אימון לשליטה: האם את שולטת או נשלטת? 

* השם בדוי

למה כלום לא קורה לי? יושבת מולי מיכל* ושואלת. בחיים שלי כלום לא קורה. מה את רוצה שיקרה אני שואלת, ומיכל עונה: אני רוצה לעבור דירה, רוצה לעשות סדנאות מיוחדות לנשים בהריון, רוצה כסף.

, OK כל מה שאמרת נשמע טוב, ויש לי רק שאלה קטנה אליך- מה את עושה בכדי שהדברים יקרו? מה זאת אומרת, מה אני עושה?, בנושא הדירה- אמרתי לבעלי שאנחנו חייבים לעבור, בנושא סדנאות- אני מדברת איתך וכסף- במקצוע שלי קשה לעשות כסף. (מיכל היא מזכירה).

מיכל, כמו רוב הנשים בעולמנו נמצאת במלכוד. מצד אחד היא רוצה, מצד שני היא לא עושה דבר בכדי להשיג ולו חלק ממטרותיה. מצד שלישי, היא משוכנעת שהיא אכן עושה, היות והטילה את מלאכת העשייה על צד שני, גם אם עשתה זאת ללא בחירה שלו, או מבלי שטרחה אפילו לקבל הסכמתו.

בעלה של מיכל "מחפש" דירה חדשה כבר שנה. לא ששוק הדירות הפנויות בעייתי, אלא שלילי לא טרחה כלל לבדוק את עמדתו בנושא מעבר הדירה, ונוח לה ונוח לו מצב "החיפושים".

מיכל, אני שואלת, האם בעלך מעוניין לעבור דירה?, ומיכל עונה: כן... לא... לא ממש... בעצם הוא אוהב את הדירה הנוכחית, טוב לו, הוא אוהב את השכונה, את בעל הבית, את הגמישות בתאריך התשלום. לילי מצידה מספרת לי שמזה שנתיים לא פתחה את תריסי וחלונות הסלון, היות ולדעתה הם לא בטיחותיים והיא חוששת לגורל ביתם הקטנה. ואגב, כאן ניכרים ההבדלים בהתייחסות גברים ונשים, כהכללה לדברים החשובים בדירת המגורים.

מיכל אני ממשיכה, אם ידעת שבעלך מעוניין להישאר, הכיצד הטלת עליו לדאוג למעבר?, האם אין כאן ניגוד אינטרסים?, לי נראה שהוא נמצא בקונפליקט עם עצמו. את יודעת, אומרת לי מיכל, עכשיו כשאנחנו מדברות על זה, וכפי שאת מציגה את העובדות, אני מבינה למה הוא לא מצא דירה עד עכשיו?, אבל אני לא מבינה למה הוא לא אומר כלום?. זיגמונד פרויד המהולל הביא לעולמנו את תיאורית מנגנוני ההגנה, אלו שמאפשרים לנו להדחיק, להעלים או לעדן תחושות ומצבי איום. מחד, לעיתים השימוש בהם חיובי, ומאידך כמו בכל תחום, שימוש מוגזם ו/או לא נכון מזיק. כך במקרה של מיכל היא משליכה רצון שלה לעבור דירה על בעלה, והטילה עליו לארגן את הדבר. בעלה עושה הדחקה של רצונו האמיתי להישאר וכאילו מחפש דירה. ברור שאינו מוצא. שאלת השאלות היא, אם מיכל כל כך רוצה לעבור מדוע היא איננה מחפשת בעצמה?



ואני מציבה את השאלה בפני מיכל.

אני לא יודעת למה, היא עונה. את יודעת זה לא משהו חריג. פעם הייתי אחרת... רציתי עשיתי... היום, נהייתי מישהי שונה. מתי זה פעם אני שואלת, מיכל שותקת. פעם זה לפני שלוש שנים. לפני שהתחתנתי.

השיחה עם מיכל מזכירה לי פגישה שלי מלפני כשנה, עם אישה כבת חמישים וחמש, העוסקת בהעצמת נשים. כשצלצלתי לביתה שמעתי הודעה בקול גברי, ללא אזכור שמה. פמיניסטית שלא קיימת בטריטוריה של עצמה... חשבתי שטעיתי, ולכן חייגתי שוב. הגעתי לאותו קול גברי ללא אזכור לקיום שלה.

בפגישה עימה ראיתי אישה עם קונפליקט פנימי עמוק ודפוס התנהגות של ביטול עצמי מחד, עם רצון עמוק וכנה לצאת מהמלכוד. אז היא עוסקת בתיאוריה של העצמה, אבל בחייה שלה לא מסוגלת ליישמה. לקראת סיום הפגישה שאלתי אותה האם קראה את הספר "תחזוקת בעל" של סוזאן מאוסהארט . היא חייכה ואמר לי "אלו הם חיי". מאוסהארט מתארת בספרה את החלשות האישה במסגרת הנישואים, פעם אחר פעם. כל לוחמת הופכת בתהליך שיטתי, רציף, ידוע מראש לנסיכה חלושה. המנגנון עובד ביעילות ועל בסיס תהליך הסוציאליזציה מוצאת, כמעט כל אישה את עצמה בתפקיד כינור שני, חלש, זקוק, תלוי, מבקשת מהשני שיעשה במקום לעשות בעצמה, שיחליט במקום שתחליט בעצמה. מין תהליך של ביטול עצמי מרצון, בשיתוף מלא ויחד עם זאת ללא ידיעה.


סיפרתי למיכל על הספר. זה בדיוק מה שקרה לי. עד הרגע ממש לא הבנתי את זה. אני זוכרת איך הייתי, היו צריכים לומר לי להירגע. כל מה שרציתי מיד תרגמתי לפעולה, ואת יודעת מה- גם הצלחות לא מבוטלות היו לי. אז מה אני עושה עכשיו? שואלת מיכל. מיכל שמעת את עצמך, אני אומרת, תת- המודע שלנו הוא מנגנון רה- אקטיבי וזה של מיכל פלט כתגובה שאלה של עשייה.

מה את עושה, אני ממשיכה. ראשית, את עושה ולא מישהו אחר, שנית את מארגנת לעצמך את המטרות ובודקת את מידת הרצון האותנטי שלך לבצען. עבור המטרה אליה את הכי רוצה להגיע נבנה תוכנית פעולה.

מיכל, כרווקה עד גיל 34 שכרה לפחות 7 דירות, לבדה, שהרי אותי לא הכירה. למרות זאת עכשיו היא מבקשת הנחיות למציאת דירה להשכרה לה ולמשפחתה. ככה זה כשנשים מרשות לעצמן לאבד את הביטחון העצמי לטובת הישענות על מישהו אחר. ואגב המישהו האחר גם אם נראה משתף פעולה עם האבירות המדומה המחמיאה לו במין צורה פרוורטית, הרי שבהינתן אפשרות הבחירה מעדיפים רוב הגברים אישה עצמאית ולא תלותית כאבן רחיים על צווארם. את מדברת כמו בעלי אומרת לי מיכל. כאילו את מכירה אותי. אני אוהבת להיפגש איתך, אני יוצאת מחוזקת (אמון ואימון....) את מחזירה לי את עצמי.

טוב, מה היה לנו פה?.
? אישה שלא עושה דבר למען עצמה ושואלת למה
כלום לא קורה לה (גימוד לא מודע של
ה "אני").
? גבר שלא רוצה לעשות, מעמיד פנים שכן,
ולא עושה דבר (מנגנוני הגנה וחוסר
תקשורת זוגית).
? דמויות ראשיות במשחק הזוגיות שהפכו
לצללים של עצמן (מניפולציה דו-
כיוונית).
? רגע של משבר שהינו ההזדמנות הטובה ביותר
לשינוי (הזדמנות להראות שהמשפט "להפוך
משבר לחלון הזדמנויות" הינו הרבה מעבר
לאוסף מילים).
? צומת דרכים מופלאה, אחת מיני רבות בחיים
בה אנו יכולות אם רק נרצה ונחליט לגדול.

? ואישה בשם מיכל, שפקחה עיניים והחליטה
להתעצם ולהחזיר לעצמה את- עצמה.



כל הזכויות שמורות לשירית בן- ישראל