בית הדין האזורי לעבודה בב"ש (ב"ל 37413-08-10) דחה את תביעתו של יצחק אלוני (להלן:"המבוטח"), עובד מפעלי ים המלח, שנפגע במהלך טיול של עובדי החברה.
רקע עובדתי
ביום 7/12/2009 המבוטח מעד ונפל במדרגות בבית המלון במרוקו, עת שהה שם במסגרת טיול בו השתתף יחד עם חבריו לעבודה במפעלי המלח.
ביום 4/5/2010 דחה המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") את תביעתו לתשלום דמי פגיעה מאחר ולדעת המל"ל הטיול אורגן ומומן ברובו ע"י מועצת העובדים, דהיינו הועד.
בין שאר הנימוקים לדחיית התביעה, נטען כי הטיול אינו בגדר פעולה נלווית במידה סבירה לעבודה ולכן אין לראות פעילות זו כפעילות הקשורה לעבודה.
דיון והחלטה של בית הדין
בית הדין מזכיר פסקי דין וביניהם פס"ד אילוז נגד המל"ל (עב"ל 91/99) בבית הדין הארצי לעבודה. בפס"ד זה נקבע שסממן עיקרי ומרכזי להכרה בפעילות כנלווית לעבודה, הוא העניין שיש למעביד בקיומו של האירוע כאירוע נופש ובתרומתו של אירוע הנופש ככזה לחיי העבודה במפעל. לשם כך נדרשת, בין היתר, הוכחת מעורבותו של המעביד בייזומו של האירוע ובאחריות לו בדרך המימון, האירגון וכו'.
בנוסף, מדגיש בית הדין מתוך פרשת רונית עטר (עב"ל 1173/00), כי סממן חשוב שיש בו כדי להעיד על מידת הקשר שבין האירוע לבין העבודה הוא האינטרס שיש למעביד בקיומו, שעל כך ניתן ללמוד ממידת מעורבות המעביד בייזום האירוע, בארגון, במימון, בקביעת התוכנית וכו'.
בית הדין קיבל את עדותו של מנהל אגף משאבי אנוש בחברה, לפיה הטיול אורגן ע"י מועצת העובדים במפעל (ועד העובדים). להנהלה לא היה חלק בארגון ולא חלק ביוזמה לערוך את הטיול.
חלקה של ההנהלה הסתכם במימון עקיף של חלק מעלות הטיול.
ההחלטה לצאת לטיול הייתה תוצאה של הסכם פשרה בין ההנהלה לעובדים בקשר לנושא תפעולי הקשור לעבודה.
המעביד היקצה סכום מסוים לרווחת העובדים, והועד הוא זה שהיה צריך להחליט איזה שימוש יעשה בסכום המוגדר. בסופו של דבר, מועצת העובדים החליטה לעשות שימוש בסכום שהוקצה למטרת טיול.
מועצת העובדים החליטה על ארגון הטיול ללא מעורבות המעביד וכמו כן החליטה את כל ההחלטות על הפעילויות שיהיו במסגרתו.
היציאה לטיול לא הייתה בגדר חובה, ולא הוטלה סנקציה על מי שלא יצא לטיול.
בני המשפחה יכלו להצטרף לטיול (למרות שבפועל לא הצטרפו).
נקבעו מספר מחזורים, למי שנבצר ממנו לקחת חלק בטיול, ועובד יכול היה לקבל את ההטבות בדרך אחרת.
המפעל לא נסגר למשך זמן הטיול, בטיול לא היו הרצאות או כנסים, מהותו היתה חברתית בלבד והעובדים יצאו לטיול על חשבון ימי חופשתם.
בית הדין הגיע למסקנה כי אין מדובר באירוע המהווה פעולה נלווית לעבודה ודחה את התביעה.
בית הדין הדגיש כי התביעה נדחית לא מכיוון שמדובר באירוע נופש או בטיול, אלא מאחר שהסתבר שלמעביד לא היה אינטרס ישיר בקיום האירוע.
לפיכך, מומלץ למעבידים בעת היערכותם לכנסים של עובדים או לימי גיבוש, להביא בחשבון כי במידה ויפגע מי מהעובדים במסגרת הפעילות, הרי שהזכאות לתשלום דמי פגיעה בעבודה תיבחן, בין היתר, בהתאם למידת מעורבותם ובכלל זה מימון מהותי, תכנון וארגון, ימי חופש ע"ח המעביד ועוד.
נכתב ע"י חיים חיטמן
