עדי זוסמן - מאמנת לבריאות
אליו קבוצות נהנות מאימון – coaching?
גיליתי זאת כשהגעתי לאמן קבוצת הרזיה. קבוצה מעורבת, גברים ונשים, בגילאי 40-60, התקבצו יחד באירגון ירושלמי ללמוד הרגלי אכילה נכונים ולרזות. חשבתי שאני באה לאמן. בפועל מצאתי את עצמי מרצה, מנחה, מכוונת, נותנת תפריטים ומידע. נחמד? אולי. חשוב? ודאי. יגרום למשתתפים ליצור את השינוי המיוחל? ממש לא! למה? כי כל עוד הידע נשאר אצל המומחה והמשתתפים רק מתבקשים לבצע את המוטל עליהם, הם יעברו עוד חוויה של שימוש בכוח רצון ו... כישלון.
"לו רק היה לי כוח רצון..."
כוח רצון הוא "שריר" עייף בחברה המערבית. הוא מאלץ אותנו שוב ושוב להוכיח לעצמינו שאנחנו "חלשי אופי" ו"לא מתמידים". ומה הפלא? הרי לחופש נולדנו. וכל ניסיון שלנו לבנות לעצמינו כללים נוקשים של "עשה" ו"אל תעשה" בונים לנו סוג של "כלא". כמה זמן נשב בכלא מרצוננו החופשי? התשובה בגוף השאלה.
אז מה קרה עם קבוצת ההרזיה שלי בירושלים?
לאט לאט התחברתי אל ההוויה האימונית שבי. לאט לאט שחררתי את החבל – נתתי למשתתפים יותר מקום לדבר, להביע, לשאול שאלות נוקבות ולחפש בעצמם את התשובות. במהלך המפגשים כמות המידע שהבאתי כדיאטנית - פחת ואת מקומו תפס האימון. הדיונים נסבו יותר ויותר סביב שאלות מהותיות של סיבות לאכילה ובחירות שעושים סביב אוכל. המשתתפים מצאו את עצמם עורכים תצפיות על עצמם ומגלים את נקודות התורפה. לומדים את דפוסי החשיבה הקשורים לאכילה. לדוגמא, הם גילו שככל שהם מגיעים פחות רעבים לארוחת צהריים, כך הם מסוגלים יותר להחליט מה וכמה יאכלו. הם יהיו מסוגלים לבחור את המאכלים המתאימים להם, ולהחליט על הכמות שהם רוצים לאכול.
אולי זה לא נראה לכם מסובך, אבל כדי להגיע לארוחת הצהריים במידת רעב סבירה כדאי לאכול משהו בבוקר. הגיוני? כן, רק שרובם ככולם לא אכלו דבר בבוקר.
"גברת דיאטנית, תגידי לי מה לאכול"
לו הייתי מייעצת להם לאכול ארוחת בוקר, אולי חלקם היו מתחילים לאכול משהו וחוזרים להרגל הישן תוך פרק זמן קצר.ואולי – לא. הסיבה לכך נעוצה בתבנית חשיבה של יציאה מהבית בבוקר שעיקרה "איני לוקח אוכל איתי כי אני גם ככה שמן". ברגע שהמודעות למחשבה זו הונחה במרכז השולחן, ניתן היה לנתח אותה (אתה מרוויח מזה? מפסיד?) ולבחור באחת אחרת. מחשבה שהציע אחד המשתתפים היתה "אני לוקח איתי אוכל כדי לאכול נכון יותר". הוא הכניס לתפריט היומי שלו ארוחת בוקר קטנה וארוחת אחר הצהריים, בזכותה גם ארוחות הערב שלו – קטנו. תוצאה: הישג, תחושת ניצחון ושליטה. וכל זאת ללא שום שימוש בכוח הרצון! כי השינוי בא מהראש.
מה ההבדל בין אימון "רגיל" לאימון בריאות?
בדומה לאימון האישי, גם האימון הקבוצתי מאפשר למתאמן ליצור שינוי בחייו. אימון בריאות בקבוצה מתאים לאלה הרוצים ליצור שינוי בבריאות שלהם, לאלה המבקשים להיות חלק מתהליך דינאמי, עם שותפים דומים לדרך. תהליך השינוי הנוצר בחשיבה, בהסתכלות על ההרגלים ודפוסי התנהגויות, פוגש "מראות" בדמות משתתפים נוספים. וזה מאפשר ללמוד מאחרים, להיתרם מנקודות מבט חדשות, מניסיונם, לגדול ולהתעצם.
לי ,כמאמנת, אימון קבוצות נותן הזדמנות לחשוף את השיטה על יתרונותיה למספר רב יותר של מתאמנים בו זמנית. אימון קבוצה מייצר אצלי ריגוש, גם כי מציב לי אתגר יוצא דופן - לתרגל הקשבה רב שכבתית: למתאמן היחיד, לקבוצה ולעצמי. לאמן קבוצה מאפשר לצפות בתהליך קסום של הפיכת אוסף של אנשים זרים לקבוצה תומכת, מעצימה, מעודדת ותורמת. לאמן קבוצה דורש ממני לדעת מתי להתערב ומתי "לקחת צעד" אחורה ולהשאיר את הבמה למשתתפים. זה דורש מנהיגות אחרת – עם ענווה, שקט פנימי, בטחון בשיטה. זה דורש לסמוך על התהליך ועל המתאמנים שילכו בדרך שלהם ויגיעו למקום חדש ובריא יותר.
