למה ?! 

למה?!

קרה לכם כבר שמהפתעה וחוסר ההיגיון בשאלה שנשאלתם נשארתם מגחכים, עזבו אתכם המילים לאנחות, והפה נפתח ונסגר כדג ?

אז לפני כמה ימים זה בדיוק מה שקרה לי כי התלבטתי לשנייה באם לענות מענה ציני או ענייני, כשברור שהצד השני לא תבין אותו (אם היא שאלה אז קרוב לודאי שלא תבין התשובה), או להתעלם.

היות ולא הייתי בטוחה ששמו לב כמה מגוחכת עצם השאלה, גיחכתי, מהססת לשנייה אם יש טעם בכלל במענה.

בעוונותיי אני מאכילה את חתולי "השכונה" (או כל חתול שמכיר אותי, או מבקש) במיוחד כשאני הולכת לטיול עם זואי לולי, כדי שלא ירדפו אחרינו לכביש חלילה, ככה זה מעסיק אותם כמה דקות. רבים התרגלו למראה החתולים שהולכים אחרינו, כמו אחרי החלילן מהמלין, כשהחתולים משחקים, מתערבים, ומשחקים עם הכלבים, כאילו הם שייכים לאותה חבורה מאז ומתמיד.

בחזרה, עברתי לומר שלום לשכן שישב על ספסל בגינה ציבורית בסמוך לבית.  לצידו ישבה אישה כבדת מימדים וחמורת סבר עם הזהטוט שלה, והם היו בחילופי כמה מילות נימוס או משהו, כשבדיוק כשעברתי.

נדתי בראשי לשלום מתכוונת להמשיך ללכת, ושמתי לב שהיא שואלת אותו משהו ברוסית שקשור בי. הוא השיב, והיא נאלצה לקום ולרדוף אחרי הזהטוט שלה.

שאלתי אותו לפשר דבריה והוא ענה שהיא שאלה אותו מדוע אני מאכילה את החתולים?

הא?  השאלה נתקעה בגרוני כמו צפרדע.

אדם ששואל שאלה כזו, סימן שהתשובה לא ברורה לו, או מה?!

הרי זה די ברור למה, אך אם הוא רואה דברים כל כך אחרת ושונה, האם יש בכלל טעם לענות.......?

כמו בפתגם הידוע בפולנית שאומר שיש מצבים שאם כבר אתה מגיע לזה שצריך לבקש, אז כבר לא צריך...

שקלתי לכן אם לענות משהו "חביב" (מילים בודדות ברוסית למדתי), החלטתי שזה יהיה כמו לדבר אל שולחן, שלא שומע או מבין;

או

אולי הייתי צריכה לענות משהו כמו:

למה אני מאכילה אותם? כי אני אוהבת שהם שמנים ובריאים, אח"כ אני זוללת אותם;

או

שאולי נוכח מימדי גופה: מאותה סיבה שאת אוכלת, כי רעבה כזה, דא....לך יש אוכל בשפע את רואה שלהם יש?

ואולי... אולי... בכלל אני חוטאת, והיא צדיקה גמורה ופשוט אינה יודעת שגם בחתולי רחוב מסכנים קיימים אותם חושים כמו שלה כמו רעב למשל, ושאין להם מסעדה או מטבח משלהם כמו שלה יש?

אני סתם חוטאת נכון?!

הופיע במקור כולל לינקים ותמונות בבלוג שלי כאן

http://cafe.themarker.com/post/2275577/