על כבוד מתגמל ואחינו בעלי החיים
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

על כבוד מתגמל ואחינו בעלי החיים 

מאת    [ 13/07/2011 ]
מילים במאמר: 1085   [ נצפה 1757 פעמים ]

 
 

כל פרט ופרט בבריאה, מהפשוט שבמינראלים ועד המורכב והתבוני שבאורגניים, נמצא כאן לצורך. אם אין בו צורך, הוא פשוט לא פה. כל פרט בבריאה מתגמל את המערכת כולה.

העשב בונה עצמו מתוך אותם מינראלים שבאדמה, נאכל ע"י הכבשה שנאכלת ע"י האריה, שננבר ע"י נשרים ציניקנים, העפים על רוח, אשר באה מהים ומכילה את הדגים.... הו... כך הלאה והלאה במפגן ססגוני של חיים.

אבל אף אחד לא אוכל את האדם... גם כשהאדם נפטר מן העולם ומותיר את חליפת הבשר ששירתה אותו אי אילו שנים, הוא טומן אותה בחלקת קבורה מבוטנת או שורף אותה במשרפה. האדמה ואותם אי אילו עצים נזיריים, שנהנים מאותה חליפה מתכלה, צומחים להם בבתי הקברות מתוך פרישותם מן העולם ונאנחים באוושה.

וכך, אם לטמון בארון או בתכריכים בתוך האדמה הנו דבר שהחיות האחרות מעקמות עליו את האף, קל וחומר, שריפת הגופות שאנו רואים אי פה אי שם, הנה משהו עוד יותר מוזר, שלא לדבר על תוצרי הלוואי שלה: פליטת חלקיקים לאטמוספרה שהיה מוטב לכולנו בלעדיהם. אינכם מאמינים? נסו פעם לעמוד ליד שריפה כזו ולנשום...

ניחא. אפשר שנשאר כאלה, אוכלים בתאווה ובלתי אכילים לחלוטין, ועם זאת נשאל את עצמנו:

אם אנו כה מקדשים את האדם ומוציאים אותו מאותו מעגל טבעי של אוכל ונאכל, מדוע אין בנו את אותה מידה של כבוד כלפי כל יתר הפרטים?

תראו, אני אוהב לאכול בשר, מבחינת הטעם, מבחינת העוצמה שאני חש בגופי. ועם זאת אני צמחוני, ההולך ומתהדק בצמחונות מיום ליום, מהסיבה הפשוטה שאיני יכול יותר לתת יד לתעשייה המופרעת הזו על שלל מוצריה. איני יכול יותר לתגבר בעצם קיומי את הביקוש לתעשייה הזו, שבה מתעללים בבעלי החיים בלי שמץ של כבוד והערכה למתנה שהם מעניקים לנו בחזרה, היינו, הזנה, הנאה וחיים...

כך, אם מכירים אתם חוואי שמגדל את הבקר אצלו בתנאים של אהבה, מאפשר לאותן פרות או לאותם כבשים במהלך חייהם תנאים מכבדים של חופש ויחס אוהב; ורק כאשר הם מגיעים לפרקם, כאילו מגיע תורם לתרום את חלקם בעסקה הלא כתובה - זה קם ובא עליהם לשחיטה – ספרו לי עליו.

אם מכירים אתם חוואי שכזה ששוחט במקום, בדרך מהירה כבזק (כמו ציד של פומה או נמרה רעבה), בלי שעומדות בתור אותן פרות אחרות נרעדות ומפוחדות, המחרבנות על עצמן מאימה – בבקשה ספרו לי. אני אהיה הצמחוני הראשון שיבוא לאכול אצלו איזו סינטה ובעונג רב.

אחרת, מה הטעם להרעיל את גופי בבשר שמפוצץ הורמונים, חומרי הדברה ורגשות של פלצות?

בכלל, יצא לכם להיות פעם במשחטה טיפוסית? או אפילו "סתם" – האם יצא לכם להיות פעם ברפת, במדגה או בלול? לי במקרה יצא להיות ואפילו לעבוד קצת בחלק ממקומות ממן אלה. משפחתי בחצייה מקורה בקיבוץ, כך שלפחות חלק מחקלאות החי בישראל מוכרת לי מקרוב. וחברים, זה עסק לא נעים, בלשון המעטה.

התרנגולות צומחות בתוך כלובים מרבית אם לא כל זמן חייהם, מחרבנות ומשתינות אחת על השנייה, דורכות ונדרכות, מנקרות ומתנקרות בתוך שנחנקות מחום רעש המולה וזיהום. בסוף אותם ימי גיהינום הן מובלות לשחיטה במשאיות שבודאי ראיתם פעם חולפות לידכם על הכביש, שעה שישבתם ושמעתם מוזיקה ועישנתם וצחקתם. אם הבטתם היטב באותו קרון משא, הבחנתם שהן בארגזים שהיו גורמים לנאצים להתפעל מהיעילות והסדר.

זאת ועוד, באותן לולי אפרוחים, טרם יהפכו לאותן תרנגולות מעוכות, דורכים העובדים הממורמרים משכר המינימום המעליב, בטעות ולא בטעות... האם ראיתם פעם את השירותים לעובדים באותם לולים? מה הפלא...

האפרוח הופך לתרנגולת, שכאמור חיה בלחץ איום, ולמתוחות מביניהן, שלא עומדות בלחץ, קוצצים את המקור כדי שלא יטרידו יותר מדי את חברותיהן הנאנקות בשקט יחסי.

בחזרה לרפת אפרופו סדרים של הרייך הרביעי, את הפרות ממספרים, על הגוף וכן מנקבים באוזניים. הן נחלבות פי 5 ממה שהן מסוגלות לייצר באופן טבעי באמצעות זרזים הורמונאליים ושאיבה מסיבית, וזה יוצר להם פצעים איומים בעטינים, כאבי תופת, זיהומים, מחלות, עד שהן קורסות מהתשה. או אז דוחפים אותן, אם הן כבר לא מסוגלות לעמוד על ארבע רגליים, חציין עוד בחיים, באמצעות מלגזה, או שגוררים אותן למשחטה באמצעות שרשרת ברזל על דרך העפר או האספלט.

והרשימה של העינויים עוד ארוכה.

מדוע להכניס לפה נתח חלבון שעבר כזו התייחסות?

האם הייתם מסכימים שייגע בכם אדם, בעורכם מבחוץ, אשר כולו סבל וכאב? והנה כאן, לא רק שהמגע אינו מבחוץ, הוא נכנס לתוככם... אכן, האם עלה בדעתכם שמשהו מכל המתח והזוהמה הזו נותר בחלבון? הרוחניקים שבינינו ידברו על המשמעויות האנרגטיות של פיסת חלבון עם היסטוריה כזו. הרציונאליים, חובבי המדע המודרני שבינינו, יואילו – וזאת רק במקרה הטוב – לשקול את ההשלכות הכימיות-הורמונאליות (עד דרגה של רעילות) בהקשר דברים אלו.

במילים אחרות, בדרך כלל הדיון הוא על כמה מסכנות החיות האומללות, שאכן עוברות שואות על שואות מדי שנה – כ 300 מיליון בעלי חיים מעונים ונטבחים ע"י תעשיית הבשר במדינת ישראל מדי שנה; אלא שאני מדבר הפעם על ההפסד המיידי והארוך טווח שלנו כאדם. ההפסד המיידי שלנו כאוכלי בעלי חיים שזוכים ליחס מחפיר.

חברים, לצרוך בשר ומוצריו ו/או חלב ומוצריו מרפתות תעשייתיות רגילות לתעשייה הרגילה, וכן ביצים לא אורגניות, דגים ממדגה וכיו"ב– זה פשוט סוג של גול עצמי. אם אין לנו כבוד אליהם, אז שלפחות יהיה לנו כבוד עצמי.

יש משקים קטנים שמנסים לעבוד בצורה שאני מדבר עליה. יש התעוררות רבה בנושא. יש תחליפי בשר מדהימים היום. יש תחליפי חלב. יש ביצים אורגניות מתרנגולות חופשיות יחסית. יש פתרונות. נשאר רק לבחור. כל אחד ואחד.

ושיהיה בתיאבון.

עוד במגוון נושאים באתר של גילבר רובננקו-דיין - מתקשר ומטפל הוליסטי - http://www.gilbarhealth.com/

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב