'ספרים, רבותיי, ספרים' - מוצר או יצירה? 

שבוע הספר הוא אירוע מו"לי שיווקי. זה פשוט שוק. יריד. הזדמנות למכור את המוצרים האלה שנקראים ספרים, וכל גימיק הנלווה אליהם (פעם ספר קלטת, היום ספר פאזל, ספר ליטוף, ספר פסנתר...), מיכאל הנדלזלץ קרא לזה "בידור במילים". וכמה שיותר. ספרים על המשקל, רק היום בזיל הזול. זוכרים את המערכון "שוק הספרים" של הגשש החיוור? למוכרי מוצרי החלב יש את שבועות ולמוכרי הדבש יש את ראש השנה, אבל שבועות וראש השנה לא איבדו מתוכנם בשל חגיגת הקניות. ואילו בחג החדש הזה, "שבוע הספר", נדמה לי שהתרחקנו מאוד מחגיגת הספר כמושג וכמוסד בחיי הרוח שלנו, לטעמי זה לא יום שמכבד את הספר כיצירת תרבות. ואולי אף פעם לא היה כזה. סמל שבוע הספר 2009 הציג ילדה האוחזת זר של בלוני הליום צבעוניים. הבלונים הם חלק מכריכת ספר על רקע שמים מעוננים ושם הספר: "פסטיבל מהספרים". מוכרים לנו את הספר כמוצר כייפי, לידו אני מיד מדמיינת לי צמר גפן ורוד ופופקורן. יותר אוורירי מזה לא הייתם יכולים לבקש. יותר נוצתי וחולף. ובכל זאת, לרגל שבוע הספר הנה כמה נתונים עלינו ועל ספרים...

למה קוראים ליהודים "עם הספר"?

עם הספר הוא כינוי לעם ישראל, עמו של ספר הספרים, הוא התנ"ך. מקור הכינוי בקוראן, שם יהודים ונוצרים מכונים אנשי הספר כי הדתות מבוססות על ספרים שכללו דברי אלוהים חיים (אם כי לדעתם היהודים והנוצרים שיבשו את המסר האלוהי בספרים האלה).

גרשם שלום: "העם היהודי, שמצד הווייתו הביולוגית כמעט שלא היה ראוי לתשומת-לב יותר מאיזשהו עם אחר מעמי המזרח הקדום שכבר מזמן נכחדו ועברו מן העולם, הופיע בזירת ההיסטוריה ביחד עם הספר שלו. העם והספר כרוכים היו בתודעה העצמית של היהודים ובתודעת העולם" ("עוד דבר").

האם יהודים ייחסו קדושה לספר הספרים או לספרים בכלל?

פעם כתבו ספרי קודש בלבד, ומכאן היהודים תמיד רחשו לספר כבוד והערכה מיוחדים. הקדושה שיהודים בכל קצוות תבל ייחסו לספרים מתבטאת בדברי חכמים כמו "הספר יש לו קדושה" (ר' יהודה החסיד מחכמי גרמניה( , "לא יניח ספרים בקרקע" (ר' יונה גירונדי, ספרד(, "אינו מניח כשהוא פתוח ויוצא לחוץ" (רש"י, צפת), "אין זורקים ספרים ממקום למקום, ואין נוהגין בהם דרך ביזיון" (מסכת סופרים ג'). ומנהג יהודי הוא שאם נופל ספר קודש ממהרים להרימו ומנשקים אותו.

מדוע שרפת ספרים פירושה ביזוי ותוקפנות כלפי אנשים?

לאורך ההיסטוריה מוכרת תופעה של שרפת ספרים כצעד טקסי וכאות לסלידה מספרים אלה ומהתרבות שהם מייצגים. ספרים נשרפו במקומות שונים בעולם ממניעים דתיים או פוליטיים, ותמיד נחשבו לצעד קיצוני ביותר כנגד התרבות וכנגד הקבוצה שאת ספריה שורפים. היינריך היינה (משורר גרמני ממוצא יהודי) כתב: "מקום שבו שורפים ספרים, שם ישרפו בסוף גם בני אדם". ובאמת כך היה, במהלך מלחמת העולם השנייה שרפו הנאצים מאות אלפי ספרים אותם בזזו מספריות ואוספים פרטיים יהודיים רבים. שנים ספורות לאחר מכן פתח הרייך השלישי בחיסול שיטתי של העם היהודי. ישנן דוגמאות עתיקות הרבה יותר של אותה תופעה, שגם בהן הקדימה שרפת ספרים אלימות קשה כנגד אנשים.

יש הטוענים שזו טעות לכבד את הספר. הספר הוא רק חפץ ושצריך לכבד את המילים והרעיונות שבתוך הספרים ולא את הספרים עצמם. האמנם?

בספר אצורה הרוח האנושית. הוא מכיל ומעביר את מגוון התכונות, התחושות והבעות האנוש, כעס, צחוק ואהבה, קנאה, פחד והתרגשות ועוד ועוד... איך עברו ונשמרו אותן מילים ואותם רעיונות מדור לדור אם לא באמצעות החפצים שנקראים ספרים? בזכות האנשים ששמרו על הספרים, אספו אותם והתייחסו אליהם בקדושה, השתמרו התכנים ולא רק הם. עיטור ואיור בספרים תפס אצל היהודים מקום חשוב ביותר, מכוון שלאמנים היהודיים לא הייתה אפשרות לבטא את עצמם בציורי קיר כפי שעשו הגויים. הציורים האלה מלמדים אותנו על החיים היהודיים לפני מאות שנים: מנהגים (איך נראו סדר ליל פסח, סעודת פורים, חתונה), נופים, מקצועות. לפעמים אנשים העירו בשוליים, ומההערות האלה יש הרבה מה ללמוד על אורח חייהם. לפעמים ציינו בעלי הספרים תאריכי לידה ופטירה של בני המשפחה על הכריכה הפנימית, וכך נשמר מידע גנאלוגי חשוב ביותר.

בהתחלה ספרים היו מותרות. והיום?

רק אנשים או מוסדות בעלי אמצעים כמו הכנסייה, מלכים ואצילים יכלו להחזיק ספריות ולהזמין כתיבת ספרים וייצורם, אבל לפני 500 שנה המציא גוטנברג את מכונת הדפוס ומאז הדפוס הלך והשתכלל. המידע החל להגיע לכל מקום, באמצעות הספרים התפשטו ונפוצו כמה מהרעיונות החשובים והמשפיעים ביותר על חיינו, כמו דמוקרטיה וציונות. גם פשוטי העם למדו לקרוא ולכתוב והספר הפך למוצר שווה לכל נפש. היום ספרים נמכרים אפילו בסופרמרקט, ליד הקופה, חמישה ספרי ילדים עולים 20 ש"ח. הספרים כבר לא מרגשים אותנו, הם מובנים מאליהם, כל אחד יכול לשבת בבית, לכתוב ספר, ולשלוח אותו לבית הדפוס בעזרת תוכנה. יש שמנבאים את קץ עידן הספרים. האם אתרי האינטרנט והדיסקים יחליפו אותם? אולי המחסור בנייר יגרום לכך שמחיר הנייר יעלה מאוד וההדפסות יצטמצמו. אז אולי יחזרו ספרים להיות נדירים וחפצי מותרות כבתחילה... מי יודע.

לסיום, הרשו לי להמליץ לאוהבי הספרים מבינכם על הספרים של מיכאל הנדלזץ – "ספר", "עוד ספר","ספר הספרים זמני" ו"הספר האחרון מסוגו" – שבהם התפרסמו טוריו כעורך מוסף "ספרים" של עיתון "הארץ". הספרים האלה מהווים עבורי צומת ספרים אמיתי.