אנשים לה הפסיקו להתחדש בגלל שזקנו, אלא זקנו בגלל שהפסיקו להתחדש 

נשר/אדם/אני

חלמיש וצור, הר צרוב רוחות.

ביתי – אחוזת בני שבטי.

עידנים אין קץ....

קצרים חיינו, מלאי הוד והדר.

חגיגת הרג וקטילה.

נשרים אנחנו – טורף/נטרף.

בשר טהור – זהב חיינו.

קצרים חיינו ועצומים.

מלך אני בשמים ועל הרכסים הצוריים.

חבריי מילדות, מאטים מעפם.

עבו נוצותיהם, כבדה אברתם.

קצרים ועצומים חיי.

התעקל מקורי, קשתו טפרי.

הטרף בחר להטרף על ידי עלי ימים. נשרים זה מכבר יצאו מביצתם, אכלו בכל פה...

 אנה אני בא?

חבריי רעבו, נפלו מצוקים,

מתי כפן וחולש גוף...

אז ידעתי מעשיי ואצא לדרכי...

עזבתי להקתי, בודד עופפתי

אל צוקים ר  ח ו  ק   י      ם.

בודד אני...

מקורי שברתי על סלע.

צמחתי חדש תחתיו.

טפריי קרעתי במקורי החדש/חזק, לימים צמחו גם הם...

תלשתי נוצותיי, ערום ועריה.

מאה ימים ולילות קרים.

וצמחתי והתחדשתי.

פאר גופי חזר, הארה נשמתי.

עופפתי חזרה אל שבטי,

כפלא הייתי - חזר המת מן הכפור.

כל חבריי ילדותי גזו - תמה מכסת חייהם. לא העזו.

ואני ...

שוב הנני כאן, בלבוש  נשר עז מבט.

נוצותיי קלות, מקורי שלוח וטפריי כסכינים.

חי בכדי לחיות, מעז לשרוד.

משתנה כדי לחיות.

מעז כדי לחיות. לומד לשרוד.

מעז להעז... ומוכן למות בכל רגע...