הקינזיולוגיה של היציבה מהי יציבות? מהי יציבה? מה הקשר בניהם? י 

הקינזיולוגיה של היציבה מהי יציבות? מהי יציבה? מה הקשר בניהם? יש לשאול 3 שאלות מרכזיות בנושא היציבה: 1.מהי יציבה 2.אילו גורמים משפעים עליה – מנגנוני מערך היציבה 3.אלו מערכות בגוף פועלות מבקרות את היציבה יציבה = POSTERALIGMNNET מלשון POSITION כדי לענות על השאלה מהי יציבה יש למתוח אנך אשר ביחס אליו אנו נראה את יציבתו של ההולך על שתיים. אנו נראה כי קו הכובד של האדם עובר במקומות שונים, אך תמיד הוא אנכי לקרקע ותמיד ניצב לכף הרגל בזווית של 90 מעלות. קו הכובד יעבור במקומות שונים באנשים שונים, תלוי פוזיציה אינדיבידואליות, כתוצאה ממבנה שלד,עיסוק, מצב רגשי, טונוס שריר ועוד....כך שהתארגנות חלקי השלד סביב קו הכובד למעשה היא דפוס אישי. לכל אדם נתונים מבניים שונים, אך דבר אחד משותף . כולם משמרים את שיווי המשקל סביב בסיס קטן, כאשר הגוף מאונך ומרכז הכובד יחסית גבוהה, ההתארגנות של חלקי השלד סביב מרכז הכובד היא הפרטנית והמשתנה בין הפרטים. מהי יציבה 1.שקול המאזן את סך כך הכוחות הגוף וכוח הכובד 2. האופן בו מתארגנים חלקי הגוף סביב קו הכובד 3. היציבה האנושית היא ביטוי למאבק בין כוח הכובד לבין הצורך האנושי להיזדקף 4. קיום אופטימאלי של שיווי משקל בין השלד לכוח המתפתח בשרירים 5. היציבה היא סך כל היחסים בין חלקי הגוף 6. תוצאה של הסתגלות ספציפית ייחודית לדרישות פונקציונאליותתפקודיות 7. היציבה היא מלחמתו של הגוף בין הזיקה ליציבות לבין הצורך התנועתי - היציבה היא התארגנות, והיא משתנה תלוית מצב - היציבה בתלות במצב הפילוגנטי האנושי - היציבה דינאמית אך האפיונים הגנטים הם קבועים ביציבה קיימים יחסי גומלין בין חלקי הגוף – מצב של שינוי בחלק אחד מביא לשינוי בחלק אחר לאורך האבולוציה האדם הפך זקוף יותר, בכדי לראות למרחוק יותר ( צורך למזון-ציד) - חגורת הכתפיים שפעם נשאה משקל הפכה לתנועתית תפקודית יותר. - זווית האגן השתנתה ומשפיעה על עמוד השדרה. - הגוף הוא מתנועע, כל מערכת שריר שלד ועצב יוצרות הרמוניה תיפקודית. - מתפתח שנויי משקל בין DYNAMISM - STABILITY - כל הזמן קיים בגוף שיווי משקל ואיזון בין הצורך לתנועה לבין יציבות הגוף. מנגנוני מערך היציבה מבנה שילדי, מערכת עצבים, מערכת חושים, רקמות חיבור וגורמים אינטרינזיים(פנימיים). מבנה שילדי: הוא הגורם ה-1 לקבוע את מנח היציבה, והוא מתחלק ל2 גורמים. 1. גורם פילוגנטי כלל אנושי – לאדם יש 2 רגליים ו2 ידיים. 2. גורם גנטי – גובה, משקל, אחוז שריר, מבנה שלד וכדו. רקמות החיבור: גם כן מתחלקות ל2. 1.רקמות חיבור פאסיביות: תורמות למימד המייצב, משמשות כמעגן וכנקודת אחז לשרירים. כוללות את ה: - הפאשיות (FASHIA), של השריר עצמו – פרימיזיום, ואת הפשיות הפנימיות בגוף אשר מחברות את האזורים השונים בגוף – והחשובה שבניהם לתרומת היציבה היא TORACOLUMBAR FASHIA אשר מתחילה מהחזה ועד לחוליות הגו . אליה מתחברים שרירים שונים גדולים ומייצבים כמו – גלוטאוס מקס, לטיסימיוס דורסי, אבדומיניס. - רצועות , רקמה פאסיבית ,תפקידן לייצב ולהגביל תנועה במישורים מסוימים, מנח הרצועה מאפשר תנועה במישור מסוים ומגביל באחר. - גידים, רקמה פאסיבית אשר מחבר בין השריר קרי מקור הכוח לבין מנפי הגוף קרי העצמות, תנועת השריר והכוח המופעל עליו מגרה את העצם דרך וקטור הגיד להתחזק ולהתעבות במישור הרוחבי שלה (COMPACT BONE). - עור, רקמת חיבור אשר מכילה את מכלול הגוף ומגינה עליו. - סחוס, רקמה חשובה ביותר ליציבות המפרק ואף משפיעה באופן ניכר על יציבה. 2.רקמות חיבור דינאמיות: אלו רקמות פאסיביות שעברו שלב הימתחות לדינאמיות. שרירים – בעלי תפקיד תנועתי מניע, מסייע, ומייצב. השריר המייצב הוא כלי עזר לרקמות הפאסיביות האשר מיצבים את המפרק, לכל מפרק יש ייצוב דינאמי ופאסיבי, צריך להיות תיאום ואיזון בין המערך הדינאמי לפאסיבי. כאשר איזון זה מופר, השרירים המייצבים יתגייסו יותר בכדי לייצב ופחות למטרה תנועתית או שמערכת אחרת תפצה על כך – מה שקרה בעצם הוא שהופר האיזון .... שרירים: 1.LOCALS העמוקים יותר שייכים למערכת עצבית שרירית לוקאלית ספציפית. NUROMUSCULAR LOCAL למערכת זו תפקיד עצבי מיוחד אשר ניתן לאימון, זו תורמת לתנועה איכותית, יציבה שוטפת ומסונכרנת יותר. 2.GLOBALS השרירים התנועתיים הגדולים, מייצרי הכוחות הסיבוביים הגדולים של השלד, בעלי מערך עצבי אינדיבידואלי מיוחד לה. גם ניתן לאימון. מאפייני שרירים פנימיים מייצבים LOCALS 1. עמוקים מאוד וקרובים לשלד 2. קצרים, בעלי מנופים קצרים יעילים בייצוב אך לא בתנועה בשל מנוף קצר. 3. בעלי סיביים אדומים- בעלי יכולת לעבוד זמן רב ללא התעייפות, בשל מטרתם ייצוב השלד באופן שוטף.מבוססים מנגנוני הפקת אנרגיה- גליקוליזה אירובית, מעגל קרבס וזירחון חמצני. 4. הייצוב הפנימי שלהם חשוב בכדי להגן על השלד מפני עומסים שמייצרים השרירים הגדולים – ולכן תנועת שריר מייצב תקדים מוטורית תנועת השריר המניע את המנוף הגדול וזה כי יש לייצב לפני ביצוע תנועה. 5. חוסר תנועה במישור LOCALS וביצוע תנועות בלסטיות גדולות לא מאוזנות בעזרת הGLOBALS או חוסר ביצוע פעילות כלל ניוון(תנועה חדה, ישיבה לא נכונה,חוסר פעילות,ביצוע לקוי). גורמים דיכוי תבניות התנועה של השרירים המייצבים ובונים תבניות תנועה פגומות לא מסונכרנות אשר פוגעות בייצוב, ביחסיות התנועה ולבסוף בשלד. מאפייני מניעי המנופים הגדולים GLOBALS 1. שטחיים – לא עמוקים ביחס לשלד 2. בעלי מנופים ארוכים – בכדי להגדיל את זרוע הכוח 3. חתך סיבים לבנים יותר – מבססים על אנרגיה מהירה וזמינה, מנגנוני הפקת אנרגיה אנאירוביים, פוספוגני וגליקוליזה לקטית. מערכת העצבים: על היציבה מפקחות 2 מערכות: 1.C.N.S – המוח הקטן והמוח הגדול. 2. המערכת הרפלקסיבית – שהיא מהירה יותר, רפלקטיבית. מערכת חושים: 1. ראיה – מנגנון תפיסה חזותית אשר מועבד במוח ליצירת דימוי תלת מימדי. 2. שמיעה – מנגנון מאפשר קליטת אותות קוליים, מקורם וצלילם. 3. מישוש – מנגנון של תחושה הנקלט על ידי קולטנים המצויים במעטפת החיצונית של הגוף. 4. ווסטיבולרית – מנגנון של שיווי משקל, היתמצאות במרחב וקינסטזיה. מנגנון של מעין שערה שמצויה בתוך נוזל המצוי באוזן, הוזל תמיד נשאר אופקי ביחס לקרקע וכך גם השערה שבו, זאת מחוברת על ידי עצב למוח ומורה על מנחי הגוף השונים ביחס לאופק. 5. קינסתזיה – מנגנון התמצאות של הגוף ביחס לעצמו וביחס למרחב, מועבר על יד מכאנו רצפטורים שונים. גורמים ופתולוגיות אשר משפיעים על מנגנוני היציבה 1.תורשה, גנטיקה הפילוגנטית והאישית, משפיעה לא רק על המבנה אלה על מערך השלד , בצמיחתו ובבגרותו, ופתולוגיות שונות. תהליך ניווני: תהליך בו הגוף צובר משקעים כמו סידן חומרים כימיים וכדו, עלול להיגרם מגיל,עומס,מנחי גוף וכדו. שינויים ניוונים בשלד: מתבטא בעודף עצם או באובדן עצם. עודף עצם – אוסטאופיט (ספח עצם). יופיע בשלד במקומות בהם העומס גדול, וכתוצאה העצם מתפתחת באותו אזור, וזאת כדי לעמוד בעומס.יכול להופיע במפרקים ועצמות. - אוסטאופיט יכול לחדור לריקמות חיבור ששם ישנם נוסיספטורים = קולטני כאב ועצבים –דבר המוביל לכאב. - אוסטאופיט יכול גם כן לפגוע בעצב, דבר המוביל לכאב ואף לפגיעה מוטורית. - אוסטאופיט עלול להיתפתח לתוך חלל המפרק להגביל תנועה בשל כאב או אף מכאנית. אם המפרק בעל לחץ דומיננטי על האוסטאופיט הוא עלול להמשיך לגדול והמצב יחמיר. - אוספטאופיטים סמוכים עלולים להתאחות לגרם גדול יותר. דלדול עצם – אוסטיאופורוזיס. תהליך של דילול העצם שנגרם על ידי מנגנון פיזיולוגי ביוכימי (חוסר איזון בין תאים אוסטאובלסטים לתאי אוסטאוקלסטים – גורם לירידה במינרליזציה) כתוצאה ממנגנון הורמונאלי, (הורמון פאראתירואיד, אסטרוגן, קלציטונין, ציטוקינים וויטמין (D. 2.גדילה וצמיחה- אופן גדילתו וצמיחתו של אדם הינם בקשר ישיר לאופן התארגנות חלקי השלד סביב מרכז בכובד. וזאת בכדי לשמר את שיווי המשקל סביב קו הכובד. תהליך זה הינו משמעותי בשל שינויים הגובה,שינויים של גדילת כף הרגל וטקטיקת הגוף לשימור שיווי המשקל ליפני קו הכובד, שינויי פיסיולוגי, הורמונלי, מערך רקמות הגוף,דימוי ועוד. כל אלו גורמים לשינוי במרכז הכובד ולאופי יציבה חדש – והיציבה היא טקטיקת הגוף למטרת שיווי המשקל ולכן עליה להתארגן מחדש, הן באופן זמני עד לסיום שלב הצמיחהגדילה והן באופן קבוע כאשר הפרופורציות יתקבעו ותסתיים הצמיחה. -למשל אצל פעוט יש נטייה לעמוד עם לורדוזה מוגזמת, והרי הדבר לא אפשרי, וזאת כי עקומות עמוד השדרה מתגבשות רק בגיל 6-12. הנכון הוא כי הפעוט נוטה אחורה כי כך הוא מוצא את שיווי המשקל בעמידה משום הבטן הנשפכת כלפי חוץ מפני שאינה יכולה עדיין להכיל את אבריו הפנמיים ואת השומן המרפד בשל גודלה הקטן ואי יכולתו של האגן הקטן עדיין להכיל. שלב זה הינו הכרחי ברכישת עקומות עמוד השדרה כמו כן שלבי הזחילה, העמידה היא השלב המכריע בהתפתחות העקומות אשר משלימות את בנייתן בגיל 6-12. -מאפיין נוסף אצל פעוט הוא GENU VALGUM ו GENU VARUM , אלו נראים כך לעיתים בשל מצבורי שומן אשר נותנים אשליה אופטית של ליקוי מבני. -בגיל ההתבגרות שלב הצמיחה אינו תמיד אופטימאלי בחלקיו, העצמות קרי מנופי הגוף נוטות לצמוח מהר מהשרירים המניעים והמייצבים אותם וזאת בשל נוכחות הורמונאלית אשר יש צורך בה לגדילת השרירים, וזאת חסרה עדיין – דבר המוביל לשינוי היציבה והתנועה, מציאת שיווי המשקל ומרכז הכובד. 3.עיסוקוספורט – אלו משפיעם על היציבה, חזרות בעלי דפוס מוטורי אחיד, מנחים קבועים וכדומה. 4.KREEP- זחילה, שינויים באורך הרקמה כתוצאה מעומסים שחלים עליה לאורך זמן. מנחים קבועים סטטיים ודינאמיים מביאים לשינויי באורך הרקמה, ישנו מצב שבו מגיעים לטווח הפלסטי של הרקמה. 5.נפש אדם – חלק נפרד אך מחובר בו זמנית לגופו. משפיעה על גופו, יציבתו ,ודימויו. 6.חבלותפציעות – חבלה, פצע תוביל לשינוי יציבתי בשל כאב או שבר וכדומה. גברים חשופים לפציעות יותר מאשר נשים. 7.פתולוגיות ומחלות – סקוליוזיס, מאופיינת על ידי המין הנשי יותר, עקמת במישור הפרונטאלי. קיפוזיס על רקע שוירמן, מתרחש על רקע פתולוגי בשלד, מבטא כפיפה של עמוד השדרה במישור הסגיטלי,מיוחס למין הגברי. קיפוזיס זהו ביטוי לאוסטיאופורוזיס, נוצרת כפיפה לפנים משום שקו הכובד עובר לפני עמוד השדרה,והעומסים גורמים ללחץ ושחיכה בחלקו הקדמי של החוליה וזה מוביל לתהליך בלאי ושחיקה דבר הגורם לכפיפה קדימה. סיווג ליקויי יציבה: האטיולוגיה לליקוי יציבה מחלקת ל 2 . 1.ליקויים מבניים – קשיחים באופיים, והסיבות להם ינבעו מהגורמים:מבנה, פתולוגיה,מחלה סיסטמית(בחטרב),קונגניטלית(מלידה,משלב העוברות). 2.שיכים לכל היתר: צמיחה, גדילה, אורך חיים, ספורט וכדו – אלו ליקויים בעלי נטייה לארעיות ובעלי אופי גמיש. ליקויים מבניים הם קבועים במערכת, ואילו הזמנים הם ארעיים. שניהם ברי טיפול, אך הפרוגנוזה של הליקויים הגמישים הוא מוצלח יותר, מכיוון שאינם קשיחים באופיים. - המשותף לשניהם באשר להשיג הטיפול הוא העיתוי, משום שישנו חלון הזדמנויות עד סיום בגירת השלד, וככל שנקדים בטיפול לפני בגירת השלד כך ייטב. - בשני המאפיינים מעורבת מערכת העצבים – זה הגורם המחבר אותנו לחלק הטיפולי, ופן התנועות סדר תרגילים, מנחי הגוף ועוד. מהי יציבה טובה גורמים רבים אחראים על היציבה, אנו זקוקים לכמה קריטריונים בכדי להגדיר מהי יציבה נכונה טובה. הראשון שהוא אובייקטיבי כמותי ובעל סימנים ברורים הוא "מבחן האנך" – זהו קו שעובר בנקודות ציון מוגדרות בגוף ומחקה לנו את העמידה האנטומית הבסיסית האופטימאלית. הטבע ארגן לנו את חלקי הגוף למערך יחסים שמאפשר לנו לשמור על שיווי משקל ובו בזמן על תנועתיות פונקצוינלית, והאנך הוא קו אשר מראה את "תחנות הביניים" בהם צריך לעמוד בכדי להיות ביציבה נכונה. האנך: נקודות ציון. מפרק הקרסול – 3 סנטימטר לפני המפרק מפרק הברך – מעט מאחורי ציר התנועה מפרק הירך – מעט מאחור ציר התנועה חוליות L - ממשיך למרכז הכובד באמצע חוליה L2, ובחוליה L4 הוא עובר בתוכה אך לפני ציר התנועה שלה. חוליות T – בעמוד השדרה החזי הוא עובר משמעותית לפני הקיפוזיס החזי. מפרק הכתף – חוצה את האקרומיון. חוליות C – עובר בתוך חוליות C3-C4, פוגש את MASTOID PROCESS וממשיך לפני ציר התנועה של הגולגולת, ולכן לראש נטייה ליפול. -האנך מייצג מערך ביומכאני דינאמי, במאבק לסטאטיקה.יציבות יתר תפגע בתנועתיות ולהפך.חכמת הגוף היא השילוב בניהם. -קיים מצב בו בשל מצב חריג בו סטה הגוף מהיציבה הנורמאלית התרחש פיצוי במקום אחר בגוף, ובכל זאת נקודות האנך עוברות במקומות הנכונים.יציבה זו אינה נכונה. -קו הכובד עלול לעבור במבחן האנך אך היציבה אינה נכונה,לכן נקבעו קריטריונים נוספים על ידי איגוד האורטופדים. הגדרות איגוד האורטופדים ליציבה נכונה 1.ביציבה טובה המבנים אמורים להיות במערך יחסים שמאפשר תמיכה אופטימאלית של חלק שלד אחד לגבי האחר, תמיכה מקסימאלית תפגע בדינאמיות. 2.הגוף יתנהל בחיסכון אנרגטי – מצב זה מונע עייפות ומאפשר תיפקוד אופטימאלי לאורך זמן – מאפשר יציבה שניתן להתמיד בה, מאפשרת עבודה לטווח ארוך.תמיכה חסכונית בשילוב עם מנח אופטימאלי מאפשר חלוקת עומס על המיבנים בצורה שווה נכונה, דבר שמונע פתולוגיות ומחלק את הלחצים באופן נכון. עודף לחץ על אזור מסויים יגרום לשינוי אנך היציבה ואז השרירים יכנסו לעבודת ייצוב אינטנסיבית מה שיוביל לעייפות – ועייפות מובילה למנגנון מציאת יציבה חדשה שלא תמיד אופטימאלית,אלה מותאמת לחיסכון אנרגטי. 3.ביציבה נכונה הגוף מסוגל לעבור בקלות וללא השקעה אנרגטית גבוהה ממצב נייח לדינאמי ולהפך. 4.יציבה טובה צריכה לאפשר תיפקוד תקני של המערכות הפנימיות של הגוף 5.יציבה טובה אמורה להיות נטולת כאבים ומחושים במערך השלד שריר 6.יציבה נכונה צריכה להיות אסטטית ודינאמית אלו מערכות בגוף פועלות מבקרות את היציבה יציבה הינה מושג אשר מכיל תוואי לימודי מוטורי שאינו גלוי לנו, מבנה העצמות בנוי כך שהם אינם בהתאמה מלאה, אלה בפוזיציה המאפשרת תנועה בשילוב עם ייצוב, מכיוון שכך השרירים הרצועות הגדים המיפרקים והמערך כולו היא צריך לזהות את מנח המפרק ולווסט בהתאמה לתנועה או הייצוב. מכאן ניתן לילמוד שישנו גורם אשר מזהה את בסטייה במצב היציב ויחזיר את היציבות בחזרה לתוקפה בכל מפרק ומפרק ובכלל בנערך הגוף כולו – מי שמבצע זאת זאת מערכת העצבים על רבדיה השונים,היקפית מרכזית מוטורית ותחושתית. PROPRIOCEPTION – פרופריוספטיקה מושג הנגזר מהמילה proprius בלטינית, אשר מייצג משמעות של מודעות, חישה, מצב. מערך החושים נחלק ל2: אקסטאוספטיים – החושים החיצוניים,ראייה, שמיעה, ריח,טעם,מישוש, ושיווי המשקל. אינטרוספטים – זהו מערך חושים פנימי, עלום וסמוי אשר מכיל את כל התחושות הפנימיות שלנו שמיתקבלות ממערך האברים הפנימיים, תחושות אלו מיוצגות כפרופריוספטיקה. גירויי החושים החיצונים שלנו נקלטים על ידי חלקו המודע של המוח, בעוד הגירוים מהמערך הפנימי העמוק שלנו נקלטים ברובם על ידי חלקו הבילתי מודע של המוח. הגירויים המודעים הפרופריוספטים מיתקבלים דרך dorsal column-medial lemniscus pathway ועד למוח הגדול. והגירויים הבילתי מודעים הפרופריוספטים מיתקבלים דרך dorsal spinocerebellar tract עד למוח הקטן. כל האינפורמציה שעוברת במסלולים אלו (מודע ובילתי מודע)בסופו של דבר נכנסת למערך הבלתי מודע, האוטומטי של הגוף. - הפרופריוספטיקה היא התפיסה הבילתי מודעת והמודעת בחלקה של תנועת המיפרקים ומנחיהם אחד ביחס לשני, והמפרק ביחס למרחב. זו תפיסה של כל מפרק בנפרד וגם של כל מערך הגוף יחדיו. - הפרופריוספטיקה הינה מכלול גדול שהקינסתזיה היא פן שלו, רכיב שבו. הקינסתזיה מיתיחסת לתנועת המיפרקים לעצמם וביחס לגוף, ואילו הפרופריוספטיקה נותנת משוב לכל המערך הפנימי של הגוף - האינטרוספטי. המקורות האינפורמטיבים מהם ניזון המערך הפרופריוספטי: 1.המערכת הוסטיבולרית – זו מערכת אשר נמצאת באוזן התיכונה, בעלת מבנה של 3 תעלות במישורים שונים -horizontal semicircular canal, superior semicircular canal posterior semicircular canal. בתוך תעלה ישנו נוזל ובבסיס כל תעלה נמצא מבנה בשם cupula, למבנה זה מחברים שערות אשר אלו מעבירות מסר עיצבי. כאשר הגוף נע, הנוזל בתעלה נע גם כן ומניע את הcupula שמניעה את השערות שמעבירות מסר למוח לאופן מנח האדם. 2.מכאנו רצפטורים – חישנים אשר רגישים לתנועה מכאנית ובעיקבותיע מעבירם מסר עיצבי.מצויים ברצועות, גידים, מיפרקים, שרירים וקפסולות. אלו נחלקים ל3 סוגים: כישור השריר – אלו תאי שריר שעברו מודיפיקציה לתאי כישור. כמותם שונה בשרירים השונים, שרירים המסוגלים לבצע תנועות קטנות ומהירות יכילו מספר גדול יותר של כישורים.סיבי כישור ניקראים intrafusal muscle fiber לעומת סיבי השריר הניקראים extrafusal muscle fibers. כישור מכיל כ 2-12 סיבי intrafusal muscle fiber, אלו בעלי יכולת כיווץ אלה משמשים כרצפטור למתח השריר. סיבי הכישור מעצבבים בנפרד מסיבי שריר, על ידי סיבי γ. קיימים שני סוגים של סיבי שריר כישוריים: nuclear bag fiber אלו בעלי מספר רב של גרעינים המרוכזים במקום אחד. nuclear chain fiber בעלי מספר גרעינים המסודרים בשרשרת. את אלו מעצבבים סיבי עצב מסוג: Ia בעל הולכה עצבית מהירה נמצא סביב שני סוגי סיבי כישור. וסוג סיב עצב מדגם II שנמצא רק סביב nuclear chain fiber. פעולת הכישור - מתיחה איטית של כישור השריר גורמת לעליה מתונה ופרופורציונאלית לקצב המתיחה בקצב הדחפים העצביים המועברים עלי ידי הסיבים מסוג Ia ו II. פעולת הסיבים נמשכת מספר דקות ומכונה תגובה סטטית. לעומת זאת מתיחה מהירה של השריר גורמת להפעלה רבת עוצמה של הסיבים מסוג Ia המחוברים לסיבי שק הגרעינים. תגובת הסיבים למתיחה גדולה הרבה יותר מבתגובה סטטית. האירוע מכונה תגובה דינמית והוא יכול להופיע עקב שינוי של שבריר מיקרומטר באורכו של כישור השריר במידה והשינוי נערך במהירות. התגובה הדינמית מסתיימת ברגע שהשינוי המהיר באורך השריר מסתיים. אפקט רפלקס המתיחה - מהשריר, הסיבים התחושתיים של הכישור מגיעים לחוט השדרה קרן קידמית, וחלקם בעיקר מסוג Ia מתחברים ישירות דרך סינפסה לנוירונים התנועתיים של השריר שסיביהם הם מסוג α של סיבי השריר extrafusal muscle fibers אלו מתחברים לשריר המקרן האחורית של חוט השדרה. החיבור יוצר קשת רפלקס מונוסינפטית (בעלת סינפסה בודדת).מתיחה מהירה של השריר גורמת לדחפים עצביים לנוע בסיבים התחושתיים של כישור השריר מהקרן הקידמית דרך סינפסה במוח השדרה לקרן האחורית בסינפסה מונוסינפטית מהירה, אלו שולחים דחפים עצביים דרך סיביהם אל השריר וגורמים לכיווצו הרפלקסיבי המיידי וכן לכיווצם של מספר שרירים סינרגיסטים. אימון מסוג זה נקרא אימון פליאומטרי.