נוכחות צבאית בבקעת הירדן-כן או לא? 

עניין הנוכחות הצבאית בבקעה כצורך ביטחוני מצידנו, עלה לאחרונה על סדר היום הציבורי בעקבות הנאומים האחרונים של אובמה ונתניהו. השאלה המרכזית, מה חשיבותה של הבקעה כגבול בר הגנה והאם יש להתעקש על כך ולהעמיד בסכנה את כל ההסכם בינינו לבין הפלסטינים והיה ויתרחש,? או שמא, רק כקלף מיקוח במשא ומתן?והצעות לפתרון.

מאת:גרשון אקשטיין

רקע כללי

לאחרונה בעקבות נאום,נאומי נשיא ארה"ב אובמה באיפא"ק ,ונאום ראש ממשלתנו,ביבי נתניהו בפני שני בתי הקונגרס האמריקאי, עלה  גם נושא הנוכחות הצבאית  ישראלית בבקעת הירדן.כאשר יש לזכור שהוא רק מרכיב אחד בסוגיות הביטחוניות בשאלת הגבולות.

 
ראשית ,הבה ונגדיר את המונח- בקעת הירדן מתייחס לאזור בשולי רכס ההר הגובל בנהר הירדן, הזורם מצפון לדרום ומחבר את הכנרת עם ים המלח. אולם כשאנשים מדברים על בקעת הירדן, הם בדרך מדברים על רצועה רחבה הרבה יותר – על אזור התחום מצפון ומדרום על ידי הקו הירוק, ממזרח על ידי הגבול הירדני, וממערב על ידי כביש 80, המכונה כביש אלון. אזור זה כולל את בקעת הירדן עצמה את חופי ים המלח ואת השוליים המזרחיים של רכס ההרים.על 27 יישוביה ו כ 7.000 תושביה, המונח "בקעת הירדן" מתייחס לאזור זה.

בקעת הירדן תמיד נהנתה ממעמד מיוחד ביחס להסדרים המדיניים. מדינת ישראל תמיד ראתה בה אזור חיץ כנגד האיום ממזרח (ירדן ועירק).אך רבים טוענים כיום, שעמדה זו שוב אינה רלוונטית לאור הסכם השלום עם ירדן ומחיקת האיום הצבאי מצד עירק.

אך עדיין, דמויות מפתח ישראליות – כמו ראש ממשלת ישראל לשעבר והיום בנימין נתניהו וחלק מממשלתו, כמו השרים בוגי יעלון ובני בגין,עדיין מייחסות חשיבות ביטחונית לבקעת הירדן ,על הצורך בעומק אסטרטגי ומדברות על ההתנחלויות בה כגוש התנחלויות שצריך להישאר בתחומי ישראל במסגרת הסכם מדיני ,ולעומתם יש כאלה הסבורים ,שדיי לנו בנוכחות צבאית לאורך זמן כדי להגן על ריבונו תינו, ויש כאלה, שסבורים כי למען הסכם שלום קבע ,בר קיימא וסוף הסכסוך, אנו צריכים לוותר על בקעת הירדן.

אם נחזור לעבר בדיונים על הסכמי השלום, אז לדברי יודעי דבר שהשתתפו בממשלת ברק, בשיחות השלום בקמפ דיוויד על סידורי ביטחון ועל כוח רב-לאומי, הישראלים סברו שהם הגיעו לפתרונות שישמרו על האינטרסים הביטחוניים החיוניים ביותר של ישראל גם ללא ריבונות בבקעת הירדן. לדבריהם, לישראלים היה ברור כי דרישה לריבונות ישראלית בבקעת הירדן היא דבר שהפלסטינים לא יוכלו להסכים לו ואכן ,והנה כבר בתגובה לדברי נתניה בביקורו האחרון בבקעה, הצהיר סלאם פיאד, ראש הממשלה הפלסטיני,"כי אין פתרון מלבד הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 67', ואין מדינה פלסטינית בלי בקעת הירדן."

אך מן הראוי להזכיר,כי לפני למעלה מ-40 שנה, כאשר יגאל אלון סיכם את תוכניתו ל"גבולות בני הגנה", הוא ציין בפשטות כי אם ישראל מעוניינת שהאזורים שממנה היא נסוגה לקווי 67, יישארו מפורזים, עליה להשאיר בידיה את בקעת הירדן. אלון כתב את תוכניתו ב- הנושאת את שמו , אך עקרונותיה בחלקם ואולי כולם, רלבנטיים יותר מתמיד.

ומכאן הדילמה בנושא.

האיום והצורך

בביקורו לא מכבר בבקעה, טען נתניהו, כי ישראל לא תוכל להגן על עצמה ללא נוכחות צבאית ישראלית לאורך הגבול, והוסיף כי ללא נוכחות של הצבא הישראלי באזור, ישראל לא תוכל למנוע הברחות של אמל"ח וטילים לשטחים, ולא תוכל למנוע כניסת מחבלים ומתאבדים לשטחה.

איום נוסף הוא, חולשת הממלכה הירדנית והסכנה ליציבותה, שעלולה להביא אליה ואו דרכה, כוחות ואמצעים מצד אירן ואולי גם מסוריה, להשתלט על הממלכה ולאיים על ישראל ממזרח דרך המדינה הפלסטינית המפורזת והיה ותקום. . עדות לכך הייתה התשתית שהניחה אל-קאעידה בירדן ב-2006 והתקפותיהם כנגד המלונות ומוסדות הממשל

אמנם  הצבא הירדני יש להניח, שיוכל לסכל מעבר של חוליות אל-קאעידה מעיראק ומסוריה, כפי שעשה בהצלחה יתרה בספט' השחור בשנת 70 ,אך ברור שנסיגה ישראלית מבקעת הירדן תיתפס בקרב ארגוני הטרור העולמיים כמו הג'יהאד האיסלמי כפריצת השערים לגדה המערבית ורמת הברחות האמל"ח והלוחמים יגברו במידה כזו שגם הצבא הירדני יתקשה להתמודד עימה . עדות לכך הייתה התשתית שהניחה אל-קאעידה בירדן ב-2006 וההתקפה שלהם נגד המלונות ומוסדות הממשל שאין לבטלו כליל.

ויתור על בקעת הירדן יאפשר ו גבול משותף של ירדן עם הפלסטינים, הדבר יכול להוביל באופן ישיר להתגברות של אקטיביזם שלילי של האיסלם הפלסטיני כנגד הגדה המזרחית. , מגע ישיר זה עלול להגביר את יכולתם להתחמש בחשאי לצרכי טרור נגד ישראל וליצור את התנאים הנוחים להשתלטות על הממלכה האשמית בעתיד.

בנוסף, אין איש לא יכול לנבא כיום כיצד תשליך הן על ישראל והן על ירדן את מה שיתרחש בעירק עתידית הנתונה תחת השפעה איראנית-שיעית לאחר נסיגת כוחות ארה"ב. ידוע היום שאירן מנצלת את הטלטלה במזרח התיכון להעמקת חדירתה לארגונים ומדינות.

העובדות לאשורן

הפלסטינים רואים בבקעת הירדן את עתודת הקרקע היחידה שעשויה לשמש למדינה הפלסטינית לקליטת אוכלוסייה גדולה הצפויה מריבוי טבעי ומקליטת פליטים. כמו כן, הפלסטינים רואים בשליטה על גבולותיהם היבט חשוב של ריבונות וגם הכריזו על כך.

הנשיא קלינטון בזמנו, הציע כי המדינה הפלסטינית שתקום מוגבלת בחימוש תהיה מדינה לא-צבאית (non-militarized state). הנשיא קבע כי תהיה לישראל נוכחות צבאית משמעותית בבקעת הירדן למשך שלוש שנים ונוכחות סמלית באתרים מוגדרים למשך שלוש שנים נוספות. כמו כן ניתנו לישראל שלוש תחנות התראה לתקופה של עשר שנים עם נוכחות של קציני קישור פלסטינים.

על בסיס הצעות בעל-פה של ישראל שנעשו בסוף פסגת קמפ דייוויד ביולי 2000). משתתפי צוות המשא ומתן,(מצביעים על מתווה קלינטון מ-23 בדצמבר 2000, שאושר על ידי ישראל, וקרא לסיפוח ישראלי של  4%-6% משטחי הגדה המערבית, שטח שאינו תואם את הסיפוח הישראלי של בקעת הירדן.

יתר על כן, גם  יוזמת ז'נבה, הגדירה את בקעת הירדן כחלק מהמדינה הפלסטינית, אולם הותירה אותה כאזור האחרון שממנה תיסוג ישראל. בנוסף להצבת כוחות בינלאומיים בתחומי המדינה הפלסטינית, יוזמת ז'נבה מצהירה כי "ישראל תותיר נוכחות צבאית קטנה בבקעת הירדן שתהא תחת סמכות הכוח הרב-לאומי ותחת הסכם מעמד הכוחות של הכוח הרב-לאומי לתקופה של 36 חודשים נוספים.

בעקבות הסכמי אוסלו שראשיתן ב1993,כבר אז חלו הבקיאים הראשונים בקונסנזוס המדיני לאומי,מי שזוכר ,דובר שם על "עזה ויריחו תחילה",הסכם שעל פיו בהמשכו יעברו שטחים נרחבים בבקעה.

היה אמנם כעס על אובמה על כך שלא ציין בנאומו על נוכחות ישראלית בבקעת הירדן, אבל התעלמנו מכך שראש ממשלת ישראל (!!!) כבר ויתר למעשה על היישובים בבקעה- באומרו שהוא משאיר נוכחות "צבאית" (ולא אזרחית!) ולא רק זאת ,אלא שהוא לא ציין "לתמיד" אלא ל"אורך זמן". לכמה זמן הוא מתכוון? אין אנו יודעים.

מסקנות והמלצות

 אם המטרה של הממשלה להציע במשא ומתן פרוז מוחלט של המדינה הפלסטינית,וסגירתה מכל הצדדים כולל ממזרח עד כדי חנק ולעמוד על כך, להערכתי לא יהיה כל הסכם, ואם אכן הוא יהיה בתנאים אלה, הוא יהיה שברירי ויתפרק קרוב לוודאי עם כל המשמעויות.

ואם אני למשל הייתי פלסטיני , גם אני לא הייתי מסכים ופועל להקים כל זעקה קבל עם ועולם ומגייס תמיכה בין לאומית כנגד הצעה זו.כי גם בריאתם של הפלסטינים שהדרישה שהמדינה הפלסטינית כי מדינה מפורזת, תותיר אותם עם מדינה עלובה ולא ישות מדינית רצינית, וזה יכול בעתיד הנראה לעין לפגוע במדינת ישראל.

לכן, יש להגיע במשא ומתן,שיתכן ויתקיים סוף סוף, לשאלת הגבולות עם רעיונות יצירתיים כמו למשל :ביטול עניין הכוונה להחלפת שטחים ביחס 1:1 שעומד על הפרק כנגד ויתור על נוכחות כוח הצה"לי  ופינוי הישובים בבקעה.

.או לחילופין, לחזור על הרעיונות וההצעות הישראלים ,שהועלו במהלך המשא ומתן על הסדר הקבע שהתנהל בשנים 1999-2001, שבהן  הציבו את בקעת הירדן ברמות שונות של שליטה ישראלית, כשחלקה מסופח למדינת ישראל וחלקים אחרים בה נותרים תחת שליטה ישראלית באמצעות הסכמי חכירה ארוכי טווח, מתוך הבנה שבסופו של דבר יועברו שטחים אלה לריבונות פלסטינית מלאה.( הצעות אלה נדחו על ידי הפלסטינים בזמנו,אז יש לנסות שוב).

מבחינת הביטחון נטו,כמובן שבכל הסדר שיהיה אין לוותר על מתקני ההתראה ואמצעי מודיעין למיניהם לרבות השליטה האלקטרו מגנטי,ובשליטה האווירית אשר יענו על הצורך בתגובה מיידית והולמת. ושצה"ל יחזיק כוחות ואמצעים משמעותיים בבקעת הירדן,ברמה מספקת שגם יכלו להגן על עצמם וגם כדי לקדם פני איום כל  ממזרח,וזאת במשך עשר  שנה עד שיכון מצב השלום המלא: מחצית התקופה במצב הקיים, ומחציתה תחת ריבונות פלסטינית או בין לאומית.

אפשרות נוספת שאין לפסול אותה על הסף והיא,שהביטחון  החיצוני בבקעה יושתת הביטחון על כוח בינלאומי כפי שיוגדר בהסכם הקבע,שיתפרס לאורך הירדן וישלוט גם במעברי הגבול החיצוניים של המדינה הפלסטינית. בכוח זה תהיה גם נוכחות ישראלית.

וקו הגנה נוסף בפני חדירת מחבלים ואמל"ח מהמזרח,הינו כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינים עצמה ,שיש להם עניין רב בשמירת השקט מפני טרור פנים וחוץ והם הוכיחו בשנים האחרונות את יכולתם.קו זה ביחד עם הקו הירדני שגם לו יש עניין ביצירת השקט, מהווים חיץ נוסף .

לסכום

כולנו היינו רוצים שבקעת הירדן על יישוביה ואזרחיה היקרים, יישארו  במקומם בבקעת הירדן בכל הסכם שלום קבע שיושג, אך אי אפשר גם וגם ולרצות הכול.

כיום, לא נראה באופק הקרוב, שיתנהל משא ומתן מאחר ונראה כי הפלסטינים,קבעו לעצמם אסטרטגיה, לפנות לאו"ם ולקבל תמיכה כמדינה על כל השטח מהקו הירוק ומזרחה, בלי משא ומתן וללא התחייבות וויתורים מצידם, הכול כדי שיוכלו להפעיל מנופי לחץ על הקמת מדינה עצמאית.

אך אם כל תנאינו יתקבלו ויהיה מוסכם וייחתם הסכם שלום קבע בגיבוי ובערבויות הקהילה הבין-לאומית-אפשר לחיות גם בלי הבקעה כשם שכך חיינו לפני 67.

יש גם לזכור,כי בעידן שלנו בתקופת ריבוי כלי נשק תלול מסלול, טילים בליסטיים ורקטות,חשיבותם של גבולות ברי הגנה פוחתת והסכם שלום בר קיימא הוא התרומה לביטחון.

הכותב:גרשון אקשטיין,רעננה

סופר ופובליציסט