בין ניהול מוצר לסיפור סיפורים 

היה מרתק לראות את עמיתיי נאבקים עם מחשבותיהם בזמן שעמדו בפער שבין המציאות בה הם חיים לבין האפשרות להתבונן עליה באופן מסודר. לאורך ארבעה ימים התלבטנו, השווינו ומדדנו, ניסינו להיעזר אחד בשני כדי להגיע להחלטות ותובנות חדשות ואני בתוספת התרוצצתי בין דיסציפלינות - ניהול מוצר וסיפור סיפורים.

מחשבות על הקשר בין ניהול מוצר לסיפור סיפורים

מוצר הוא מענה לבעיה או לצורך אנושי שתמיד יהיו קיימים. מי שתפקידו לזהות את הבעיה הוא מנהל מוצר, מי שתפקידו לזהות את השאלה המטרידה את המאזין הוא מספר סיפורים. לספר בלי שלמאזין תהיה סיבה עמוקה להקשיב - אין טעם. ליצור מוצר שאין בו צורך - מיותר לגמרי. יכול להיות שיש לי סיפור שאני חושבת שהוא גאוני אבל אם אין אדם בעולם שצריך אותו, גורלו יהיה דומה לגורלם של הרבה מוצרים שהופיעו בשוק ונחתו תוך זמן קצר לתוך ערימה אנונימית שמעליה תלוי השלט "אז מה".

ההחלטות על שיווק מוצר צריכות להתקבל ברמת המוצר ולא במחלקת השיווק של הארגון. לתפקידו של מספר סיפורים יש הרבה פנים ויש תאימות מעניינת בין הפנים הללו לצוות ניהול מוצר; פן אחד הוא תכנון (planning), פן אחר הוא היכולת לעניין מאזינים בסיפור המסוים (marketing) ואם אין קשר מיידי ביניהם, משהו ישתבש. לא רק זה - בכל פעם שהמספר משווק את הסיפור, הסיפור מושפע מתוצאות המפגש עם המאזינים ומעשיר את הבנת תכנון הסיפור, משביח את המוצר. אם אין קשר בין הפנים האלה, אנחנו מנחשים, מהמרים ואין לנו מושג אין להתוות את הדרך לשיפור.

מנהל מוצר צריך להחזיק מול עיני רוחו את מי שיקנה את המוצר ואת מי שישתמש בו. לספר סיפורים כדי למצוא חן בעיניי רכזים, מפיקים, מנהלים ושאר מזמינים (buyers) ולשכוח לגמרי את המאזינים (users) יכול להביא מספר סיפורים למצבים מביכים ביותר. לחשוב רק על המאזינים בלי לקחת בחשבון את מי שרוכש את המופע היא דרך ללא מוצא. הבנה של צרכי שני מרכיבי הלקוח הללו מובילה לפיתוח תכניות שהשוק ירצה לרכוש.

כמה מאפיינים צריך מוצר? את אלה העונים על הבעיות שאפיין מנהל מוצר ולא אחד יותר. מספרי סיפורים רבים נוטים להוסיף ולהכביר ולהגיע למפגש עם הקהל עמוסים בתיקים ושקיות מלאים אביזרים, אלמנטים ותחפושות. מה בסך הכל רצינו? לשמוע סיפור שיעיר את המחשבה, יעזור לחשוב על תשובות לשאלות שיש לנו, ידגדג את הדמיון ויעביר אותנו לשעה קלה ליקום מקביל כדי שגם ננוח קצת מהמציאות ונוכל להתבונן בה בעיניים רעננות. אולי אפילו נלמד מזה משהו. כל תוספת, אם היא אינה קשורה לליבת הצורך שלנו, מיותרת ומכבידה כמו מוצר שיש לו כל-כך הרבה פיצ'רים שאין סיכוי שנלמד להשמיש את כולם. בעיקר משום שהם נשתלו לתוך המוצר מתוך רצון המפתח ולא מתוך צורך אמיתי שיש לנו.

האחריות על הבנת והגדרת הבעיה או הצורך יושבת על כתפי מנהל המוצר. זה אולי המרכיב המרתק ביותר בעבודתו של מספר סיפורים - "להרגיש" את הקהל. אם אתם מבטלים את המילה "להרגיש" כסובייקטיבית מדי כדאי שתדעו שה"להרגיש" הזה מבוסס על הרבה ידע וניסיון מעשי מול קהל היעד של הפעילות. הוא מוקד העניין שלנו ולא טקסט הסיפור, לא גוף המוצר הסופי או חומרי השיווק. מוצר יהיה, אבל הוא יהיה מוצר מצוין רק אם נחזיק את תשומת הלב שלנו ללא הרף על צרכי הקהל והדרך בה הוא מגדיר את הצרכים האלה ולא על איך אנחנו חושבים שנכון לפתח ולשווק את הסיפור.

אני חבה חובה נעימה להודות על קורס ניהול מוצר היוצר את הנתיב המעשי למצוינות - ידע מעשי, מתודולוגיה מקיפה, מקום לדיון שיש בו כנות וכבוד. הפער במציאות אולי לא ישתנה כל-כך מהר אבל האפשרויות לשינוי נפרסו במהירות לפנינו. קיבלנו כלים טובים למסע והבנה ברורה ששווה לנו ללכת את הדרך.