האם יש לצמצם את מספר עורכי הדין בישראל, וכיצד? 

בחינת ההסמכה האחרונה ללשכת עורכי הדין (מועד מאי 2011) עוררה הדים רבים ותגובות זועמות הן מצד המתמחים שניגשו לבחינה, והן מצד לשכת עורכי הדין. לטענת רבים, הבחינות הולכות ונעשות קשות יותר ויותר, ככל הנראה במטרה להקטין את מספר עורכי הדין, אך בו בזמן אינן מהוות מדד אמיתי לכישוריו של המתמחה, אלא ליכולת השינון והזיכרון שלו ותו לא.

גורמים רבים בציבור הישראלי, ובהם משפטנים, שופטים, עורכי דין ושרים מתריעים מפני התאוצה המדאיגה במספר עורכי הדין בישראל. ראש הלשכה היוצא, עו"ד יורי גיא רון, קרא לציבור כמעט בכל התבטאות פומבית, לשים לב להצפה המדאיגה במספר עורכי הדין בישראל, כאשר כיום, עומד מספרם על למעלה מ 46,000.

ואכן, לא ניתן לומר שבתי המשפט והמחוקקים התעלמו לחלוטין מהזעקה, אך רפורמות אשר הוצעו בדרכים שונות, הן על ידי ועדה מיוחדת שהוקמה לבדיקת הנושא והן על ידי חברי הכנסת, שתכליתן צמצום הכניסה לשערי הלשכה (אם באמצעות הארכת תקופת ההתמחות ואם באמצעות שינוי מתכונת הבחינות ואופן הפיקוח על המתמחים), נתקלו בהתנגדות ולא זכו לצאת לפועל. מטבע הדברים, המתנגדים העיקריים לעריכת רפורמות בתחום הם הסטודנטים, שלטענתם הנסיון לחולל שינוי באופן ההתמחות ובחינות ההסמכה, הוא נסיון נואל להדיר רגליהם מלשכת עורכי הדין.

אולם, למרות טענות המתנגדים, מן הצד השני של המטבע נראה, כי הרפורמות אשר הוצעו (המלצות ועדת גרסטל, ותזכירי החוק משנת 2005 ו 2010 כפי שיפורט להלן), לא נועדו לאטום את כניסת המתמחים אלא לנפות את המועמדים באופן כזה, שאלה שיקבלו בסופו של דבר תעודת עורך דין, יהיו אנשים, אשר כישוריהם, יכולותיהם והשכלתם תואמות את דרישות המקצוע, דבר שיוביל, לדידי, לצמצום טבעי של כמות הסטודנטים למשפטים ועורכי הדין בהתאמה.

תמורות רבות התחוללו בלימודי המשפטים בשנים האחרונות. כניסתן של המכללות למשחק, קיצור תקופת ההתמחות וקיצור משך לימודי המשפטים הפכו את המקצוע לנחשק ביותר. וכך נכתב בעניין זה בהצעת חוק שהונחה על שולחן הכנסת ביום 23.11.09 ע"י חה"כ יריב לוין, אברהם מיכאלי, עתניאל שנלר, כרמל שאמה, סעיד נפאע, רחל אדטו ואריה אלדד: "קבלת רישיון עריכת הדין הפכה למסלול בחירה קל ביחס למקצועות אחרים דוגמת ראיית חשבון, פסיכולוגיה או רפואה; משך הלימודים קצר, בחלק מהמוסדות מתקיימים לימודים של יומיים בשבוע, נדרש רק תואר ראשון לשם קבלת רישיון עריכת דין, תנאי הקבלה נמוכים ותקופת ההתמחות קצרה ביותר; מצב  זה הוביל גם לפתיחתן של מכללות רבות ללימודי משפטים ובכך לירידה של ממש בתנאי הקבלה ובסופו של תהליך לריבוי לא טבעי של עורכי דין ולהצפת השוק. אבל בעיקר- לירידה משמעותית ברמת המקצוע."

כניסתן של המכללות לזירת הלימודים הגבוהים טרפה את הקלפים ככל הנוגע ללימודי המשפטים. מכללות רבות ברחבי הארץ מאפשרות כמעט לכל המתדפק על דלתותיהן, לקבל תואר במשפטים עם סיום לימודיו, תמורת תשלום סכום 'סמלי'. לפיכך, באופן טבעי, משמקצוע עריכת הדין עדיין נחשב למקצוע חופשי שמעניק פרנסה, יוקרה ובטחון לבעליו, פונים צעירים רבים ללמוד משפטים, מסלול קל הרבה יותר מזה שצריך לעבור הרופא או המהנדס. חשוב לציין, כי אין הדבר אומר, כי אין צורך במכללות ובמוסדות לבר-אוניברסיטאיים, אולם חשוב שצעירים, העומדים בפני החלטה חשובה בדבר עתידם המקצועי, ידעו שישנם תחומים רבים ומגוונים אליהם הם יכולים לפנות, ולא יבחרו במקצוע רק משום שקל יותר ללמוד אותו או נראה, כי הוא טומן בחובו הבטחה להצלחה כלכלית ואישית.

גם האפשרות לגשת לבחינות עד שמצליחים, כאשר אין כל מגבלה על כמות הבחינות אליהן רשאי מתמחה לגשת בתום התמחותו, מקלה על הגישה למקצוע. היינו- גם מתמחה שלא הצליח לעבור את הבחינה בפעם הראשונה, השנייה או השלישית, יכול לגשת לבחינה הבאה, ואם יעבור אותה, יתקבל כחבר הלשכה ללא כל בעיה.

מנתוני לשכת עורכי הדין נכון לתחילת שנת 2011, עולה כאמור כי יש למעלה מ 46,000 עורכי דין בישראל. הנתונים נראים מעט מפלצתיים: אחד מכל 165 אנשים בארץ הוא עורך דין, ובאזור תל אביב, אחד מתוך 30 איש הוא עורך דין. המכללות והאוניברסיטאות מוצפות בסטודנטים למשפטים, ונראה, כי ממש בקרוב, יגיע מספר עורכי הדין בישראל ל 100,000. יוצא אפוא, כי מספר עורכי הדין בישראל הוא הגבוה ביותר בכל העולם ביחס לכמות האנשים במדינה. האין זו עילה מספקת לעריכת שינוי? יובהר, כי מספר עצום של עורכי דין אינו מהווה בעיה רק עבור קהל עורכי הדין לבדו אלא פוגע במדינה ככלל, הן ברמה הכלכלית והן ברמה התרבותית.

עוד בשנת 1999 כתב כבוד השופט זמיר בפסק הדין בעניין קורינאלדי, כי נוכח הגידול המשמעותי במספר הסטודנטים והמתמחים למשפטים, יש צורך בבחינת שינוי מתכונת הבחינה: "המספר של תלמידי משפטים גדל במשך שנים מעטות כמעט פי חמישה. במקביל גדל המספר של מתמחים במשפטים והמספר של נבחנים בבחינות ההתמחות. מספר גדול של נבחנים בבחינות ההתמחות עשוי להשפיע על סדרי הבחינה (...) השוני נובע, כנראה, גם מריבוי המוסדות המלמדים משפטים, בישראל ומחוץ לישראל, בשיטות שונות וברמות שונות." נכתב  "השינויים שחלו בבחינות ההתמחות עוררו ביקורת ואף הובילו להגשת עתירות לבית -משפט זה, מצד מתמחים. הביקורת כוונה בעיקר נגד דרגת הקושי של הבחינה וכן, כפועל יוצא, נגד ריבוי הנכשלים בבחינה. היא באה לידי ביטוי גם בעתירות אלה. היו עותרים שאף טענו במפורש כי ניכרת בבחינה כוונה להכשיל מספר רב של נבחנים, וכי כוונה זאת באה לידי ביטוי בניסוח השאלות (...) העתירות מעוררות תהיות בנוגע למתכונת הבחינה (...) המהות והנוסח של שאלות הבחינה מעוררים את השאלה מה תכלית הבחינה", כתב השופט.

ואכן, בעקבות פסק דין זה, הוקמה ועדת גרסטל ולאחר שזו גיבשה המלצותיה, הוצאו שני תזכירי חוק המציעים תיקון חוק לשכת עורכי הדין ותקנותיו. אולם, עד היום ועל אף השיח הפורה בנושא, טרם שונה המצב, וכאמור, מספר עורכי הדין ומספר הסטודנטים והמתמחים דוהר ומגיע למימדים עצומים.

כאמור- ראשי המדינה, ראשי הלשכה, הציבור המשפטי, עורכי הדין, המתמחים והסטודנטים עצמם, כולם יודעים על המצב- הצפת המקצוע הפכה להיות נושא לשיח ציבורי ואישי, המדאיג חלק נרחב מהציבור- מדוע? יש האומרים, כי אין להתערב בכוחות השוק- מי שטוב, יצליח בכל מקרה. עוד אומרים, כי ממילא חלק ניכר מעורכי הדין כלל אינו עוסק במקצוע וכיוצא באלה טענות. עם זאת, על פי נתונים שונים ניתן ללמוד על הבעיות שנוצרות בשל העובדה, כי ישראל נמנית על המדינה שבה יש הכי הרבה עורכי דין ביחס לכמות האוכלוסייה.

הצפת השוק תגרום לנזק כלכלי- עורכי דין רבים (על פי נתוני לשכת עורכי הדין כאמור, כיום אחד מתוך 165 אנשים בארץ הוא עורך דין) נלחמים על מקומות העבודה, על לקוחות ועל תיקים, על מנת שיוכלו להתפרנס בכבוד. במצב בו השוק רווי בעורכי דין, באופן טבעי, כאשר מוסמכים עורכי דין צעירים שרק יוצאים לדרכם, המלחמה על מקומות העבודה היא כמעט בלתי אפשרית. לפיכך, עורכי דין צעירים רבים מתפשרים על משכורות ומשרות ואינם מגיעים לכדי מיצוי מקצועי. השכר הממוצע של עורך דין צעיר ירד פלאים בשנים האחרונות ולא בכדי- כשיש ביקוש רב למקומות עבודה, מרשים לעצמם המעסיקים להציע תנאי עבודה פחות טובים. בכנס השני המרכזי של ועד מחוז ת"א והמרכז שנערך בחודש מאי 2011, פנה יו"ר ועד המחוז היוצא (וראש הלשכה הנכנס), עו"ד דורון ברזילי לשר המשפטים בבקשה לעריכת רפורמה ממשית ולהביא לפתרון מיידי על מנת להציל פרנסתם של רבבות עורכי הדין בישראל, הנמצאים להגדרתו, בסכנה קיומית.

בריחת מוחות ממקצועות אחרים ? מאחר וחלו שינויים ניכרים באופן הלימוד וביצוע ההתמחות, הפך מקצוע עריכת הדין, כאמור, למסלול לימודים קל יותר ממקצועות רבים אחרים כמו רפואה או ראיית חשבון. תוך שלוש וחצי שנים בלבד, הנך זכאי לעבור תקופת התמחות, ולאחר שנת התמחות קצרה, הנך זכאי לגשת למבחני הלשכה. נהיר וברור, כי כאשר תנאי הקבלה מקלים, מסלול הלימוד אינו ארוך יחסית ולא דורש השקעה יתירה ונוכח העובדה, כי אחוזי המעבר בבחינה גבוהים (ואף ניתן לגשת אליה שוב ושוב במידה ונכשלים)- למה לא לבחור במסלול לימודי המשפטים במכללה הקרובה לביתך? כך, סטודנטים רבים פונים ללמוד את מה שנראה להם קל להשגה, ושוכחים כי ישנם מקצועות רבים אחרים, אשר הציבור והמדינה זקוקים לקיומם.  

זילות המקצוע (ירידת סטטוס וכבוד המקצוע)- ריבוי עורכי הדין נוכח מצב הדברים כאמור, משליך באופן ישיר על מעמד המקצוע. כך למשל, בשל מחסור במקומות עבודה עורכי דין צעירים רבים פותחים משרדים פרטיים ללא כל ניסיון מעשי, ולאחר תקופת התמחות קצרה בלבד (בדוח ועדת גרסטל, עליו יפורט בהמשך מסקירה השוואתית של מספר מדינות בעולם עולה, כי תקופת ההתמחות בעריכת דין היא לכל הפחות שנתיים!). בכנס השני המרכזי של ועד מחוז תל אביב והמרכז, כינה יו"ר הועד היוצא (וראש לשכת עוה"ד הנכנס) עו"ד דורון ברזילי את המקצוע 'תחביב לאומי' והזהיר כי הבועה עוד תתפוצץ לנו בפנים. השר נאמן אמר באותו הכנס, כי עורכי הדין כבר לא משתלמים, כי לא משתלם להם, וזו בעיה נוספת שהינה תוצר של מספר עורכי הדין הרב. אחת הסיבות לזילות המקצוע, כך נטען בכנס, היא כי בחינת ההסמכה מפנה את מרכז הכובד לשינון סעיפי החוק, ועורכי הדין שיוצאים לעולם המקצועי מעולם לא עסקו בפועל בפתרון בעיה משפטית אמיתית.

התלהמות המתמחים בעקבות מבחן הלשכה האחרון כאמור, מוצדקת לטעמי. הדרך לשינוי לא תושג באמצעות הפיכת מבחני רב- הברירה שנאלצים המתמחים לעבור לקשים מנשוא, ולכאלה המתמקדים בחידודי לשון ולא בהבנה משפטית מהותית. לפיכך, לדידי, יש צורך בשינוי היורד לשורשו של עניין, ובראש ובראשונה- שינוי מתכונת בחינת ההסמכה כליל, כמו גם שינוי ההתמחות ואופן הפיקוח על המאמנים והמתמחים.

בכנס המרכזי השני של ועד מחוז ת"א והמרכז של לשכת עורכי הדין, שנערך לאחר קבלת התוצאות השערורייתיות של בחינת ההסמכה במועד מאי 2011  (על פיהן רק 68% מהנבחנים עברו את הבחינה והציון הממוצע עמד על 68 נקודות בלבד), הודיע שר המשפטים, פרופ' נאמן קבל עם ועדה, כי בחינות הלשכה אינן ראויות, והודה, כי הוא עצמו לא היה עובר אותן. ראש הלשכה היוצא, עו"ד גיא רון, בהודעה שהוציא לתקשורת טען, כי חסימת הדלתות באמצעות הקשיית מבחני ההסמכה היא חסימה מלאכותית, וקבע, כי מתכונת המבחן נכון להיום היא שערורייתית.

כשטענות רבות בדבר הצפת המקצוע החלו להישמע והועלו בעתירה שהוגשה לבג"ץ, המליץ ביהמ"ש העליון כי שר המשפטים ישקול הקמת ועדה שתבחן את המצב הקיים בנוגע לבחינות ההתמחות ותברר אם ראוי להנהיג בו שינויים. בעקבות פס"ד זה, מינה שר המשפטים דאז, ד"ר יוסי ביילין, ועדה בראשות השופטת (כתוארה אז) הילה גרסטל. הועדה העבירה ביקורת על מסלולו של המתמחה עד כניסתו לפנתיאון עורכי הדין ומסקנותיה הועברו לשר המשפטים לשעבר מאיר שטרית ובשנת 2005 עת כיהנה ציפי לבני כשרת משפטים הוגש תזכיר חוק ובו הצעה לשינוי הסעיפים הנוגעים להתמחות ולבחינות הלשכה בחוק לשכת עורכי הדין. משלא נעשה דבר בעניין במשך כחמש שנים, הופץ תזכיר זה שוב על ידי שר המשפטים יעקב נאמן. למרבה הצער, ועל אף שתזכיר החוק מונח על שולחן הכנסת, עד היום טרם נעשה כל שינוי במתכונת ההתמחות ו/או הבחינה.

המלצותיה של ועדת גרסטל

הבחינה במתכונתה הנוכחית בודקת זכרון ויכולת שינון בלבד - זו רק אחת מהטענות שהועלות בפני הועדה. נטען, כי הבחינה כלל לא בודקת את יכולת הניתוח וההבנה של הנבחן. כמו כן, לא נלקח בחשבון הפער בין לימודי המשפטים, אשר מיועדים להכשיר משפטנים (להבדיל מעורכי דין), לבין עבודתו של עורך הדין בפועל. לפיכך קבעה הוועדה, כי הכישורים אותם יש לבחון טרם מתן רשיון עריכת דין, הם בין היתר- יכולת הנבחן לזהות את הסוגיות המשפטיות העולות בסיטואציה העובדתית, היכולת להבחין בין עיקר לטפל, הצגת שליטתו במקורות מקצועיים שיובילו למציאת פתרון לסוגיה המשפטית המונחת בפניו, הבנת עקרונות המשפט הבסיסיים הרלוונטיים לסיטואציה הספציפית וכושר התבטאות וניסוח ובנוסף, יש לשים דגש על סוגיות אתיות.

בדו"ח שהגישה, הדגישה הועדה, כי בעת חיבור מבחני הלשכה יש לקחת בחשבון, כי עורך הדין בעבודתו בפועל, אינו נדרש לזכור בעל פה חקיקה ופסיקה ולעומת זאת, עליו לצאת מההתמחות עם ידע בסיסי מסוים החיוני לעבודתו כעורך הדין, אשר כולל נושאים שאינם קשורים בהכרח לתחומי העיסוק הספציפיים בהם הוא בוחר לעסוק.

המלצות הועדה ניתנו  לאחר שזו בחנה את אופן ההתמחות במדינות מובילות בעולם ובהן צרפת, גרמניה, אנגליה וארה"ב. על אף שהמתכונת שונה במדינות השונות, מצאה הוועדה מאפיינים שחוזרים על עצמם בכל המדינות, ובכללם: בכל המדינות הללו נבחנים כישורי עריכת הדין של הנבחן באופן מעשי בנוסף לידע המשפטי התיאורטי, ובכל המדינות נערכים קורסי הכשרה מעשית, המקנים מיומנויות בסיסיות. כמו כן, תקופת הלימודים וההתמחות במדינות שנבדקו ארוכה יותר מזו הנהוגה כיום במדינת ישראל.

תמצית השינויים אשר הוצעו על ידי ועדת גרסטל:

שינוי תקופת ההתמחות ותוכנה- בחצי השנה הראשונה להתמחות יידרש המתמחה לעבור קורס מעשי יישומי, במסגרתו יוקנו לו כלים מעשיים. הקורס יעסוק בסדר דין אזרחי, סדר דין פלילי, ראיות, אתיקה, ניסוח מסמכים משפטיים והפן המעשי של הדיונים בבתי המשפט. בתום הקורס יידרש המתמחה לעבור בחינה אמריקאית שתכלול 60 שאלות. מתמחה שנכשל שלוש פעמים ייאלץ לעבור את הקורס שוב, ומי שנכשל חמש פעמים ייאלץ לחזור על ההתמחות ועל הקורס.  עוד הוצע להאריך את תקופת ההתמחות לשנה וחצי ולהקים מנגנון פיקוח יעיל על המתמחים והמאמנים, שבראשו יעמוד שופט בדימוס, וכן ימונה נציג קבילות מתמחים.

שינוי מתכונות מבחן ההסמכה- המבחן ייבחן את יכולת הביצוע שנרכשה על ידי המתמחה, הן בתחום המהותי והן בתחום הפרוצדוראלי. המבחן יובא בתור 'קייס' שיהא על המתמחה לנתחו שבו למעשה יצטרך לעבוד ממש כעורך דין וכך תיבחן יכולתו לעשות שימוש בכישורים שנרכשו על ידו במסגרת התמחותו. הבחינה תכיל מספר מקרים בתחומים שונים (נזיקין, מקרקעין, חוזים, חברות, פלילי, עבודה, משפחה וירושה, משפט מנהלי) והמתמחה ייבחר לענות על מקרה אחד מתוכם.  מתמחה שיצליח במבחן יהיה זכאי להצטרף ללשכת עורכי הדין, אולם כשלון חוזר בבחינות יוביל לצורך בתקופת התמחות נוספת.

פיקוח- הועדה המליצה על פיקוח הדוק יותר על מתמחים ומאמנים תוך מתן סמכויות נרחבות בעניין זה ללשכת עורכי הדין וכן הגבלת מספר הפעמים בהן זכאי הנבחן להיכשל בבחינה (המקדמית והסופית).

מה הציע המחוקק? תזכיר חוק לשכת עורכי הדין (תיקון- שינויים במתכונת ההסמכה), התש"ע 2010 - תזכיר החוק הוא למעשה 'שדרוג' של תזכיר חוק שהוגש לכנסת בשנת 2005, ואשר לא זכה להתייחסותה. להלן תמצית השינויים אשר הוצעו בתזכיר החוק:

פיקוח על מתמחים ומאמנים- מינוי שופט בדימוס לנציב פיקוח על ההתמחות, שימונה ע"י שר המשפטים לאחר התייעצות עם לשכת עוה"ד. הנציב יוסמך אף לברר תלונות של מתמחים שנפגעו בשל התנהגות המאמן או בשל תנאי התמחותו. לנציב תהא סמכות גם לשלול ממאמן את תפקידו כמאמן.

אורך ההתמחות- הארכת ההתמחות לתקופת בת שנתיים.

מתמחה יחויב בקורס מעשי- הקורס ייערך מטעם הלשכה בחצי השנה השנייה של השנה הראשונה להתמחות, ובסופו יידרש המתמחה לעבור מבחן. הסנקציה שתחול על מתמחה שלא השתתף בקורס המעשי או לא עמד בבחינה שבסופו הינה, כי לא יהיה זכאי להיבחן בבחינת סיום ההתמחות.

מבחן ההסמכה הסופי-קייס: המבחן לא יוגבל רק לתחום הדיוני אלא יתייחס גם לתחום המהותי, זאת על ידי בחינה המדמה מקרה משפטי ("קייס") שהנבחן יתבקש להציע דרכי טיפול ולנסח מסמכים משפטיים רלוונטיים, תוך שיוכל להיעזר בפסיקה וחקיקה, ממש כפי שעושה עורך הדין בפועל, בעבודתו. כן הוצע להגביל זכאות מתמחה לגשת לבחינות לאחר מספר כשלונות רצופים.

שינוי הרכב הועדה הבוחנת - תשעת חברי הוועדה כיום הינם שלושה שופטים, שלושה עורכי דין מהמגזר הפרטי ושלושה עורכי דין מהשירות הציבורי. בהתאם להמלצת וועדת גרסטל ובשינוי קל, מוצע בתזכיר החוק כי חברי הוועדה הבוחנת יהיו שלושה שופטים, ארבעה עורכי דין (שניים מהמגזר הפרטי, שניים מהציבורי, ושלפחות אחד מהם יהיה חבר השירות המשפטי, ושני פסיכומטריקנים.

כפי שכבר צוין, על אף המלצות הועדה, ושני תזכירי החוק שהוגשו לכנסת, ועל אף התלונות הבלתי פוסקות בעניין הצפת המקצוע, טרם נעשה כל שינוי, לא מבחינת אופן ואורך ההתמחות ולא מבחינת מתכונתם של מבחני ההסמכה.במקום זאת, על פי הטענה, האמצעי בו נוקטים כיום הינו להקשות את מבחני ההסמכה הקיימים בצורה כזו, שלעיתים הם מכילים שאלות לא הגיוניות עם תשובות לא הגיוניות, סרבולי לשון ומסיחים שאינם מתקבלים על הדעת. 

לעניות דעתי, העלאת רמת הקושי של מבחני הלשכה במתכונתם הנוכחית אינה תורמת ליישום השינויים הרצויים (צמצום מספר עורכי הדין והכשרת עורכי דין ראויה), שכן הבעיה טמונה במתכונת עצמה, בנוסח הבחינה, אופיו וצורתו ולא בקושי השאלות הספציפיות שמופיעות בה.

מדוע אף אחד לא מתייחס לתזכירי החוק? השאלה נותרה פתוחה, ולא ידוע למי הפתרונים. דעתי, כפי שהבעתיה ברשומה זו, הינה, כי הפתרון מונח לעיני כל, ממש 'מתחת לשפם'- בין היתר, יש לפעול לשינוי מתכונת הבחינה כך שתהיה בנויה מקייס משפטי לפתרון, ליצור מארג פיקוח הדוק על המאמנים, שיוודא כי המאמן אכן מכשיר את המתמחה לקראת חייו כעורך דין, ולהאריך את תקופת ההתמחות. לצערי, עדיין אף אחד לא מוכן לקחת את הסיכון שבביקורת ובתהודה ששינוי ורפורמה יכולים לגרור. מבחינתי, הן כאזרחית והן כעורכת דין, אין מוצא אלא להתחיל במעשים, ולו בחלק מאלה המוצעים, שאחרת, מדינת ישראל תהא עשירה בעורכי דין עניים וענייה בתחומים חשובים אחרים.

*עו"ד יעל גורליק, עורכת תוכן באתר המשפט הישראלי-פסקדין.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.