וגם - הסדנה או הספר, שיגלו ויעצבו דגם חדש של ילדות. כשמדובר במדריך אנושי (לא ספר), הוא עצמו יהיה המודל, המופת האישי ל"הורות החדשה", עבור האימהות, שתלמדנה אתו את  סודות האימהות הנדרשת. 

וכך אומר נשיא ארה"ב הרי טרומן בכנס הבית הלבן לאחר מלחמת העולם השנייה:

" איננו יכולים לבודד את ילדינו מחוסר-הוודאות של העולם בו אנו חיים, או מההשלכות של הבעיות שאנו מתמודדים אתן. – יש לאמץ את הביטחון-העצמי של הצעירים ועצמאות-מחשבתית. לשמירת הדמוקרטיה – נדרש בית טוב ואוהב, ומבין לרוחם. נדרשת מחויבות להגן ולסייע לילדים להבין טוב יותר את מושגי היסוד של הדמוקרטיה" Ann Hulbert 2004 Raising America p. 192) ) 

מהתבוננות במהלכים השונים, המרוכזים ו"המקצועיים", שננקטו על ידי מעצבי המדיניות האמריקאית ומבצעיה – במטרה לגדל דור בנים ראוי, כפי שניסחו זאת מנהיגים ונשיאים של ארה"ב -  נראה כי המשימה לא ממש צלחה. היו הישגים לא מבוטלים, אך המטרה העיקרית לשמה יצאו לדרכם, לא הושגה. וועדת מומחים שנבחרה לקראת הכנס הרביעי של הבית הלבן ב – 1950, שהשתתפו בה מומחים בעלי שם דוגמת האנתרופולוגית מרגרט מיד, הפסיכולוג אריק אריקסון ורופא-הילדים בנימין ספוק – התכוננה לכנס והייתה אמורה להביא לסינתזה של הממצאים הרלוונטיים בתחום הפסיכיאטריה, האנתרופולוגיה והפיזיולוגיה, ולייצר לקראת הכנס,  מסמך שיתייחס להתפתחות מלאה ובריאה של הילד. הם חיפשו "נוסחת פלא" שתצמיח את ה"אדם השלם" שיהיה, כדברי הרי טרומן, אחרי מלחמת העולם השנייה: "אזרח בעל אופקים רחבים". המומחים לא הצליחו בכך והודו בפני הכנס כי הם עומדים בפני תהליכים רבים שעדיין אינם ברורים להם. זאת לא הייתה בשורה גדולה לאלפי נציגים של ההורים שבאו לכנס. במחשבה נוספת על תופעה זו, מהמקום הציני שלי,  במאה ה - 21, אני שואלת את עצמי, איך הם האמינו ש"שיתוף האימהות" בלבד יביא לשינוי "סדרי בראשית"?

החל משנות החמישים של המאה העשרים, אחרי מלחמת העולם השנייה, מול התרסקות הערכים בעקבות מלחמת העולם ה- 2 – נוצר קושי סביב ההדרכה להורות. האמונה כי "גידול-ילדים נכון" יסייע לדור הצעיר להתמודד בכבוד עם הקשיים מתמוטטת, המומחים נעשים ל"מומחים" (במרחאות)– מה שמבטא ציניות ואכזבה. אכזבה זו מחזירה רבים לגישות הקודמות: "Back to basics!" והמבוכה סביב גידול הילדים הולכת וגדלה.

והיום?!  הכישלון הזה ממשיך ומתגלגל אל ימינו. עשור במאה ה- 21, אנו ניצבים בפני אותם קשיים, ואולי אף קשים מהם.

מחשבה מוליכה למחשבה: "תמימות קדושה" או "היבריס"?

המאה ה – 20 איימה על החברה האמריקאית. ההתפתחות המואצת עוררה סימני שאלה רבים בכל הקשור לגידול הילדים.

מכאן, צורך אמתי בהדרכה להורות. צורך של ההורים, המורים והחברה כולה.

הדרכה להורות התפתחה כתחום חדש יחסית בראשית המאה ה- 20 באמריקה, על פניו בדרך מעוררת הערכה והתפעלות. מפגש מוצלח של האימהות (Bottom Up) ושל מנהיגי ארה"ב מדינאים, מדענים ומומחים ((Up Down – בחיפוש אחר הנוסחה הגואלת.

וכאן עולה בדעתי שאלת ההיתכנות. הייתכן לתת בידי האימהות "שיטה" או נוסחה שבאמצעותה יכינו את הדור לקראת הקשיים הצפויים לו? האם מלכתחילה, הייתה זו מחשבה נכונה ואפשרית? האם לא הייתה תוצאה של תמימות קדושה מצד אחד ו"היבריס" מצד שני? – שלא לדבר על זדון. בזדון אני מתכוונת לשאלה: האם נהגה "אמריקה" בתום לב כאשר הטילה על האימהות בלבד, ורק על האימהות, את משימת גידול-הילדים?

למיטב הבנתי, היה משהו שגוי בהטלת האחריות לגידול הילדים על האימהות בלבד. מכנס לכנס התאמצו לשפר את ההדרכה והמידע שניתן לאימהות, כאילו המשפחה, האימהות וילדיהן אינן חלק אינטגרלי של החברה כולה. כאילו מצבן של האימהות אינו פונקציה של מדיניות חברתית וכלכלית.

בהקשר זה ראוי לציין שהמאה ה – 20, התאפיינה באורבניזציה מואצת והגירה הביאו  לעיר הגדולה והמודרנית, לא רק חופש ומותרות, פשע וסמים - אלא גם עוני נורא. גלי-מהגרים וילדים שהגיעו מהישובים החקלאיים אל העיר הגדולה. ילדים אלה הסתובבו ברחובות הערים, מובטלים וחסרי-כל, כתוצאה ישירה מכך, הסתבכו בפשיעה. תופעה זו אינה קשורה ישירות לכישורי האימהות. זוהי תופעה חברתית מובהקת שצריכה מענה ממלכתי. ומעניין, שבוועדות שהכינו את סדר היום לכנסים, כיכבו רופאים ופסיכולוגים, ולא היו ביניהם אנשי כלכלה.

מחשבה מוליכה למחשבה... בוחן המציאות;

גידול ילדים והדרכה להורות, מערכות חינוך ובריאות הם רכיבים של החברה כולה. מהו  תפקידה הכללי של החברה, המדינה והתרבות בעיצוב פני הדור? עלינו להכיר בכך שאנחנו חיים בחברה קפיטליסטית מובהקת. זוהי חברה חסרת-חמלה שהעיקרון השולט בה הוא רווח מקסימלי, שרואה בעוני חלק מובן מאליו של המציאות. ולכן, כאשר מחפשים נוסחה לגידול-ילדים  - אין בה התייחסות למצבן הסוציו-אקונומי של המשפחות, ואין בה ולו רמז לחלקה של המדינה והחברה – יש לנו בעיה עם בוחן המציאות:

בעיניי זוהי הצגת מציאות מעוותת - משתי נקודות מבט: האחת, הצגת העוני כחלק הכרחי ובלתי נפרד של המציאות, והשנייה, ההתעלמות מן האפשרות לשנות מציאות זאת. כזכור, דווקא ארה"ב הייתה המדינה שהביאה לעולם את "מדינת הרווחה" – כהסדר חלופי לקומוניזם. " ראשיתה של מדינת הרווחה המודרנית בשנות השלושים של המאה העשרים. השפל הכלכלי העולמי שבא בעקבות משבר הבורסה בשנת 1929 תואר ככישלון של הקפיטליזם 'הישן', וברחבי המערב אומצו דגמי פעולה כלכליים וחברתיים חדשים, שהבטיחו לשפר את מצבם של אזרחי המדינה, להבטיח את רווחתם ולמנוע משברים כלכליים חריפים" אורי רדלר 2007 "קפיטליסט היומי"  מדינת הרווחה הציעה לאזרחיה תמיכה – היא לא ממש חסלה את העוני, ובארה"ב ישנם עד היום איי-עוני מחפירים, אבל הייתה זו הוכחה שלמדינה, היה ויש תפקיד בגידול-הילדים.

מזה שנים, נסוגה "מדינת הרווחה" מפני הפוסט-מודרניזם וכלכלת השוק, וכיום רווחת תפיסה כלכלית ששואפת לצמצום גורף של השתתפות המדינה בהבטחת צרכי האזרחים. אנו חיים במדינות שמפריטות את מרבית השירותים הציבוריים – כולל ישראל (2011)– כולל חינוך ובריאות. מדינות, שבמילים אחרות אינן מוכנות להשקיע ברווחת אזרחיהן הבוגרים והצעירים כאחד. ולא פלא ש'מדינת הרווחה' הולכת ומתפוררת לעינינו. ואני כותבת זאת בימי המחאה שלא ידענו כמותם בארץ, מחאת האוהלים, הדורשת צדק חברתי. אחת הדרישות היא חינוך חובה חינם מגיל 3 חודשים.

תחשבו על ההשלכות של שינוי כזה על גידול הילדים.

איך זה קשור לגידול-ילדים – אימהות ולהדרכה להורות?

ההורים של היום – בהכללה רחבה, הם הורים שיודעים. לא עוד האימהות ה'תמימות' של ראשית המאה ה – 20. לפנינו דור שספג את ערכי הפמיניזם, נשים רכשו השכלה, וגברים מודעים לשוויון מעמד האישה. הורים אלה עומדים בפני דילמה רצינית: הם מודעים לחשיבות הקשר עם ילדיהם, השיחה והחינוך, אך הם עובדים כ - 12 ולעתים 14 שעות ביום, מה שמשאיר להם זמן מועט וכוחות מועטים לטיפול בילדיהם. בכוחה של המדינה לווסת את הדברים, למשל, על ידי חקיקה "ידידותית לילדים" – בדבר נוכחות הורים בבית, אורך מקסימלי של יום עבודה כשמדובר בהורים, ודאגה אמתית למעונות יום טובים, ושרותי בריאות ראויים. כאשר אינה  עושה זאת, אין זו הימנעות בלבד, אלא שהיא, המדינה, מעלה את יוקר המחיה ומחייבת את ההורים הצעירים בימי עבודה ארוכים כדי למלא את צרכי היסוד של משפחתם.

כדי להתגבר על "משבר" ההדרכה להורות, וכדי לתת מענה למבוכה, ההדרכה להורות - חייבת להיות מלווה בשינוי סדרי עדיפויות של החברה כולה.
רמת התסכול עולה, וזה לא מצב שמאפשר "זמן איכות" ועוד מושגים יפים ממחלקות הפדגוגיה והפסיכולוגיה. לעניין זה לא יועילו סיסמאות צדקניות על חשיבותו של הדור הבא, דור העתיד וכד'. גם הורים משכילים, ובעלי תפיסת עולם שוויונית ותודעה חינוכית מעולה זקוקים למינימום זמן ושלווה על מנת לתפקד כראוי. לכן ההדרכה להורות – חשובה ככל שתהיה – חייבת להיות מלווה בשינוי סדרי עדיפויות של החברה כולה.

לכן, יש להתייחס אל ההדרכה להורות בכבוד, ראוי לתת אותה באופן הטוב ביותר והרחב ביותר ולהגיע אל מרבית ההורים, וזה נושא לפרק הבא, אך מי שיישאר רק בשלב הזה, ולא ישתף במאבק הזה את הכוחות הקוראים לצדק חברתי, מי שלא ינסה לשבור את המוסכמות של עולם ההי-טק בדבר התחרות הפרועה – כאילו באמת דרושים השינויים המהירים... כאילו יתרונות ההייטק הם מוחלטים, וכאילו יש להם קצב משל עצמם. הרי ברור שזוהי תוצאה של החלטות שמשרתות רק חלק קטן של החברה, בעיקר את מקבלי ההחלטות, והן מכוונות לרווח מקסימלי ומהיר. החלטות שאינן מתחשבות בצרכי היסוד של בני אדם ולא בקצב המתאים להם לקליטת שינויים.

מי שלא ינסה לשבור את המוסכמות והמיתוסים של עולם ההייטק בדבר ימי עבודה אינסופיים – כאילו לאנשי הייטק אין ילדים, או אין להם אחריות כלפי ילדיהם, מי שייתן לכל ענפי המשק לחקות את עולם ההייטק, לדרוש שעות עבודה רבות, מבלי לפצות כספית - לפחות – כמו שקורה בהייטק, -  לא יגיע רחוק.

הדור של הילדים  קורא את התמונה כמו שהיא, כמו שהוא חווה אותה. ילדים מרגישים ומגיבים למה שהם מקבלים. לא ניתן לעשות הסברה ויחסי ציבור לחינוך. החינוך, זה מה שקורה להם בזמן-אמת בבית ובבית-ספר, יום יום, מה שעושה ואומר המורה השחוק, ומה שיש או אין לאכול בבית. אני מזכירה את משאלותיו של הנשיא הרי טרומן: "לגדל אזרח שמעריך את ערכי הדמוקרטיה ומוסדותיה". מה אנחנו יכולים לצפות מילד שהוריו מובטלים? שהמורה שלו עיכב את ציוני המבחן שלו.... ואחר, שבגלל חוב כספי של הוריו לבית הספר, לא ניתן לו להשתתף בטיול השנתי? 

ועוד, כשהמסחר פוגש את החינוך...

לאור הצורך הממשי בהדרכה להורות, חשוב עוד יותר לדאוג להדרכה הוגנת. במדינות השוק החופשי כמעט כל אחד יכול להיעשות למדריך או מדריכה להורות. מלבד ספרים אינסוף שיצאו לאחרונה יש הצע גדול של סדנאות ואימונים ווירטואליים וממשיים. מתפתחים מכונים ורשתות להדרכת הורים.

מי שמך? מניין לחברות אלה סמכות בהדרכת הורים?

מסגרות ההדרכה למיניהן, צריכות משאבים שלא אחת באים מחברות שמייצרות מוצרים לילדים – החל בבגדים, בצעצועים ובמיני מזונות וכלה בשירותי בריאות הנפש. כמקרה מבחן, נתבונן בחברות שמייצרות תחליפי חלב-אם ושאר מוצרים שמיועדים לתינוקות – נותנות כשרות לציבור, הדרכה כוללנית להורות, שאינו אלא סוג של פרסום וקידום מכירות של מוצריהן. דוגמת החברה הידועה בקנה מידה עולמי, חברת "נסטלה" Nestlé – שמייצרת בעיקר, מיני פורמולות ותחליפים לחלב-אם, קפה וגלידות. חברה כזאת תומכת ואף מממנת הדרכה להורות, מתוך מחשבה שההדרכה תביא אימהות רבות להכיר את חברת נסטלה ואת מגוון מוצריה. אותה הדרכה, תכוון את האימהות בין היתר, לצריכת מוצריה. מלבד האינטרסים הכלכליים של חברה זו, מסתתרת כאן בעיה חברתית בקנה מידה ענקי. חברת נסטלה שמייצרת תחליפי חלב-אם, וחברות דומות לה, מעודדת נשים לשימוש בפורמולה כדי שישתחררו מעול ההנקה הכובל אותן לבית. הן מעודדות את הנשים ליציאה מוקדמת לעבודה, קרוב מאוד למועד הלידה. ובכך, הן אמנם מבטיחות לאימהות את האפשרות להשתלב בעולם העבודה, אבל, פוגעות בבריאות האם, שדורשת מנוחה לפני שהיא חוזרת לעבודה ואילו טובת-הילד, ובעיקר בריאותו – דורשים בדרך כלל הנקה טבעית. צאו וחישבו: איך מסתדרת הדרכה להנקה טבעית עם צריכת מוצריה של חברת "נסטלה"? (פרטים נוספים בנספח מס. 1)  ומה תהיינה המלצות ההדרכה-להורות – שאיפה להנקה טבעית רבה ככל האפשר, או מעבר מהיר לשימוש בתחליפים הנוחים?

בעולם השלישי, העני, שם אין מערכת בריאות ממלכתית ואין חיסונים  - ההנקה הטבעית היא מערכת החיסון היחידה לילדים – כך שאומנם בעקיפין, ההדרכה וההמלצה לשימוש ב"פורמולות" למיניהן – גורמת לתמותת תינוקות גבוהה

."Optimal breastfeeding of infants under two years of age has the greatest potential impact on child survival of all preventive interventions, with the potential to prevent 1.4 million deaths in children under five in the developing world (Lancet 2008).  The results of a study conducted in Ghana show that breastfeeding babies within the first hour of birth can prevent 22 per cent of neonatal deaths" http://www.unicef.org/nutrition/index_24824.html

זוהי רק דוגמה אחת מעשרות הקשרים שקיימים, המעורבות – הגלויה והסמויה - של חברות בהדרכת הורים.

מאה שנים של התמודדות עם שאלת גידול הילדים, יצרו ידע והביאו לתובנות, נתנו מקום לתיאוריות ואף נסוגו מהן. למיטב הבנתי, כאשר אנו פונים להדרכה להורות שהיא עדיין "מצרך מבוקש" ביותר, עלינו להבין שאין מתכון אחד, שהוא מתכון מנצח, שיתאים לכל ההורים, לכל המשפחות. ועוד עלינו לדעת ש"דרוש כפר שלם" (הילארי קלינטון, 2006),לגידול ילדים, הרבה מעבר לאימהות. אמריקה אמנם התגייסה להולכת השינוי אך עדיין, עד היום לא מצאה "נוסחת פלא" אם נפיק לקח מהניסיון האמריקאי, נוכל לייצר הדרכה להורות  שתענה על צרכי ההורים - כאשר הם, ההורים שפונים להדרכה, הם צריכים לבדוק מי עומד מאחורי ההדרכה, מהו מקור הכסף ואיזו השקפת עולם מוליכה את המדריך? (על כך בפרק הבא)