ההורים שותפים בחינוך
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

ההורים שותפים בחינוך 

מאת    [ 08/08/2011 ]
מילים במאמר: 1087   [ נצפה 2435 פעמים ]

 
 

רוב שעות היממה הילד  נמצא בביתו עם הוריו, הבית יכול להיות חממה נפלאה להתפתחותו השכלית ובעיקר הריגשית של הילד. בית הספר אינו בורח  מהאחריות הגדולה מאוד המוטלת עליו, לעצב את פני הדור בלמידה ובחינוך, בהשכלה, בידע, ברכישת מיומנויות, ביצירת חיי חברה, בהקניית כלים מהותיים להתמודדות עם עולם משתנה ללא הרף, בפיתוח האינטלקטואלי של כל אחד בהתאם ליכולתו וכישוריו משום " חנוך לנער על פי דרכו ". (הלימוד בחברותא , עבודה בקבוצות , במסגרת שיעורים חווייתיים ושמחים מהווים תשתית  לחינוך הנער, ידע פנימי המשולב עם עזרה וסיוע לחבר, קבלה תוך כדי חינוך לנתינה. חינוך ערכי לאומי תורני המבוסס על עברו של עם תוך למידה מתמדת ועדכנית של תחומים חדשניים, מהווים בסיס להצלחה. הבית יכול וצריך להיות שותף אמיתי למערכת החינוך של ילדיו. אין בקביעה  זו כדי  להפחית  ממשימותיו החינוכיות – ערכיות של ביה"ס . משמעותה של הקביעה היא שנוכל להצליח במשימה החשובה ביותר עלי אדמות, "הנחלה לדור הבא",  אם נשתף פעולה עם ההורים.  אף כי ידוע , כי ההורות אינה נלמדת, ניתן להפנים מספר רעיונות התנהגותיים בביתו של כל אחד מאתנו אל מול ילדינו הגדלים אצלנו. ככל שנעמיק להשתמש בכלי חינוך נכונים- כן נראה פרי בעמלנו המשותף. בעולמנו זה – חשוב ליצור תקשורת עם הילדים כדי שנוכל להקנות הרגלים משמעותיים.

הבה נלמד מספר קודים -  כמה רעיונות שיסייעו להורים להשפיע על ילדיהם. נכין תשתית איתנה בביתנו , עליו יוכלו בנינו לגדול ולצמוח. כל אדם יודע,  כי בניין גבוה יהא חזק ויציב אם ייבנה על תשתית חזקה. כאשר משקים היטב את הצמח, מדשנים וגוזמים במועד ובדרך הנכונה- זוכים לפירות נפלאים. כך גם לעניין חינוך ילדינו.

ביקשתי פעם מוועדי הורים לכתוב 5 תחומים בהם הילד שלהם "בעייתי" , לא חלפו דקות ספורות והדף היה מלא...לא מנקה חדרו...מכה אחותו...לא מתעורר...או אז ביקשתי לרשום 5 תחומים בהם ילדם, פרי בטנכם הוא נפלא – מצוין. הם התקשו לציין זאת. וכל זאת למה? הסיבה נובעת מחוסר תקשורת עם הילדים בבית ומההערות שלנו שהן –שליליות , ביקורת על כל צעד ושעל, כמעט ללא מילות עידוד ודברי שבח על מעשים טובים.

חשוב לנו ההורים לרכוש כמה כלים חינוכיים – ערכיים,  בהם נוכל להשתמש כדי לבנות בסיס רגשי איכותי של ילדינו. חז"ל כבר לימדונו,  והיום לקביעתם משנה תוקף, שיש להתייחס במלוא תשומת הלב והרגישות לרגשות הילד ולתחושותיו.  חז"ל חינכונו , יש כי לחנך להקשבה, אמפתיה, כושר ריכוז, סבלנות, רוגע, שקט, שמחה, מניעת חרדות, - תחומים הקשורים כולם לאינטלגנציה הריגשית,  והמשפיעים על יצירת המסלול המעולה עליו ינוע המטוס-"המוח".

יש קשר ישיר בין התנהגותו של הילד לבין הרגשתו, ילד המרגיש- טוב, בבית הספר ובבית לא יהא אלים, יסבול דעות שונות, יסלח לחטאי חברים ויאהב חיי חברה. ילד שמח ומאושר , פניו קורנות מאהבה יפגין עוצמה של ידידות ונתינה כלפי כל אדם.יקדם חבריו בסבר פנים יפות. 

ההומור אף הוא אמצעי להשגת היעד – בית,  המחנך  דרך הומור בריא הוא בית ייצור חיובי- אופטימי.  

הבדיחה, מהווה  כלי נפלא להשגת יעדים.  קמצוץ הומור וחיוך מעודד ילדים לקום ולעשות הנדרש תוך שיפור האווירה הביתית.  

חשוב לתת הזדמנות לילדים לבצע משימות מבלי להעמידם תחת שבט ביקורת . סלחנות יחסית וגמישות יעודדו ילד לייצור גם אם יצרתו אינה מושלמת. אם חפץ ההורה " לנאום" בפני הילד – ראוי שהדוגמאות תהיינה חיוביות ולא שליליות.

חשוב לזכור- הילדים אינם רובוטים מתוכנתים, יש להם אינטיליגנציה, יוזמה , תחושת אחריות, הומור, רגשות וכושר הקשבה. ככל שנחשוב היטב טרם אמירות סתמיות פוגעות, ככל שהתקשורת תהא מלבבת , חביבה, ואיתנה,  כן נזכה לתגובות מעולות, הדיבור הוא אמצעי התקשורת העיקריהדיבור הוא צינור המחשבה, הבה נשתמש בו ללא פגיעה ומתוך הערכה עצמית.

נכון- לעיתים עושים הם מעשי קונדס, קורה שיש בהם נזק, אנו לעיתים מענישים את הילדים. לרוב הענישה אינה מועילה. בד"כ הילד הנענש אינו מצטער על מעשהו אלא להיפך חושב על מעשי נקם.

ענישה היא שיטה לא אפקטיבית להשלטת משמעת (זוהי אמירה גורפת מדי- יש לעדנה). הענישה לעיתים עושה פעולה הפוכה.  משמעת פירושה הנחיה מתוכננת המסייעת  לנו לפתח שליטה עצמית. לצורך זאת , צריך שיתקיימו  כבוד הדדי ואמון. לעיתים קרובות  המעניש אינו רוכש כבוד לנענש ואינו בוטח בו. כך גם הנענש חש כלפי המעניש.

פעמים רבות הענישה מתסכלת את הילד ומציבה לפניו דגם שלילי לחיקוי ולימוד. הענישה "עוזרת" לילד לפתח כושר התנגדות והתרסה מוגבר.

ניתן להשתמש בחלופות לענישה על מעשים רעים,  מותר, לדוגמא,  להביע סלידה מהמעשה בלי לתקוף אופיו של הילד. חשוב להראות לילד כיצד לתקן את דרכיו, לנסות  לתת לו אפשרויות בחירה, הילד צריך לחוש את תוצאות התנהגותו. בעיקר יש לנסות  להטיל עליו תחומי אחריות, בהם יצליח. השיחה האישית מתוך רגיעה על רגשותיו, דרכיו, "סיעור מוחין" משותף למציאת תשובות. מותר להביע רגשות בתקיפות אך ללא תקיפה אישית של הילד. מותר לילד לבחור דרכי חשיבה , להציע לו מספר פתרונות לבחירה. מתן אופציות בחירה לילד היא חכמה ומגבירה בו את העצמאות, שהרי בבגרותו יהא עליו לפעול מתוך העצמי שהוחדר לתוכו. אל לנו ההורים  לתת לילד מיד תשובה לכל שאלה, מותר לשאול מה דעתך? הבה נחשוב יחדיו, בכך גם פיתחנו יכולתו האינטלקטואלית אך גם חידדנו את עצמאותו לחשיבה פנימית משלו. ככל שנרבה בתגובות כאלה, נגביר את ביטחונו העצמי וכמובן  הדימוי העצמי יעלה ויעפיל מעלה.

דימוי עצמי חיובי וראלי מגביר את המוטיבציה לנסות , לגוון, לחשוב אחרת, למצוא פתרון לכל בעיה. בדרך זו הילד לומד לקבל החלטות ומתאמץ, המאמץ לרוב נושא פרי.ננסה לאפשר לילד להחליט בעצמו, לבחור מה ללבוש למשל. עלינו לגלות כבוד למאמציו של הילד, ניתן לשתפו בשאלה לשאלתו, כמו מה אתה חושב? השיתופיות מוסיפה המון בטחון ומייצבת גישה של שייכות. יש לנסות  לעודד מציאת פתרונות יצירתיים לבעיה. חשוב לא לשלול תקווה, ההקשבה לילד בסבלנות מפתחת מיומנות הרוגע.

מעבר לכך, ככל שנטמיע בו רצון לכבוש יעדים לעצמו ובעצמו, כן יתרגל הוא לקבל החלטות גבוהות וחכמות יותר מהיעד הנבחר. ככל שנרבה בשיתופו ב- " איך ",  הילד יפתח את סגור ליבו, אין צורך  

" להעיר " על כל שלב. אף לא לומר " לאו" פעמים רבות מדי. "הלא" מהווה לעיתים קריאת תיגר. כמו הענישה. הילד יחשוב איך להסתער חזיתית על היעד שנשלל ממנו שוב ושוב.

לצורך כל אלה, מותר ואולי חשוב לשתף את הילדים במידע שגרם להחלטה מסוימת. להבדיל ממתן תשובה כמו: לא הולכים עכשיו לחבר- ודי!, יעיל יותר לומר- בעוד 5 דקות אוכלים ... מידע זה מבהיר התשובה השלילית .חשוב להשתמש בלשון חיוב , להבדיל מלשון שלילה , למשל- אפשר לשחק,  אך אחרי סיום הארוחה.

ידע הוא כוח . לעיתים נדמה, שזה נורא בעינינו להעניק לילדינו ידע. אך אנו שוכחים שבאמצעות הידע יש בכוחנו  להעצימם ולהביאם להבנה מדוע לעיתים אנו משיבים פניהם ריקם.  

הבית,  בו גדל הילד משפיע עמוקות על אופיו והתנהגותו של הילד, תגובותינו כהורים לבקשות ,לרגשות , להתנהגויות, לכעסים, להרמת קול, לתביעות, מהוות תשתית לבניית דמותו האיכותית של הילד. כשפוגעים בילד בכבודו, מעליבים אותו, צועקים, מפחידים, מאיימים, פוקדים, מטילים אשמה, מטיפים מוסר, כשמשווים בינו לבין אחר,  אלה גורמים נזק פנימי – רגשי.

הבה נלמד הכלים החשובים יחד עם בתי הספר, כדי לחנך ילדינו לאיכות ולמצויינות, בידינו ובהתנהגותנו הדבר.

- תואר ראשון ושני במדעי הטבע-ביולוגיה

- תואר שלישי בחינוך במנהיגות

משרות במשרד החינוך:
- 3 שנים מפקח על מדעי הטבע
- 12 שנים מפקח כולל
- 10 שנים מפקח מחוזי

בכל תחום פיתח מנהלים כמנהיגים, אשר הגיעו להישגים הטובים בארץ באזורם

ב6 שנים האחרונות מרכז את הקורס המכשיר מנהלים בבר אילן, וכמובן מלמד חינוך ומנהיגות באוניברסיטה ובעוד 3 מכללות.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב