התורה ככפת ברזל
נאמר בימות משיח מתבטלת התורה, השאלה שנשאלת היא: מתי נגיע לימות המשיח?
והתשובה: כל אחד והמשיח שלו או לפי רצונו. אם רצונו זה להמשיך בחייו המתוקים /מרים
יכול לעשות כן. אך אם רוצה להיטהר מסייעין בידיו.
כפי שהיום חיי העולם לא ממהרים להגיע למודעות הזאת.
העולם כמנהגו נוהג מאז 3300 שנה אחורה, פרעה קיים, עם ישראל קיים בעבדות, 70 אומות עולם
נלחמים בעם ישראל ללא הפסק ואנחנו חושבים שיש להם שנאה אלינו.האחד אוכל את השני כדי לשרוד. מחלות בלי סוף. מלחמות , פצצות אטום ,הירושימה פוטנציאלית בכל קרן רחוב, עוני ,רעב , השואה מתרחשת לנגד עיננו בהילוך איטי ,לכן אף אחד לא מתייחס ברצינות למה שרואות עיניו,
בספר שמות "ויתייצבו בתחתית ההר...." פה במעמד הזה עמדו כל באי העולם בתחתית הר סיני
שם ניתנה להם התורה בכפיה " ...הר כגיגית..." מכאן אנו למדים שאם לא התורה העולם לא יכול להתקיים רגע אחד.כלומר התורה היא ברירת מחדל , כפי שמחנכים ילד קטן כועסים אבל ממשיכים באהבה כלפיו , כדי שתמיד תהייה לנו האפשרות להשתמש באהבה הזאת כאיום שאם לא ילך בדרכינו נשהה את מטען האהבה אליו, ונעבור לשרביט הכעס, וכך נוכל לחנכו.
מכיוון שהאגו מושך אותנו לכל מיני כיוונים קמו מיליוני קבוצות של אנשים(כתות) והחלו להשתמש בתורה להגנה מפני עצמם (אין אויב אלא בפנים,בתוכינו) וכך המאמינים ביותר יצרו כיפת ברזל ,הגנה מלמעלה , אבל עדיין נופלים טילים. המאמינים פחות יש להם שכפ"ץ ועוד פחות מהם יש להם אפוד וקסדה.
וכשהעביר הקב"ה את החיות מול האדם כדי שיתן להם שמות "ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חיית השדה ואת כל עוף השמיים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו:"
ואח"כ הפיל תרדמה על האדם שעד היום לא התעורר ממנה ועל כן עד היום הזה חושב האדם שהוא חיה/ בהמה ואף מתנהג כך,משום שלפני שנרדם ראה רק חיות מול עיניו.
ולכן יש אימרה : "פני הדור כפני הכלב" ,וכך על פי תורת הכלב כל אחד מסמן לו את הטריטוריה שלו על ידי השפרצה וקובע "זה שלי וזה שלי" ואויי למי שייגע בשלי , וכמו שהכלב מריח את הנקבה מאחור . איננו אוהבים שמישהו הולך(עוקב) אחרינו , ותמיד נעדיף ללכת כשלפנינו יש מישהו ולא להיפך.
