האם חייבים לעזור לכיפת ברזל ?
כיפת ברזל הוכחה בפתרון אשר מעבר להשמדת הטיל, שומר על חוסנו של העורף הישראלי, אשר ידוע כבטן הרכה שלנו.
הרבה עוול נעשה לשר הביטחון לשעבר פרץ, אשר נוח היה לגורמים במשרד הביטחון ובצה"ל לתייג לו תדמית של לוזר ושל אחד "שאינו משלנו".
דווקא פרץ הוא שדחף לפיתוח נשק זה ודווקא ברק קוצר את התהילה.
פרץ אשר ביתו נמצא שנים, תחת אש הקסמים, איתר וזיהה את נקודת החולשה של הציבור והשכיל לפתח נשק הגנתי זה ואילו ברק "בעל המוח האנליטי" לא מצליח להבין שאין מה לסמוך על נשק זה, כנשק העיקרי במערכה.
כיפת ברזל – הוא נשק הגנתי, אשר מוסיף ללכידות ולחוסן הנפשי, אולם אסור לראות בנשק טכנולוגי זה את התשובה להתעצמות ארגוני הטרור בעזה ואת אובדן יכולת ההרתעה.
ברק חייב להוביל קו של תגובה חריפה על כול ירי, על מנת לגרום לרצועת עזה לחשוב טוב טוב, לפני ביצוע הירי.
מה בעצם תרם ברק לביצור חוסנה של ישראל ?
שהרי כיפת ברזל היא של פרץ, האם החיסול הממוקד של ברק, אכן מביא תוצאות - ואם כן הן נקודתיות וטובות בדיוק לפרק הזמן שדורש להכשיר את המפעיל הבא.
במילים אחרות אנו מעודדים את פיתוח דור ההמשך של המפקדים הבאים בכול חיסול ממוקד שאנו מבצעים !
ההשענות על כיפת ברזל כפתרון האסטרטגי הבא של ישראל הוא אסון לאומי שלצערנו כבר רשום על שמו של ברק, שכן יש לפתח את הכלים אשר יגרמו לצד השני לחשוש מלנסות להשתמש בנשק נגד ישראל.
הרי אין גבול להתחמשות ולפתרונות כאלו או אחרים, אשר נחוצים וחשובים, אולם להישען עליהם בלבד ולזנוח את הכלי המרכזי ששמו הרתעה, זה מחדל אשר לצערנו ייחקר עוד שנים רבות.
רצועת עזה ותושבי חייבים להקיא את ארגוני הטרור ועל כן יש לפעול נגדם בכוח רב, אשר יגרום להם להגיב באופן כזה.
כול פתרון נקודתי קרי חיסול ממוקד, כלל לא מובן על ידם, כפי שאנו רוצים ולראייה הנשק הזה לא שינה את פני המערכה.
זה נשק אשר טוב לסיירת ולא טוב כפתרון אסטרטגי רחב ונכון למדינת ישראל.
יש לנו את הכלים לגרום להם לחשוש, אולם השינוי בגישה חייב להיות אצלנו ומהר, עוד לפני נחיתת הטילים הראשונים "על מדינת תל אביב".
יובל לובנשטיין, יועץ בתחום הקמעונאות ומוצרי הצריכה מלווה חברות בתחום בכל הקשור למיזוגים ורכישות. שימש במגוון תפקידי ניהול בכירים ברשתות מובילות בישראל כמו שופרסל והום סנטר
