כבר תקופה ארוכה אני מנסה לתאם איתו פגישה וכול פעם אני דוחה את המפגש .
בררתי מתי הוא יוכל לבוא , הוא אמר לי שהוא פנוי והוא יכול להגיע בכול שעה שרק ארצה זה נשמע לי קצת מוזר מה באמת הוא יוכל לקפוץ אלי מתי שאני רק אבקש.... איך זה יכול להיות תהיתי
אז החלטתי שדי עד כאן, מספיק לתהות איך זה יכול להיות ואם הוא באמת התכוון לזה ,פתחתי את היומן והחלטתי שזהו עכשיו אני קובע לנו פגישה .
אז מתי אני פנוי ??? יש לי כל כך הרבה דברים השבוע וגם שבוע הבא אני עמוס .... אבל הבטחתי לעצמי ובאמת שכבר רציתי לפגוש אותו, מה יהיה?? שוב אני אודיע שאני לא פנוי, שוב נגיד לו שזה לא זמן טוב ושיבוא בזמן אחר ???
לא, די מספיק עם הדחיות הבטחתי לעצמי שעוד השבוע אנחנו נפגשים אז זה מה שאני יעשה
ההתרגשות החלה לעלות בי וגם השאלות איך תהיה הפגישה? מה יהיה שם? הוא בכלל ירצה להישאר
התחילו גם החששות אולי הוא לא יאהב את המקום ואת מה שיש לי להציע ???
אבל הבטחתי לעצמי אז אני עומד במילה.
החלטתי שתחילת השבוע זה זמן טוב שהוא יבוא ככה נפתח את השבוע בצורה טובה יותר
פיניתי את הכול מיום ראשון, בהתחלה זה היה קשה להזיז את הכול מאותו היום אבל עם כל ביטול היה לי יותר ויותר קל לבטל את הבא , זו כנראה ההתרגשות לקראת הפגישה .
יום ראשון תכף מגיע והיומן שלי פנוי לגמרי לאותו היום, אני הולך להקדיש לו את כל הזמן ובלי הלחץ לפגישה הבאה רק אני והוא לבד . השמועה אומרת שמי שפגש אותו ובאמת קיבל אותו קראו לו דברים מופלאים .
אני מציץ מהחלון ובחוץ הכול אותו הדבר הפרצופים של הסובבים בדיוק כמו בכול יום שאני רואה אותם הם כנראה לא יודעם מי הולך לבוא אליי.
עוד מעט הוא מגיע ,הכנות אחרונות שוב אני בודק שכלום לא יפריע לנו ,אני כבר שומע אותו בכניסה הלב דופק אני באמת הולך לפגוש אותו....
בהתחלה זה התחיל עם חיוך קצת מאולץ כי לא באמת ידעתי מה עושים אבל ככול שהזמן שלנו המשיך החיוך גדל והאילוץ נשאר לו מאחור .
קבעתי עם האושר והוא כבר כאן .
