ביום 7 ביולי 2011 דן ביה"ד הארצי לעבודה (עב"ל 639-09) בתביעתה של גב' ורדה גורדון (להלן- המבוטחת) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- המל"ל), להכיר בתאונה שאירעה בדרך מהעבודה, בחניון גן הילדים של בנה, כתאונה בעבודה.
פגיעה בדרך מהעבודה- החוק
תאונה בעבודה היא תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודה אצל המעביד, או מטעמו. חוק הביטוח הלאומי (להלן- החוק) הרחיב את ההגדרה גם לתאונה שאירעה בדרך מהעבודה הביתה, אלא אם היתה סטיה של ממש בדרך.
כחריג וכהרחבה נקבע כי: "...לא יראו כהפסקה או כסטיה של ממש,..., אם עשה זאת המבוטח לאחת מאלה:
כדי ללוות ילדו לגן ילדים או למעון ילדים או למקום אחר שהשר קבע כמקום שבו נמצא ילד לפי הסדר קבע או להשיבו משם... "
רקע עובדתי
- המבוטחת הייתה אם לילד בן ארבע.
- בתום כל יום עבודה (בשעה 15:30) המבוטחת אספה את בנה מגן הילדים בדרכה הביתה.
- ביום 8/2/2009 יצאה המבוטחת ממקום עבודתה בשעה מוקדמת מהרגיל (14:30) בדרכה לגן, כדי להשתתף במסיבת ט"ו בשבט אשר הייתה צפויה להימשך כשעה. בסיום המסיבה התכוונה לקחת את בנה הביתה, כבכל יום.
- בהגיעה למעון, החנתה את רכבה בסמוך למעון. ביציאה מהרכב נפלה ונחבלה ברגלה ובגבה וכתוצאה מכך נגרמו לה 18 ימי אי כושר עבודה.
- תביעתה לתשלום דמי פגיעה נדחתה ע"י המל"ל .
- ביה"ד האזורי לעבודה דחה את תביעת המבוטחת בנימוק כי "בעת התאונה לא הייתה המערערת בדרך ממקום עבודתה למעונה אלא בדרך לגן הילדים של בנה במטרה להשתתף במסיבה..." הואיל ומטרתה לא הייתה לאסוף את בנה ולשוב הביתה, לא חלה עליה ההרחבה להגדרת תאונת עבודה לפי החוק.
המבוטחת ערערה לביה"ד הארצי וטענה כי בכוונתה הייתה ללכת למסיבה, אך עקב הפגיעה התבטלה הכוונה, והיא לקחה את בנה ושבה הביתה. בנסיבות אלו לא חלה סטייה או הפסקה של ממש מהדרך המקובלת.
דיון והחלטה
הערעור נדחה בדעת הרוב, כיוון שמטרת הנסיעה שבה נפגעה המבוטחת הייתה להשתתף בחגיגת ט"ו בשבט של בנה בגן. כמו כן נקבע כי ההפסקה בדרך הייתה רצונית ואמורה הייתה לקחת יותר משעה ולכן זו הפסקה של ממש השוללת סיווגו של האירוע כתאונת עבודה.
נציין כי מדעת שופטי הרוב עולה כי עצם הכוונה להשתתף במסיבת הגן (לפרק זמן לא זניח של שעה), דיה כדי לשלול טענת "נסיעה הביתה", זאת אף שבפועל לא השתתפה המבוטחת כלל במסיבה, אלא אספה את בנה ונסעה לביתם !!
נכתב ע"י רו"ח אורנה צח (גלרט)
