תורה- מאמר על בראשית
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

תורה- מאמר על בראשית 

מאת    [ 12/06/2011 ]
מילים במאמר: 1579   [ נצפה 2157 פעמים ]

 
 

 

תורה - תורה: אנכרוניזם? לא בספר בראשית!

מאת: ערן בן ישי | 6/9/2011 הארכאולוגיה והביקורת - כבר שנים אנו מודעים לקושיות שמוטחות עלינו מאת מבקרי המקרא, בדבר הזכרות בספר בראשית, שאותם החוקרים מציינים כ"אנכרוניזם". לקחתי מספר דוגמאות מפורסמות, והראיתי איך אין בקושיות שלהם ולא כלום.

 

ביות הגמל

 

"ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וחמרים ועבדים ושפחת ואתנת וגמלים". (בראשית יב, טז).

 

באנציקלופדיה העברית כרך ח (סוף עמ' 918) מובא, שזמן רב לא קיבלו החוקרים את המסופר בספר בראשית (יב, טז) שבין הבהמות אשר שקיבל אברהם מפרעה מלך מצרים, היה הגמל. וזאת משום שלדעת החוקרים לא היה גמל במצרים לפני המאה ה-14 לפנה"ס. עד אשר נמצאו בזמן האחרון הוכחות למציאותו שם בתקופה קדומה ביותר – בחפירות ארכיאולוגיות נתגלו עצמות גמלים, וכן חותמות וצלמיות שעליהן ציורי רוכבי גמלים. (ראה על כך בספר "אמת מארץ תצמח" מאת הרב יואל שוורץ עמ' 32).

 

"טענה ידועה היא שהגמל לא שימש בהמת משא לפני סוף האלף השני לפנה"ס, טענה זו שהתבססה על הידע של שנות הששים אינה עומדת בפני הביקורת כבר יותר מעשרים שנה". (ד"ר יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך, עמ' 125).

 

"הגמל בסיפורי האבות איננו אנכרוניזם, כי אם סימן למעמד של עשירות בתקופה, שבה רק מעטים יכלו להרשות לעצמם להחזיק גמלים". (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, בראשית, עמ' 95).

 

"באתר הכלקוליתי שבנחל שקמים התגלו בין היתר עצמות גמל מבוית. ממצא זה ודומים לו מפריכים את הטענה המושמעת לעיתים: "כיצד מסופר שהאבות השתמשו בגמלים, כאשר ביות הגמל החל רק במאה הי"ב לפה"ס?". (דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכיאולוגיה, עמ' 170). 

 

"עצמות של גמל באקטרי מבוית נמצאו בתורכיסתאן המזרחית, ובודנהיימר מקדים אותו עד לתקופה הכאלקוליתית... בזמן האחרון אספו פרי (Free) ובודנהיימר ידיעות, המוכיחות שהגמל (ויש סימנים המעידים שהיה זה גמל מבוית) היה מצוי במצרים אף בתקופות הקדומות ביותר... ועל כן אין צורך להידחק ולמצוא הסברים שונים למסופר ב תורה על הגמלים. בין הממצאים שאסף פרי: חבל עשוי שערות גמל... מאמצע האלף השלישי, וגם ממצאים קדומים יותר ואפללו מהתקופה הפרידינסטית. בכלל הממצאים חרותת גמל מהמאות הכד"'-כ"ב שנמצא בסונה; גולגולת גמל מהמאות הט"ו-הי"ד, ואף צלמיות גמלים מהמאות הט"ו-י"ג לפסה"נ... גם הכד בצורת גמל – ממוצא מצרי – שנתגלה בגבל, והוא שייך כנראה... לראשית האלף השני לפסה"נ". (אנציקלופדיה המקראית, כרך ב, עמ' 522-524, ערך גמל).

 

"בולייט בספרו מביא קטע מתעודה מאללח' שבצפון סוריה (שכבהVII , המתוארכת למאה ה-17 לפנה"ס) ובה כתוב 'מנת מזון אחת לגמל'... בולייט משער שהגמלים לא היו שכיחים אז ושימשו בעיקר להובלת משאות ודברים יקרי ערך. לדעתו, עבד אברהם נשלח עם הגמלים כדי להפגין את עושרו של אברהם ולשכנע את לבן ובתואל להסכים לשלוח את רבקה אל מעבר למדבר הסורי, לארץ כנען". (R.W. Bulliet, The Camel and The Wheel, London, 1975, p. 64-65. והובאו הדברים אצל ד"ר יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך, עמ' 125-125)

 

פלישתים הקדומים

 

על כן קרא למקום ההוא באר שבע, כי שם נשבעו שניהם. ויכרתו ברית בבאר שבע. ויקם אבימלך ופיכל שר צבאו, וישבו אל ארץ פלשתים. ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם יהוה אל עולם. ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (בראשית כא, לא-לד).

 

הסוגיה המפורסמת ביותר הנכללת בדיון שלנו, ומעסיקה את החוקרים, היא הזכרתם של הפלשתים בתקופת האבות. ע"פ מה שהיה מקובל במתודה של חקר המקרא, הפלשתים התיישבו בא"י רק בתקופה הרבה יותר מאוחרת, בסביבות המאות הי"א-י"ב לפני הספירה.

 

עם זאת, לאור המחקר וממצאים ארכיאולוגים חדשים, אין לשאלה זו שום מקום:

 

גישת החוקרים:

 

כותב פרופ' מ.ד קאסוטו: "זה מקרוב הציע תלמידי י.מ גרינץ הצעה חדשה... מעיר הוא על כך, שפלישתים שבימי האבות נבדלים מפלישתים שלאחר התנחלות בני ישראל מכמה בחינות. מקום מושבם שונה: אלה ישבו בארץ הנגב, בין קדש ובין שור (בראשית כ, א), ואלה בארץ החוף, בעזה ואשקלון ואשדוד ועקרון וגת. משטרם המדיני גם הוא שונה: בתקופת האבות נזכר מלך פלישתים, ובתקופה המאוחרת חמשת סרני פלישתים, ואם יש זכר למלך, אינו אלא מלך של עיר אחת בלבד. וכן שונים תנאי החיים הכלכליים והחברתיים: פלישתים שבימי האבות היו רועים ועובדי אדמה; אבל מדינתם של הסרנים היתה מדינה צבאית. גם היחס לישראל שונה: האבות כורתים עם פלישתים ברית שלום, ואילו סרני פלישתים ונתיניהם הם אויבי ישראל בנפש. על סמך כל זה מגיע גרינץ לכלל מסקנה, שפלישתים שבימי האבות לחוד, ופלישתים של הסרנים לחוד. והוא קובע שלושה גלים של עליה והתיישבות, זה אחר זה. הראשון בזמן היה זה של שבטי פלישתים-פלסגים שיצאו מן כסלוחים, והתיישבו בארץ הנגב, והם הם אותם פלישתים הנזכרים בימי האבות ובימי יציאת מצרים; השני היה זה של כפתורים שיצאו מכפתור והתיישבו מדרום לעזה, והשלישי היה זה של שבטי פלישתים-פלסגים שעלו במאה הי"ב בימי רעמסס השלישי לאחר שישבו זמן מה בכפתור, והתיישבו בארץ החוף, וייסדו שם את המדינה של חמשת סרני פלישתים". (מ.ד קאסוטו, מנח עד אברהם, עמ' 142).   

 

פרופ' יחזקאל קויפמן, כותב כי כנראה שפלשתים אלו שב תורה היו קולוניה קטנה משבטי הפלשתים שנאחזה בסביבות באר שבע זמן רב לפני העליה הפלשתית הגדולה. (תולדות האמונה הישראלית, ח"ד, עמ' 305).

 

פרופ' שמואל אברמסקי, מציע לזהות את הפלשתים ב תורה עם טפטופים ראשונים של הגירה פלשתית. (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, שמואל, עמ' 56, אבל מתחיל שם את הדיון גם בעמ' 50).

 

ממצאים ארכיאולוגים:

 

תיבות קבורה ב"סגנון פלשתי" נמצאות בארץ כבר מן התקופה הכלכוליתית (יהושע עציון, התנ"ך האבוד, עמ' 178).

 

בחפירות ארכיאולוגיות בצפון מערב הנגב התגלו קברים יחודיים שלהם אין מקבילות בארץ, אך יש להם מקבילות ביוון בקפריסין ובאנטוליה. קברים אלו מתוארכים לשלהי תקופת האבות (ראה: ר' גונן, הקבורה בכנען בתקופת הברונזה המאוחרת כבסיס לחקר האוכלוסיה והישובים, כבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה של האוניב' העברית, ירושלים תשלט' עמ' 231-238).

 

באתרים פלשתיים נמצאו זרעים מפוחמים של צמחים שאינם צומחים בארץ אלא באיים האיגאיים - מקום מוצאם של הפלשתים, זרעים אלו נמצאו בשכבות השייכות לתקופת האבות (פרופ' מ. כסלו, בראיון ל"בשבע" 12/1/06).

 

מקורות נוספים (כולל מקורות מצריים) לקיומם של הפלשתים בימי האבות, ראה:

 

אטלס דעת מקרא עמ' 76-77, ועל הפלישתים החדשים ראה שם, עמ' 188-189.

 

י"מ גרינץ, "הפלשתים הראשונים", בתוך ספרו: מוצאי הדורות, ירושלים תשכ"ט, עמ' 99-129.

 

י' אליצור, בתוך ספרו: ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגראפיים, היסטוריים והגותיים, ירושלים ורמת-גן תש"ס, עמ' 355 הערה 19.

 

דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מקרא וארכיאולוגיה, עמ' 171-173. הוצאת בני רחל.

 

Ancient Orient and Old Testament, Chicago, IL 1966, p. 80; V.P

 

 Hamilton, The Book of Genesis, Chapters 18-50 (New International Commentary on the Old Testament, Grand Rapids, MI 1990, p. 94

 

מציאות החיתים בתקופת האבות בארץ ישראל

 

ותמת שרה בקרית ארבע הוא חברון בארץ כנען. ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה. ויקם אברהם מעל פני מתו, וידבר אל בני חת לאמר, גר ותושב אנכי עמכם, תנו לי אחזת קבר עמכם ואקברה מתי מלפני. ויענו בני חת את אברהם לאמר לו. שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו, קבר את מתך. איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר  מתך. ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ לבני חת. (בראשית כג, א-ז).

 

כבר פרופ' בנימין מזר באנציקלופדיה מקראית ערך 'חת' (כרך ג', עמ' 356) כתב בצורה חד משמעית: "אין יסוד לסברה, שהמסורת על החיתים בחברון היא מאוחרת".

 

וכך כתב גם פרופ' מיכאל יונה: "החתים יושבי חברון בתקופת האבות הם, כנראה, מתיישבים שבאו מן הצפון, שנאחזו בכנען בתקופה קדומה". (פני עולם המקרא, כרך א, עמ' 68).

 

ד"ר יצחק מייטליס עמד על הראיות הארכיאולוגיות: "רמז לקיומם [של החיתים בארץ] נמצא בהר המרכזי בחיפרות תל שילה, בצורת תליון כסף גדול שעליו רקוע הסמל הקפודקי – סמל אלוהות חיתי. לדעת ברנדל שחקר את הממצא, מוצאו של התליון הוא מאנטוליה. חופר האתר סבור שבשילה היה מקדש היה מקדש בתקופת הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת. וסביר להניח שאת האל החיתי עבדו חיתים שהביאו לשם את התליון ממקום מוצאם... נוסף על תגלית זו אין להתעלם מכך שבתקופת הברונזה התיכונה 1 (1800 – 2000 לפנה"ס) נמצאו בארץ כלים מאנטוליה, קשר שאינו מוכר בתקופות אחרות. נתונים אלה עולים בקנה אחד עם נתוני בדיקות שנערכו בשלדים של נקברים מתקופת הברונזה התיכונה באפרתה שבגוש עציון. מן הבדיקות הללו עולה שמוצאם של הנקברים הוא אולי מאנטוליה". (לחפור את התנ"ך, עמ' 122).

 

השם פוטיפר

 

ויוסף הורד מצרימה, ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים, איש מצרי, מיד הישמעאלים, אשר הורדהו שמה. (בראשית לט, א).

 

שם המצרי, שלו נמכר יוסף, הוא פוטיפר (בראשית לז-36). וזהו שם אופייני ושכיח במצריים, במצרית הוגים שם זה – "פא-די-פא-רע" כלומר: "שי מאת האל רע". (ורנר קלר, התנ"ך כהיסטוריה, עמ' 93).

 

יש כאלה שרצו לטעון שהשם פוטיפר הינו שם מאוחר לזמן כתיבת ה תורה על פי המסורת (אנכרוניזם), ואין יסוד לטענה שלהם, שכן כל בר דעת מבין, כמובן, שאם אין אזכור לשם פלוני בלוחות החימר שמתוארכות לשושלות קדומות, זה לא אומר בהכרח שהוא לא היה קיים. וכבר אמר ארכיאולוג ותיק, חוקר ירושלים: "מבחינה מתודית יש לפסול כל שחזור היסטורי המבוסס על העדר ממצא". (ג' ברקאי, "קווי יסוד בחקר ירושלים בימי הבית הראשון", אריאל 165-166, אוגוסט 2004, עמ' 18). ודי לנו שהמחקר העלה שהשם פוטיפר אכן היה מצוי במצרים, ועוד בתקופה המקראית כתיאורה של ה תורה. מלבד זאת, פרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן גוריון כבר כתב על כך באנציקלופדיה המקראית (בכרך שראה אור כבר לפני קרוב ל-40 שנים!): "אין לאחר את מציאות השם עד לשושלת כ"א. שכן כבר בשושלת י"ח אנו מוצאים את השם בעל אותה המשמעות: פא–דר-רע" (היינו בחסרון מלית היידוע פא קודם לשם האלוהות רע)". (אנציקלופדיה מקראית, כרך ו, עמ' 441, ערך פוטי פרע). והתיארוך של שושלת י"ח על פי לוח הזמנים המוקבל במחקר הוא החל מ-1550 לפנה"ס (ראה דניאל משה לוי, מקרא וארכיאולוגיה, עמ' 55, לוח הזמנים המקובל במחקר), ויוסף נולד על פי המסורת בשנת 1561 לפנה"ס, וכאשר הוא נמכר לפוטיפר כ–17 שנה לאחר מכן, שושלת י"ח כבר מלכה עשרות שנים, ויסוד השם של פוטיפר כבר היה מצוי ברחבי מצרים. וכך כתב גם פרופ' משה ויינפלד מהאוניברסיטה העברית: "השמות פוטיפר, פוטיפרע... משקפים אף הם מציאות מצרית". (אנציקלופדיה עולם התנ"ך, בראשית, עמ' 207). 

 

ברסלב, רבי נחמן מברסלב, ברכות, שיעור תורה, ניצחת ואנצח הוצאה לאור - הוצאת ספרים, רבי שמעון בר יואי, לג בעומר, רבי נחמן מברסלב, מוסדות תיקון המידות - אתר ברסלב מידות - באתר: אתר על לג בעומר, מידע רב על רבי שמעון בר יוחאי ו ספר הזוהר - כל המידע הנדרש!, מידע על חגי ישראל, שיעורי תורה לצפיה בכל הנושאים ממש בכל התורה, מענין ברכות הצדיקים ובכלל ברכות, חגי ישראל - חגים ... ועוד...

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב