מציאת ייעוד אישי - למה זה הזמן ולמה זה חשוב? 

המילה ייעוד נשמעת לרבים מאיתנו אמורפית, לא מובנת. למה את או אתה צריכים להתעסק עם ייעוד בכלל? אתם לא, אלא אם כן אתם מעוניינים להשיג 2 דברים – למצוא ולהבין מה באמת אתם רוצים לעשות עם חייכם באופן שיביא לכם סיפוק ועניין אמיתיים ולמצוא את הדרך לממש את הרצון הזה. הייעוד הוא אותו הרצון. כשאנו לא נמצאים בייעוד או לא באמת מוכנים לבדוק מהו אותו רצון ואיך ניתן לממש אותו אנחנו מפתחים דפוסי עשייה ותעסוקה שמזיקים לנו ולסביבה. אסביר זאת דרך דוגמא מחיי.

כשאני חושבת על כל אותם הפעמים בחיי שבהם קפצתי מעבודה אחת לאחרת אני תמיד מוצאת מה היה הדפוס שהוביל שם – רציתי מקום עבודה עם יוקרה, פרנסה יציבה, אפשרות לקידום, מקום שיהיה מאתגר ומעניין ובדר"כ כששיווקו לי כמה התפקיד הוא חשוב ואני כתוצאה מכך הרגשתי חשובה – זה גרם לי לקפוץ על המציאה. מאותו שלב הדפוס הקבוע של שחיקה התחיל לפעול. ימים ראשונים מעניינים, ואני מעבירה את הזמן, נמצאת בעשייה. אך כמו דלק שאוזל ברכב גם אני לאחר כמה חודשים, לפעמים שנה, לפעמים יותר מצאתי את עצמי באפיסת כוחות, בחוסר עניין, מופעלת מכוח האנרצייה, קמה ליום עבודה בלי אף חיוך על הפנים.

האם יש מחיר לדפוס שכזה?

האם אתם מכירים את אותו הדפוס אצלכם?

האם גם אתם מתעוררים לעבודה בחוסר חשק אך עדין מאמינים שלפרנסה קבועה ו"יציבה" אין תחליף?

האם יש להתנהגות הזו מחירים בהווה? אני בטוחה שכן.

אם בעבודה הרגשות השולטים בכם רוב היום הם רגשות של כעס, תסכול, שעמום, עייפות ואם ההתנהגות השכיחה היא לעשות את העבודה ולהגיד "ברוך השם שפטרנו" כשמגיע לסיומו יום העבודה, ואם יש ימים שעוברים לכם בנעימים, אך ברובם הם פשוט ימי עבודה שעוברים איך שהוא מבלי שנתתם את הדעת אם היה לכם מעניין או כיף, אם אתם לא מרגישים חיוניות במקום העבודה אך יודעים לומר לעצמכם "התרגלתי" אני אומרת לכם שאתם משלמים מחירים כבדים כבר עכשיו. מדוע אם כך יש מחיר כבד כבר עכשיו לחוסר סיפוק בעבודה?

אתן לכם תרגיל להמחשת המחיר. קחו רגש שלילי שאתם חווים הרבה – כעס, תסכול וכד' ושאלו את עצמכם – האם יכול להיות שהרגש הזה מופעל אצלי בקלות - שכל אחד, כל מקרה, כל סיטואציה יכולים להפעיל אותו. האם שורשיי הרגש יכולים לבוא ממקום אחר בכלל? לא מהילד שלא מסכים לאכול את ארוחת הערב? אלא מתחושת המיאוס הכללית שאתם חווים ביום יום (ובואו נודה - את רוב היום אנחנו מעבירים בעבודה)?

ועכשיו תשאלו את עצמכם? מה היה קורה אם הייתי חווה סיפוק בעבודה, אם כל בוקר הייתי מתעורר לעשות את מה שאני אוהב, אם הייתי מרגיש חי ושלם כשאני עושה את מה שאני רוצה. האם באורח חיים שכזה הילד שלי וההתנהגויות שלו פחות יעצבנו אותי? האם אפילו יכול להיות שיהיה לי יותר זמן להקשיב לו, יותר אנרגייה לשחק איתו? להתמקד בלהיות איתו במקום להתעצבן ממה שהוא צריך או לא צריך לעשות? תקחו את עצמכם לשיחה פנימית זו ותחשבו אם יכול להיות שזה נכון.

אם אתם מסכימים איתי שיש מחיר לחווית חוסר סיפוק – אז תבינו כמה חשוב שלפחות תבדקו את האופצייה של איך אני יכול לשנות, איך אני יכול למצוא את אותו הדבר שבו אני טוב, שאותו אני אוהב.

אני יודעת, זו שאלה לא פשוטה בכלל, אבל הגיע הזמן שנשאל אותה. המחירים הופכים כבדים מיום ליום. אני מאמינה שיש בכולנו את השאיפה להיות ייחודיים בעולם או ליתר דיוק את השאיפה למצוא את הייחודיות שלנו בעולם. הקולקטיביזם כבר מזמן חלף מהעולם והאדם מבקש את האינטגרציה של לחיות בסיפוק עצמי ולהיות חלק ממשהו, אך כדי שנהייה חלק ממשהו אמיתי אנחנו צריכים להבין קודם כל מי אנחנו רוצים להיות כדי שנבחר את הסביבה שהכי מתאימה לנו – וכאן יש את אלמנט הבחירה. אנחנו חיים בעידן בו מותר לנו לבחור והגיע הזמן שנבחר מה טוב עבורנו. 

אז אני חוזרת לנקודה ממנה התחלתי והיא למה זה חשוב או זה משנה למצוא את הייעוד שלנו ומה זה בכלל ייעוד?

נתחיל מהמקום הפשוט יותר שקל לכולנו להבין  - תחושת סיפוק.

כולנו רוצים להרגיש שאנחנו חווים סיפוק, חיוניות וחיות. אני מניחה שרבים מאיתנו כבר חוו דברים מהנים בחיים כמו אוכל טוב, חופשה כיפית, אך אנחנו יודעים שגם זה מוגבל ומתכלה. אנו נפסיק לאכול ברגע שאנחנו שבעים, ואז נחפש משהו מעניין אחר. ואם נלך לחופשה גם שם יגיע הזמן שנגיד כבר דיי ונרצה לחזור הבייתה וכשנחזור הבייתה נחפש לשנות משהו או נרצה משהו מעניין אחר. כלומר אנחנו כן מוצאים את עצמנו רודפים אחר עניין.

אז האם ניתן להצמיח עניין ובדרך לחוות שאנחנו רק משבחים אותו עם הזמן במקום לקפוץ מעניין אחד לשני? אני חושבת שצמיחה אמיתית יש בה עניין תמידי ושיש מקום שבו אנחנו צומחים הכי טוב ושבתוכו אנחנו מוצאים משמעות אמיתית.

וזה בדיוק למה מציאת הייעוד חשובה כל כך – כי הייעוד הוא אותו דבר שיש בו משמעות עבורינו. ואיך אני יודעת שיש דבר כזה בכלל ייעוד - מקום בו אנחנו טובים, מיוחדים ושאותו אנחנו רוצים?

נותר לי כאן רק לומר שזה נובע מהניסיון והחקירה האישיים שלי שמגובים בניסיון של עוד הרבה אנשים כמוני שגם אתם יכולים לקרוא עליהם. יש משהו שרק אתם טובים בו – וזה הסימן הראשון לניצני קיומו של הייעוד. ויש משהו שבא לכם בקלות ואתם עושים אותו בשמחה וכשמשהו בא בשמחה באופן טבעי יותר קל למשוך פרנסה. צריך למצוא מה זה אותו דבר. ואני מאחלת לכם שתמצאו אותו.

הערה קטנה בנוגע לפרנסה: רבים מאיתנו לא מאמינים שניתן להתפרנס ממה שאנחנו אוהבים. אך אני מאמינה שמדובר בהנחה שגוייה. אני מאמינה שאנשים שלא מתפרנסים ממה שהם אוהבים עושים דבר אחד או שניים באופן שגוי מבין הדברים הבאים:

1. לא באמת אוהבים את מה שהם עושים אלא חושבים שהם אוהבים אותו
2. לא באמת חושבים בצורה עסקית או יצירתית (חשיבה עיסקית ויצירתית היא הכרחית להצלחה)

וכמובן נושא של פרנסה מתוך ייעוד תעסוקתי הוא רחב ויבוא במאמר נפרד בקרוב.