תלמוד עשר הספירות - חלק א' פרק ב' פסוק ה' : הוא אחד ושמו אחד (סיום חלק ב')
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

תלמוד עשר הספירות - חלק א' פרק ב' פסוק ה' : הוא אחד ושמו אחד (סיום חלק ב') 

מאת    [ 04/07/2011 ]
מילים במאמר: 549   [ נצפה 1445 פעמים ]

 
 
תלמוד עשר הספירות - חלק א' פרק ב' פסוק ה' (סיום חלק ב')
המחבר: שמואל קרמרמן

פסוק ה'
" קודם הד' עולמות אלו, היה הא"ס, הוא אחד ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם יתברך, שאין כח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה בא"ס יתברך, כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו, להיות, כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם. "

השבח לבורא על נפלאותיו
פסוק זה מהווה כמעין סיכום והלל לבורא על מעשה הבריאה, יש כאן הדגשה של היות הבורא נעלם ובלתי ניתן להשגה עבור כל מי שנברא בעולמות השונים. אפילו המלאכים שמצויים בעולמות רוחניים שהינם מעל לעולם הגשמי שבו נברא האדם, ואשר הינם בעלי קרבה רבה יותר לאור האינסוף, אינם מסוגלים לשער את המשמעות של אור האינסוף שאינו מצוי בבריאה, לא כל שכן לגבי הבורא עצמו - גם אם תפקידם בבריאה להיות סמוכים אליו כדי לשרת אותו ולהלל את מעשיו.

"הוא אחד ושמו אחד"
הקוד הוא אחד ושמו אחד באחדות" הוסבר כבר מקודם בכמה סוגי פרשנויות. כאן הכוונה לאי הפירוד שבין אור האינסוף לבין הבורא עצמו.
ניתן לפרש את הקוד גם באופן ש-"הוא" מכוון אל "אור האינסוף" שמופעל על ידי הרצון לנתינה ואילו "שמו" שקול אל "הרצון לקבל" אשר מתגלה לנבראים, דרך נפלאות הבריאה או לחילופין, ובאופן ישיר, באמצעות המתנות "הסגולות" שזוכה להם האדם מעצם בריאתו, כמו אור דחוכמה, או תכונות הגוף שניתנו לו "מדרך הטבע" כמו: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, דיבור, כושר התנועה, יכולת החשיבה, וכו'.
המשמעות של קוד זה מתפרשת גם בכך, שהכינוי "הוא" מתייחס לנסתר או לפוטנציאלי ואילו הכינוי "שמו" מתקשר אל הגלוי והפועל באופן הממשי כרגע. שהנסתר והפוטנציאלי מפעילים את הגלוי והפועל כרגע ולמעשה הם ביטויים נפרדים של דבר אחד: שהכל נובע מרצון הבורא לתת ושמרצון זה נגזרים שאר הרצונות שמסייעים לנבראים לממש את הנתינה: "הרצון לקבל" ו-"הרצון לקבל כדי להשפיע".

"כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם"
הגם שרצון הבורא בבריאת העולמות הינו, שהנבראים "יכירו בו" ויוכלו לכנותו בשמות המפארים ומשבחים את מעשיו, מציאות הבריאה מורה על נבראים המוגבלים מאד ביכולת התפיסה שבם ועל כן יכולת התייחסות של הנבראים לבורא אינה דרך השגתו בדרך ההבנה, הגילוי והתפיסה של גדולתו אלא דרך הלימוד, השינון והאמונה שבו שזו דרך האמת ואין אחרת מלבדה. המודעות הרוחנית האפשרית מושגת בדרך לימוד והסתפקות בקבלת שמותיו, כפי שמוצגים דרך התורה, ובקבלת "עול מלכותו" על הארץ. מוגבלויות התפיסה והשכל של האדם מוצגות בשלושה אופנים:
? "הבורא הינו נפלא ונעלם יתברך" - לא ניתן להשיגו מבחינה שכלית כי הוא נפלא (במובן של בלתי- מובן) מיכולתנו. כלומר, מהותו כה נשגבת עד כי כל מה שקשור בו נראה לנו מופלא (מעל ומעבר לתפיסה) ונעלם מבחינת "מי הוא". עם זאת ברור, כי הבורא שופע טוב אינסופי, ועל כן - יתברך.
? "אין שום שכל נברא שיכול להשיגו" -גם אילו אם ניתן לברוא "שכל" שהינו רוחני לחלוטין, ושאין בו גשמיות, גם אז אין בסוג "שכל" זה היכולת לתפוס להבין, לשער או להגיע אל תפיסת "העצמות שבבורא. כי האלוהות היא מעל כל דימיון או שכל.
? "להיות" - גם אילו אפשרי היה שיתקיים נברא שחונן במעלות תפיסה רוחניות ונשגבות מעל בני האדם, אזי גם אותו הנברא המבורך (כמו חנוך או הנביאים משה, שמואל, אליהו) אינו יכול להשיג את עצמות הבורא כי "אין מי שידמה או ישווה לו". מכיוון שיכולתו השכלית של הנברא מתבססת רק על מה שנתפס בחושים, מעצם טבעו של הנברא שאינו יכול לצאת ממצב של מוגבלות אל אי המוגבלות. ובלשון אחרת: לצאת מתוך תפיסת הסופיות אל תפיסה שמסוגלת להבין את האינסופיות
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב