על גבולות והגדרה עצמית
דף הבית  >>  >>  הרשם  |  התחבר
מאמרים

על גבולות והגדרה עצמית 

מאת    [ 23/09/2007 ]
מילים במאמר: 795   [ נצפה 3578 פעמים ]

 
 
"על גבולות והגדרה עצמית"


קשה מאוד לדמיין מדינה שלא מגדירה את גבולותיה ומגינה עליהם. נדמה כי הגדרת גבולות והגנה עליהם הינם הא' ב' של מדינה ריבונית מתוקנת. וולט ויטמן, המשורר האמריקאי בן המאה ה-19, אף טען ש"GOOD FENCES MAKE GOOD NEIGHBOURS" - גדרות טובים יוצרים שכנות טובה. ובמילים אחרות, אחרים מתחילים בדיוק היכן שאני נגמר.

אז נשאלת השאלה: "האם אני ריבון על עצמי? האם אני השכן הטוב של עצמי?". האם גבולותיי ברורים לי והאם אני מצליח לשמור על גבולותיי אלה משהגדרתי אותם? להיות אדם בעל גבולות משמעו להיות הריבון על חיי. לגבש דעות ועמדות משלי ולהיות מסוגל לתקשר אותם בצורה אסרטיבית ועניינית וכל זאת מבלי לקחת על עצמי אכזבתם של אחרים. אדם בעל גבולות לא נותן לאחרים לפלוש לגבולותיו, לקבל החלטות בעבורו ו/או פשוט לקבוע בשבילו מה נכון, ראוי ומה לא. הוא יודע זאת. הוא כמובן יכול להקשיב לעמדות של אחרים, להכיל אותם ולכבד אותם, אך אינו חייב לקבל אותם. הוא אדם הסומך על עצמו ועל כושר השיפוט שלו.

כולנו מכירים את הסיטואציה שמישהו, מתוך הכוונות הכי טובות בעולם, מתחיל לשטוח בפנינו את תורתו. מה עשינו נכון, ומה לא עשינו נכון? איך יש לנהוג במצבים כאלה וכאלה ומה דעתו המלומדת על כך. אם אותו אדם גם נחשב ל"אחד שיודע" או "אחד שעשה את זה" (-בעינינו או בעיני הסביבה), יהיה קשה מאוד להתנגד לו או לא לקבל את גישתו במיוחד אם הינך אדם שאין לו גבולות. לפעמים אותו אחד ינהג לתת עצות ברמה גבוהה היות וכישורי התקשורת שלו ברמה נמוכה וכי הוא סבור שרק מה שהוא יודע ומבין הוא מה שנכון. אנשים מסוג זה לא באמת מסוגלים לראות את שני צידי המטבע.

אדם חסר גבולות יעמיס על עצמו את דעותיהם של אחרים ויתנהל בעולם כמשאית - "אני כמשאית". אדם שלא יודע מי הוא, שלא סומך על עצמו, על האינטואיציה שלו ושהינו בעל דימוי עצמי נמוך נוטה להעמיס על עצמו את כל העולם. בדרך זו הוא חש יותר ויותר שהוא טועה בעוד כל השאר צודקים, יודעים והתשובות בידיהם.

אדם זה עשוי לתת למישהו דומיננטי יותר לשלוט בו או בחייו. זה עשוי להיות הורה, בן זוג, חבר או חברה טובה, הבוס בעבודה ואפילו האקס או האקסית. אותו אדם יחוש יותר ויותר בלתי ראוי, לא יודע ולא כשיר. וברגע זה ההרגל הזה יהפוך לבור שנפער יותר ויותר - לבאר שאין לה תחתית. ככל שהוא פחות יסמוך על עצמו, כך ימצא יותר ויותר אנשים בסביבתו שיודעים טוב יותר ממנו מה נכון וטוב עבורו.

אז כיצד יוצאים ממלכוד זה?
ראשית, טומנים במוח את המחשבה שכולם מתחילים היכן שאני נגמר. שאני רשאי להיות אדם ריבוני ולהגדיר את גבולותיי. אולם, עליכם להיות מודעים לכך שתדרשו לעבודה לא קלה בכדי לאכוף את גבולותיכם - ממש כמו כל מדינה מתוקנת.

אינכם חייבים להסכים עם כל אחד אסרטיבי ככל שיהיה. שהרי כבר טענתי שכל אחד מדבר מתוך תפיסת העולם שלו, חוויות העבר שלו והדימוי העצמי שלו ולכן מה שנכון עבור השכנה המוצלחת שלי לא בהכרח נכון לי. וטוב שכך.

אנשים הגורמים לכם להרגיש קטנים, אשמים וחסרי חשיבות יש להתרחק מהם. הם "זללני אנרגיה" השקועים בעצמם. הקיפו עצמכם באנשים מפרגנים בעלי אנרגיות חיוביות - כאלה שיכולים לפרגן לכם ולהתלבט אתכם יחד ממקום שוויוני וכנה. התרחקו מאנשים שעסוקים ברכילות, בקנאה, בהשוואות לאחרים. התרחקו מאלה שצריך להצטדק בפניהם או שהם פשוט נוטים לזלזל באחרים. אלה "ישתו" מכם את האנרגיה שלכם ויותירו אתכם חלשים, מותשים, מתוסכלים וחסרי גבולות.

אל תתנו לאף אחד לנהל לכם את החיים כי אתם סבורים שהם ידענים גדולים. אף אחד לא באמת יודע מה הכי טוב בשבילכם מלבדכם. אתם כבר לא הילדים הקטנים של אבא ואמא. וזו זכותכם המלאה "להיות הפוסק האחרון". דעו כי היום הנכם מספיק גדולים ומסוגלים.

אז לפני שאתם הולכים להתלבט/ להתייעץ עם אותו ידען או ידענית, התייעצו עם עצמכם. שאלו את עצמכם את השאלות שתשאלו אותם. בררו מה אתם מרגישים לגבי אותו עניין. מתאים לי או לא, טוב לי או לא. בצורה זו תתחילו לסמן את גבולותיכם ותקבלו אחריות על חייכם.

לדוגמא: אם בבית, הבעל הוא האחראי לכספים, התחילי גם את לקבל החלטות כספיות. אם יש לך חברה או אחות או אמא שמחליטה עבורך מה ללבוש, איזה תסרוקת לעשות, עם מי להיפגש ?הפסיקי להתייעץ ובחרי בעצמך. בצעי קנייה שכל כולה על דעת עצמך, אל תתלבטי, תתייעצי ואל תהיי "פרקטית" פשוט רכשי דבר מה שאת אוהבת ואת החלטת. כי ככה.

אח"כ תגיע הפשרנות, הויתור, הנסיבות ושאר המרכיבים אם יהיה בהם צורך. אבל נקודת ההתחלה תמיד צריכה להיות "מה נכון ומתאים לי?". ואח"כ השאר כי העולם לא צבוע רק בשחור ולבן.

אל תפחדו לטעות או להיכשל, אין מישהו שפועל רק מתוך שלמות ומצוינות. אין. ואם נדמה לכם שיש, אתם טועים ו/או רואים את הפרסונה (הטייס, הפרופ', המורה או ההורה) ולא את האדם.

נכון, זה מצריך מכם מידה רבה של אחריות אישית לחייכם, אבל זכרו שאם לא אתם תחיו את חייכם - מי יחיה אותם? ובמילותיה של ביירון קייטי - אמרו לעולם כי "זה לא תפקידכם לחבב אותי - זה תפקידי". כך תוכלו להיות הריבון, המלך של קיומכם.

בהצלחה.
אסנת ברושי-חן, מאמנת להישגים, 050-7806354

אסנת ברושי-חן (M.A) מאמנת להישגים. מנחת סדנאות, הרצאות ומפגשים אישיים בתחום האימון האישי והעסקי. בעלת טור אישי בנושאי אימון. מתמחה באימון למנהיגות, העצמה, פיתוח מיומנויות בינאישיות ופריצת גבולות אישיים. "שמעתי-שכחתי, ראיתי- שכחתי, עשיתי- ידעתי". 050-7806354
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב