פציעות מתקבלות על הדעת - האם יש דבר כזה? 

איזה סיכון לקחתם היום ועם איזה אתגר התמודדתם?

אולי לקחתם סיכון בכך שנהגתם מהר מדי, או אולי אתגרתם את עצמכם בלימוד תוכנה חדשה?

אולי עסקתם בצליית סטייקים על המנגל עם הגחלים הלוהטות, או אולי אתגרתם את עצמכם באופניים, עם סינגל חדש ביער?

בחיי היום-יום אנחנו מתמודדים לא מעט עם סיכונים ועם אתגרים, והנקודה החשובה היא איך אנחנו מנהלים את הסיכונים שאנחנו לוקחים ואיך אנחנו מתגברים על האתגרים שאנחנו נתקלים בהם. רכישת המיומנויות האלו מתחילה דרך המשחק בתקופת הילדות.

בשנים האחרונות ישנה ירידה בנגישות של הילדים לסיכונים ולאתגרים דרך המשחק, ובייחוד במשחק בחוץ. הסיבה לכך אינה נעוצה דווקא בפציעות רבות הקורות בסביבות משחק בחוץ (Outdoor), אלא נובעת מתפיסה הרואה את הבטיחות לנגד עיניה ולא את ההתפתחות. הרצון לשמור ולהגן על הילדים מפני פציעות יצר סטנדרטים מאוד נוקשים, שמנעו מהילדים פעילויות אתגריות. בנוסף לזה, הפחד מתביעות כתוצאה מפציעות עודד אף הוא את הדגש על הבטיחות.

ברחבי העולם, התחילו בשנים האחרונות להבין ששמירה על הילד ב"צמר גפן" מזיקה לילד יותר מאשר מועילה לו, והתחילו להבין את החשיבות של התנסות בלקיחת סיכונים להתפתחות הילד וללמידת מיומנויות החשובות לו בשלב מאוחר יותר בחייו,  גם אם הן עלולות להסתיים בפציעה קלה.

הסיבה ששמים את הדגש על הבטיחות היא כי את התרומה של הפעילות המוטורית, החברתית, הרגשית והקוגנטיבית להתפתחות הילד, הנעשית בסביבות משחק מחוץ לבית, לא ניתן להעריך או לכמת, גם מכיוון שזו תרומה לא מוחשית שלא ניתן לאמת בעזרת מספרים, וגם כי זו תרומה שאי אפשר לשייך באופן מובהק לפעילות בסביבות משחק, ואילו את מספר הפציעות ניתן לספור, גם אם הן מעטות ולא חמורות.

העובדות מצביעות על כך שפעילות בגני משחקים היא בעלת סיכונים מאוד נמוכים לילדים, וזאת בהשוואה לפעילויות ספורט מקובלות אחרות, כגון משחק כדורגל או רכיבה על אופניים, שמעורב בהן סיכון גבוה יותר והילדים חשופים לפציעות גם שם.

תאונות קטלניות בגני משחקים הם אירועים מאוד נדירים. בישראל הסטטיסטיקה לגבי פציעות בגני המשחקים, עדיין בחיתוליה, ולכן רוב הנתונים נאספים מהעיתונות. במשך 3 השנים האחרונות שבהם נאספו נתונים, לא היתה אף תאונה קטלנית בגני המשחקים. באנגליה (50 מיליון תושבים) ששם אוספים נתונים על פציעות בגני משחקים במשך כ-3 עשורים, מצאו שקורית תאונה קטלנית המשוייכת לגן המשחקים, אחת ל-3 או 4 שנים, וזאת לעומת 100 ילדים שנהרגים באנגליה מדי שנה כהולכי רגל, או כ-500 ילדים הנהרגים מדי שנה בתאונות שונות, ובכל זאת, גני המשחקים מצטיירים כמקומות מסוכנים הרבה יותר מאשר הבית, לפחות מבחינת ההקפדה על בטיחות.

האם כל הפציעות ניתנות לחיזוי ומכאן גם ניתנות למניעה? האם תפקידה של החברה למנוע פציעות קלות של ילדים במחיר של הגבלת המשחק החופשי בגני המשחקים? האם ניתן להעמיד על כף המאזניים פציעה קלה מול התנסות בלקיחת סיכונים ובהתמודדות איתם?  

האם תיתכן הסתכלות אחרת על פציעות ילדים (קלות) בסביבות משחק? הסתכלות שמתייחסת לפציעות מסויימות כמשהו שלא צריך להתרכז בהן ולא צריך לעשות מאמצים רבים על מנת למנוע אותן? האם קיימת "פציעה מתקבלת על הדעת"?

אין כאן תשובה חד משמעית. יש הורים שעבורם פציעה של ילד בגן המשחקים, שבר ביד למשל, תהיה בלתי מתקבלת על הדעת, ואף עלולה להיות עילה לתביעה, ואילו הורים אחרים עשויים לראות את אותה פציעה כחלק בלתי נפרד ממשחק הילדים ומההתנסויות החשובות עבורו, ולכן עבורם פציעה כזו תחשב כ"פציעה מתקבלת על הדעת" אשר תורמת לו ללמוד על היכולות שלו.

בכל פעילות אנושית ישנו אלמנט של סיכון, אבל ישנם 3 מדדים מרכזיים על מנת להגדיר האם רמת הסיכון סבירה או בלתי נסבלת:

• מהי הסבירות להיפצע?
• מה עלולה להיות חומרת הפציעה?
• מהם הערכים, התועלות, הגמולים או התוצאות של הפעילות הזו?

המודל שמוכן לקבל "פציעה מתקבלת על הדעת", מגדיר אותה כפגיעה לא מכוונת, שהפגיעה אינה חמורה, שהפעילות שנעשתה היתה נורמטיבית וחיונית להתפתחות הילד ולקידום בריאותו, ושנצמדו לאמצעי הזהירות הידועים על מנת למנוע פגיעות.

'as safe as necessary, not as safe as possible' –להיות בטוחים ככל הנדרש ולא בטוחים ככל האפשר.

ילדים מפתחים מיומנויות לחיים רק כאשר ניתנות להם האפשרויות להתנסות בסיכונים וכך הם לומדים איך להתמודד איתן.

הערך והתועלת שהילדים מקבלים ממשחק חופשי בגן המשחקים, עולה על הסכנות הטמונות בו ועל האפשרות להיפגע. זה לא אומר שצריך לבטל את העיסוק בבטיחות, אבל חשוב שהוא יהיה בפרופורציות הנכונות, וחשוב לתת משקל רב יותר לערך המשחקי, לאתגר וליצירתיות.

על חוסר תנועה ומשחק בגיל הצעיר לא ניתן לפצות בגיל מאוחר יותר.

שחקו יותר ! העזו יותר ! נסו יותר !