ילד פרפקציוניסט: ככה הוא נולד או שאנחנו דוחפים אותם לכך? 

לעתים קרובות הורים מגיעים אלי ואומרים: "הילד שלי נולד פרפקציוניסט. כתינוק הוא לא יכול היה לסבול תסכול. הוא היה זועם אם הדברים לא נעשו בדרך מסוימת ".

זה נכון עד לנקודה מסוימת.

ילדים נולדים עם טמפרמנט מסוים - אך מחקר מראה כי זהו שילוב של טבע מולד וחינוך.

במילים אחרות, גם להורים יש חלק בפרפקציוניזם של הילד.

הורים יכולים להעביר פרפקציוניזם לילדיהם במספר דרכים: חלק מההורים נוטים לתגמל את ילדיהם כאשר הם מצליחים, אך מפגינים פחות אהבה כאשר הילד לא עומד בציפיותיהם. בתחרויות ספורט  אפשר בעצם לראות את ההורים משבחים ומעריפים אהבה לילד כאשר הוא מנצח, אך אם הילד מפסיד, ההורים נוטים להיות קרירים ומרוחקים. הילד יקבל את המסר כי הוא חייב להיות מושלם ולנצח כל הזמן על מנת לזכות באהבה של ההורה.

הורים אחרים תורמים לפרפקציוניזם של ילדם בכך שהם שואפים לפרפקציוניזם כלפי עצמם. הורים אלה הם הישגיים ביותר ומצליחים בכל תחומי החיים. הם כועסים על עצמם כאשר הם טועים או חווים כישלון. המסר שהילד מקבל הוא שההורה יכעס עליו אם הוא יעשה טעות בדיוק כמו ההורה כועס על עצמו כשהוא נכשל.

ילדים פרפקציוניסטים הם בדרך כלל בעלי ביקורת עצמית ומודעות עצמית גבוהה ונבוכים בקלות. הם רגישים מאוד לביקורת אך נוטים להיות ביקורתיים כלפי אחרים ללא הרף ולהשוות את עצמם לאחרים. הם מתקשים לקבל החלטות ולא מצליחים להשתלט על משימות בסיסיות.

ילדים פרפקציוניסטים זקוקים לעזרה מהמבוגרים בעולמם על מנת שיוכלו להתמודד עם מה יכול להיות מוגדר כמצב של תקיעות ושיתוק.

נכתב על ידי ד''ר אלן כ''ץ