האם אכן צדיק ורע לו רשע וטוב לו? 

 האם צדיק ורע לו רשע וטוב לו?     

 שאלה זו הוטחה ע"י משה רבנו כלפי הקב"ה "הודעני נא את דרכיך".(שמות לג יג) ופרשו חז"ל שלמעשה משה שואל את מה שנשאל מאוחר יותר ע"י ירמיהו הנביא: "מדוע דרך רשעים צלחה".(ירמיהו יב א) במילים אחרות: "מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו"?(רלב"ג על איוב ה כו) ואם כך, נראה לכאורה שאין צדק בעולם.

כאן, כדאי להדגיש שבתשובתי לא התייחס ל"מיהו צדיק"? ו"מיהו רשע"? שהרי כתוב: "יש קונה עולמו בשעה אחת".(בבלי עבודה זרה י עמוד ב).

ראשית, עלינו להבין שאין אנו מבינים בשכלנו המוגבל את דרכי הקב"ה, וכדי להמחיש זאת נתבונן בחושי האדם. כל חוש תופס חלק קטן מהמציאות, ואינו יכול להקיף את הכל, וגם כך הוא מוגבל, כי הרי האוזן תפקידה לשמוע ואינה יכולה להריח או לראות, והרי היא מוגבלת מאוד ביחס לשמיעת צלילים מסוימים, או ביחס לשמיעת בעלי החיים. וכן, העין תפקידה לראות, כלומר מאפשרת לנו מידע חזותי, ואין היא שומעת או מריחה, וגם כך היא מוגבלת ביחס לראיית בעלי החיים. וכן, לגבי חוש המישוש שיכול לקבוע קשיות חומר או צורתו, אך אינו יכול לגלות צבע או ריח. ועל זו הדרך, כל חוש וחוש מוגבל ביחס לחושים אחרים, וביחס לחושם של בעלי חיים.

ומכאן, מגיעים אנו למסקנה שגם שכלנו אינו מושלם ואינו מסוגל להקיף ולהבין כל דבר, ולכן אנו שואלים שאלות.

לא לחינם ביקש משה "הודעני נא את דרכיך", שהרי מוסכם שמשה היה גדול הנביאים, ובכל זאת היה דמות טרגית:

א)      הוא סבל במדבר 40 שנה ולבסוף לא נכנס לארץ ישראל, ולו רק כדי לראותה מבפנים ככתוב: "ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור... אעברה נא ואראה את הארץ הטובה..."(דברים ג כג-כה)

ב)      משה לא זוכה לראות את שני בניו ממשיכים את דרכו ויורשים את מעמדו. בניגוד לאחיו אהרון, שבניו ירשו את הכהונה גדולה; ובניגוד לאחותו מרים, שנינה זכה להקים את משכן ה' ואת כליו.

ולמרות זאת, לפני מותו אומר משה לבני ישראל שאין עוול אצל הקב"ה והכל מחושב מאוד: "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא".(דברים לב ד).

 חז"ל מתמודדים עם שאלת צדיק ורע לו, רשע וטוב לו בכמה דרכים:

א)      בנוסף למגבלות חושינו ושכלנו כנכתב, ניתן לראות אצל חז"ל סיפורים שהמסר מהם הוא שאין אנו יכולים לשפוט את מעשה הקב"ה בשל העובדה שאנו חיים תקופה קצרה מאוד ביחס ליקום, ואין אנו יודעים את העבר, ולבטח שאיננו יודעים את העתיד, ואילו הקב"ה שיודע את העבר מתחשבן עם כל ברייה וברייה בהווה ובעתיד, ולכן, ישנם מקרים שנראים לנו כעוול, כאי צדק, כבלתי מובנים ואף כמכעיסים.

      כדי להמחיש את המשמעות של "תקופה קצרה", נצייר לפנינו סיטואציה דמיונית - יצור מהחלל שהורד ל-10 שניות לתוך מגרש כדורגל לאחר הבקעת שער, מבחין במאות אנשים רוקדים ושמחים ולעומתם מאות אחרים חפויי ראש וחלקם בוכים, לאחר דקות מעטות התוצאה התהפכה והקבוצה השנייה מובילה, הייצור מורד בשנית לעוד 10 שניות, ואינו מאמין למראה עיניו, אלו שרקדו ושמחו, מדוכאים ואבלים, והאחרים שבכו, רוקדים ושמחים. מה חושב אותו יצור? ובכן, בעייתו היא, שבזמן הקצר שהוקצב לו (כ-20 שניות סה"כ), אינו יכל לדעת את העבר, וברור שאינו צפה את העתיד, ואילו ההווה שראה אינו מובן, משונה, ואולי אינו צודק.

       עלינו להבין שבעיני הקב"ה קיים למעשה רק הווה, ואילו העבר והעתיד נוצרו בתודעתנו 

       עקב   מגבלותינו. הרי מה שראה אדם ברחוב לפני חמש דקות כבר נחשב מבחינתו כעבר,  

       ומה שיראה בעוד 5 דקות ייחשב לעתיד, אך אם אנו נביט על אותו רחוב אפשר ששני 

        האירועים  ייראו בעינינו כהווה. כך הדבר לגבי הקב"ה: "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול 

        כי  יעבור",(תהילים צ ד) ומשום כך איננו מסוגלים להבין מעשיו לגבי צדיק ורשע.

ב)    אין צדיק שלא יחטא ככתוב: "כי אדם, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא",(קהלת ז כ) ומאידך, אין רשע שאינו עושה טוב, לפיכך הקב"ה משלם שכרם בעולם הזה, היינו, משלם לצדיק על חטאו, ונפרע ממנו בעולם הזה, כדי שיתכפרו עוונותיו; ואילו לרשע הוא גומל על טובתו בעולם הזה ונפרע ממנו בעולם הבא. לכן בעולם הזה נראה לעתים שהצדיק סובל ואילו הרשע מאושר.

ג)       לעיתים הרע המגיע לצדיק הוא ניסיון לבחון את אמונתו ולתת לו תגמול. בדומה לרע שהגיע לאיוב ועמד בו, ולבסוף אמר: "הגדתי ולא אבין נפלאות ממני ולא אדע".(איוב מב ג)

ד)      הטוב שכביכול ניתן לרשע הוא יחסי, ואין אנו יודעים את מטרתו ומהותו, כפי שאמר דוד המלך: "בפרוח רשעים כמו עשב, ויציצו כל פועלי אוון להשמדם עדי עד".(תהילים צב ז)

ה)      לדעת רבי סעדיה גאון (רס"ג) תמיד ייתכן שיעשה תשובה (כמו המלך מנשה), ואולי אחד מצאצאיו יהיה צדיק (כמו אחז, שממנו יצא חזקיהו),וכמו וכן, אין אנו מבינים שרעה וטובה הם יחסיות: לעיתים נדמה דבר מסוים כרע  ובדיעבד מתברר שהוא לטובה, ולהפך.

         הרס"ג מסכם: "כי אני מוצא ייסורי  הצדיקים בעולם הזה על שני דרכים, אחד מהם על חטאים מעטים, והשני התחלת רעה יביאה הבורא עליהם, כשידע מהם שהם סובלים אותה, ואחר כן יגמלם עליה טובה". (ספר האמונות והדעות מאמר ה)

         גישתו העקרונית של הרס"ג, דומה לדברי רבי עקיבא שאומר: "כל דעביד רחמנא לטב עביד". (בבלי ברכות ס עמוד ב) - שפירושו - כל שעושה הקב"ה לטוב הוא עושה.

ו)    חכמי הסוד טוענים שלעיתים הצדיק סובל כדי לכפר על עוונות כל העם. כאשר לעם מגיע עונש על מעשיו, הקב"ה, כמלך רחמן מבטל את העונש לרובם ומייסר רק את הצדיק שבאותו הדור, שהרי כתוב: "שכל ישראל ערבים זה לזה", (שולחן ערוך, חושן משפט סימן פז סעיף כ) ואילו לצדיק שסובל ומתייסר משלם הקב"ה בעולם הבא.

ז)     הקבלה מסבירה ששאלת "צדיק ורע לו" אינה רלוונטית, כאשר מבינים את המושג "גלגול נשמות": שהרי מי שבגלגולו הקודם היה רשע, ועתה הוא צדיק , מייסרים אותו על מעשיו בגלגול הקודם, ולהפך.

ח)      לפי הנאמר עד כה, איננו יכולים עדיין להבין מיהו הצדיק שרע לו, ומיהו הרשע  

      שטוב לו, אך עיון בתלמוד מסביר זאת:

         "אלא, הכי קאמר ליה:

         צדיק וטוב לו - צדיק גמור

         צדיק ורע לו - צדיק שאינו גמור

         רשע וטוב לו - רשע שאינו גמור

         רשע ורע לו - רשע גמור". (בבלי, ברכות ז עמוד א)

נסכם: בסוגיה קשה זו דנו כבר חז"ל, ראשונים ואחרונים, ועדיין יש לומר: נסתרות דרכי אלוקים.