מוצ"ש, לילה אחרון בסולסטיס אהובתי – פרק ח', קאבין 3581 שעה 2235
בשעה שלוש וחצי אחר הצהריים שחררתי את כריסטיאנה המטופלת האחרונה שלי על הסולסטיס. היא בקרוז הזה עם בעלה ובנה. כריסטיאנה איינהורן היא אשה נאה, ארית חטובה ובלונדינית מאד. בטיפול השלישי מתוך החמישה התברר שאביה היה יהודי שהתנצר בגלל אהבתו לאמה היפהפיה והקתולית מאד. כך הצליחה האם להציל את אביה מידי הגסטפו כאשר הגרמנים כבשו את לוכסמבורג. הדוכסות הלוכסמבורגית משתרעת על פני שטח של 58 ק"מ במקום הרחב ביותר ולאורך של 90 ק"מ. יש בה 400 אלף תושבים מהם 200 אלף עובדים זרים. כריסטיאנה ציינה שיש לה קרובים בארץ מצד אביה. לא שאלתי אם איינהורן, חד-קרן, הוא שם משפחתה עקב נישואיה או שהתקבל מאביה. זהו שם שמשמש יהודים ונוצרים גם יחד.
תוך ארבעה ימים בלבד אחרי השיא של השבוע שעבר ולאחר סדרת התכתבויות עם הבוס הוחלט במיאמי להשאיר את דנה, להביא לי מחליף ולהעביר אותי לאנייה אחרת בה אפעל לבדי. קבלתי את ההחלטה הזו ברגשות מעורבים אך נמנעתי מלהתקרבן וכבדתי את הבוס ואת החלטתו.
לימים הוכח שזו הייתה החלטה ניהולית שגויה ועל כך בפרקי ההמשך מסיפון הליברטי.
מאז יום רביעי בו נודע לי סופית שאני מטונספר ביום ראשון אני עסוק באריזות, בפרידות ובדאגה להמשך הצלחת הרפואה הסינית בסולסטיס. השקעתי כאן את ליבי וכל מרצי כדי שהאקופונקטורה תצליח ותשגשג. לא רוצה לראות את כל זה יורד לטימיון. למרות שעבדתי בלי הרבה מאד חשק ורוב המטופלים החדשים הופנו לדנה כמחווה מטעם אחוות הנשים והאירית שבדסק, הצלחתי לסיים את השבוע די בסדר אף שבצעתי רק 34 טיפולים. זה ממש אנטי-קליימקס כי בשבוע שעבר שהיה שבוע השיא טיפלתי ב-126 טיפולים שזה 18 מטופלים בממוצע בכל יום משבעת ימי הקרוז!. הממוצע הזה קצת מטעה מאחר ויש שני ימי ים וחמישה ימי נמל שבהם האורחים יורדים מהספינה לרבות יום האמברקיישן שבו ניתן לטפל רק בערב המאוחר. זה אומר שהממוצע לכל אחד מארבעת ימי הטיפול בפועל התקרב ל-30...
נפרדתי לשלום מכל הקצינים הבכירים איתם עבדתי כמו מישל OMM (און בורד מרקטינג מנג'ר): "אתה הולך לעשות הרבה מולה על הליברטי, זאת אנייה מדהימה", לוץ (סו שף) "טייק קר מייט", סאדוק התוניסאי: "לא יכול לקנות את הצמחים כי שלחתי את כל הכסף שקבלתי ביום שני הביתה למשפחה בסוס", רוב המוסיקאי השחור: "אל תדאג אחי, אתה תצליח בגדול BRO - בוא לצ'יל אאוט לשמוע אותנו הערב נותנים בראש בג'ז", ואפילו נפרדתי מהקפטן איתו פגשתי באקראי יורד במדרגות: "מה, אתה כבר עוזב? תכננתי לבוא אליך לטיפול לקראת תחילת הפסחא ביום שני".
בבוקר בפגישת הצוות כמו בכל סי דיי בשעה שבע וחצי ג'ואנה הזכירה שאני עוזב ומאחר וזה היום האחרון של הקרוז וגם סי דיי אז היא הציעה שאפרד מכולם בפגישה של 2100 לסיכום הקרוז. אני העדפתי להיפרד באופן אישי מאלו שרציתי להיפרד מהם במהלך היום ולא הגעתי כלל לפגישת הלילה. אתם יודעים איך זה בלילה האחרון לפני שעוברים דירה...
קבלתי חיבוק אמיץ מטייסון מהג'ים והרבה חום ותמיכה מבנות הספא. נשיקה מניקישה מג'מייקה – מניקוריסטית, אמנית ובונת ציפורניים מדהימה – "יאאמאן אתה לא צריך את כל השטויות האלה...עלה והצלח בליברטי ושכח מכל הקטנים שפה". נאזל הספר הגאה מהפיליפינים מחה דמעה של התרגשות, מישל המסג'יסטית שהעניקה לי את המסאג' היחיד שלקחתי בספא אמרה בחיוך רחב: "גט דם טייגר, FLY BIRDY FLY ושיהיה לך הרבה מזל", וכמובן ג'ואנה הספא מנג'ר: "עבדתי עם הרבה מדקרים בשבע שנותיי בחברה – מעולם לא ראיתי מטפל ברמתך – מצטערת מאד שאתה עוזב ...אח גדול". לזה עניתי שהצער הוא בעיקר שלי כי אני יודע שהיה יכול להיות שיתוף פעולה נפלא בינינו, והחמאתי לה על הניהול האנושי הנבון שהיא הנחילה מאז שהגיעה לפני פחות משבועיים.
כך גם נהגה נאדין המסג'יסטית הגרמניה המעודנת שהפנתה אלי את קים 52 שלקחה חמישייה והגדילה לשביעייה. הגברת בעלת חברה למכירת כלי רכב שירשה מבעלה ממנו התאלמנה לפני 8 שנים, ומעסיקה 80 עובדים.
קים מאד הזכירה לי את ליזון הקנדית-צרפתית בעלת החברה המשפחתית המשגשגת לכריית טחב מערות שנועד לשמש כמצע גידול חקלאי למגדלי פטריות בכל העולם. זהו עסק שנוסד בידי אביה, היא רכשה אותו ממנו ומאחיה ומנהלת אותו ואת בעלה ביד רמה. על הדרך היא אבדה הרבה ממהותה הנשית. גם היא טופלה בהצלחה והאמון שנוצר אפשר לי להמליץ לה על שינויים מבורכים באורחות חייה ובהדגשת נשיותה.
עם בעלה השני שהיה איתה בקרוז, לקים יש קשר די בעייתי. בתה המאומצת קתרין (11, רוסיה) היפר אקטיבית ומשתמשת בתרופות כבדות ביותר שמאפשרות לה להתרכז בלימודים אבל פוגעות בתיאבון שלה ולכן היא אוכלת בלילה... ניסיתי לעזור לקים בהרבה רמות כולל ייעוץ אלטרנטיבי לילדה. אסור לנו לטפל בדיקור בילדים מתחת לגיל 16 ולכן בצעתי ייעוץ קצר ואינטואיטיבי והמלצתי על "טרנקוויליטי", כך נקראת כאן האבקה הסינית להסרת דאגות, כדי שתחליף בהדרגה את התרופות תרגיע את הכבד ותחזק את מערכת העיכול של הילדה.
יכולתי לראות בבירור שהבעיה המרכזית אצל קים היא חוסר הערכה עצמית, דבר שפוגע בבריאותה ומוביל אותה לעשות טעויות קשות בחייה האישיים. מלבד הדיקור, התזונה והצמחים כל מה שיכולתי לעשות עוד היה לטפח ולהדגיש את נשיותה החבויה.
בחרתי להפנות אותה לנאזל כדי שיעצב לה את השיער. היא כמובן בכלל לא חשבה על טיפוח עצמי שכזה עד שהרעיון הועלה על ידי. במהלך סדרת טיפולים אינטנסיבית יום יומית, כפי שזה קורה באניות קרוז, מטופלים בוטחים בי ובהמלצותיי. נאזל ברגישותו הרבה עשה עבודה מעולה מבלי שאמרתי לו דבר. קים אסירת התודה הרגישה מחויבת לשמחתו לקנות ממנו מוצרים רבים בריטייל לשימוש בבית. היה קשה להכיר אותה כאשר יצאה מהסלון של נאזל, היא זהרה בנשיותה וחייכה באושר.
אשה חייבת להרגיש שהיא נחשקת. אשה שאינה נחשקת הופכת להיות מרירה וצינית וזה לא מאפשר תנועה או חיים. כלל זה נכון גם לבעיות פוריות. מניסיוני הבחנתי שיש נשים שלא יכולות להרות כאשר הן מלאות בטינה ומרירות. אולי בגלל שאין מקום...
הכנסייה של "להרגיש טוב" THE CHURCH OF FILL GOOD רכשה מאמינה חדשה שאולי לקחה מהקרוז הזה הרבה הערכה עצמית מחודשת ורוגע ואולי גם דרכים חדשות להתמודד עם סיבוכי חייה. היא הודתה לי בחום רב בסיום השביעייה. אלה הם מסוג הרגעים שנותנים לכל מטפל את הכוח להמשיך ולהעניק. רק האלים יכולים להעניק כל הזמן מבלי לקבל דבר.
הייתה גם ג'ואן 65 מוכת הארטריטיס בידיה ומצולקת מניתוחים לאין ספור בכל גופה. בסיום החמישייה היא הצליחה להחזיק באוזן של ספל הקפה של הבוקר – דבר שלא יכלה לעשותו חודשים רבים מאד. פשוט אצבעות ידיה ועצמותיה המעוקלות מהארטריטיס היו מאובנות מידיי ואבדו את גמישותן. היא הייתה כולה נסערת ונרגשת מהניצחון הזמני בנקודות על גופה שסוגר עליה ועל האופק החדש לתקווה שנפתח בעקבות ההיכרות עם הרפואה הסינית.
הבוס שלי בחברה, הציע במייל שבו הודיע על העברתי, שאתקשר אליו במהלך הוויקנד. ניצלתי את הסקייפ העולמי שרכשתי ושוחחנו שיחה ארוכה. אולי הוא חשש שאשבר אחרי השיא המדהים מהשבוע הקודם והטרנספר שבא בעקבותיו. הוא היה מאד חביב ועדכן אותי בנעשה בליברטי מבחינת האקופונקטורה. מתברר שאני מחליף מטפלת פורטוגזית שהאנגלית שלה לא טובה ולכן היא לא הצליחה להעביר סמינרים או ליצר הכנסות מהותיות. היא תועבר לסן חואן פורטוריקו, לקרוז שדובר ספרדית.
הופתעתי מכך שמרטין לא יצר קשר. שבועות מאוחר יותר כאשר פגשתי את מרטין בקוזומל שבמקסיקו, פגישה שלישית ואחרונה, גיליתי מדוע זה היה כך.
אני מתכונן לקחת את כל הלקחים והתובנות שלמדתי בסולסטיס ולתכנן עם מנהל הספא (לשם שינוי זה יהיה הפעם גבר בשם יואן) כיצד האקופונקטורה על הליברטי תיהפך לגנרטור של הכנסות לכל הספא בתהליך מודע של הפניית מטופלים הדדית.
זה דווקא מוצא חן בעיני שאני מגיע לבדי כמושיע לאדמה חרוכה בליברטי שאולי תהפוך בעזרתי לגן פורח. ממצב שכזה אפשר רק לעלות ואני הלא מומחה בזיהוי חסרים ובהשלמתם. הסולסטיס הייתה בית ספר מעולה. במהלך עבודתי על סיפונה עשיתי הרבה מאד התאמות ושינויים לעבודתי רבת השנים ביבשה. אלו התאמות שנדרשות לעבודה בים בחברה מסחרית אמריקאית קשוחה. לא מקנא בבחור שבא להחליף אותי. הוא ייאלץ להתמודד הן עם פרטנרית לחוצה והן עם השיא מהשבוע האחרון שינפנפו לעולם בפניו.
כדי להקל על מחליפי השארתי לו מכתב בקאבין שמסביר היכן כל הדברים שהוא צריך להתאקלמות. ציינתי גם את כתובת האימייל האישית שלי עם הזמנה עבורו להתייעץ איתי אם יחוש צורך. והוא אכן יצר קשר מאוחר יותר. דברתי גם עם ג'ואנה שתדאג לנחיתה רכה עבורו וגם הכנתי את כל מי שיכולתי מהצוות לכך שעליהם לעזור לו בהתחלה. אני לא מכיר אותו אישית. אני מסתכל על הדברים ברמה של שליחות והפצת טוב ולכן אני מאחל בליבי לשניהם הרבה הצלחה ושיתוף פעולה, גם לדנה שאולי יום אחד תבין שהיא קבלה ממני חכה ענקית אחרי כל כך הרבה דגים. עם דנה לא החלפתי יותר ממילים ספורות בכל השבוע. כאשר נודע לי על הטרנספר אמרתי לה בבדיחות בסגנון המערבונים "הסולסטיס אינה גדולה מספיק בשביל שנינו, לכן אני עובר לאניה גדולה יותר"...
באשר לליברטי. הקרוזים יהיו שוב בני שבעה ימים אך באזור הקריביים המערביים. המסלול: מיאמי – קוסטה מאיה, מקסיקו – בליז – קוזומל, מקסיקו – מיאמי. בכל שבוע שני נגיע ללאבדי בטהיטי ולאוצ'ו ריוס בג'מייקה. חוץ מלאבדי שבטהיטי כל שאר המקומות הם חדשים עבורי.
זה מדהים אך למרות כל השנים שעשיתי בקליפורניה מעולם לא בקרתי במקסיקו. זוכרים את בני הזוג איבן וג'ודית שיינבאום? הוא נפצע בכתף בעוג'ה אל חפיר במלחמת השחרור וחזר לדרום אפריקה, היא בת למשפחה שמקורה בירושלים וסבתה היגרה לדרום אפריקה. שניהם טופלו אצלי בסולסטיס והזכרתי שהם בנו בית הארחה באי מבודד בבליז. אולי ניפגש בקסנדו. כרטיס הביקור שלהם אצלי.
וואו סולסטיס, כמה אני אוהב את האוניה הזאת! לקראת ערב אחרי הטיפול האחרון עם כריסטיאנה עליתי עם המעלית השקופה לדק 15 הוא הסיפון העליון ומגרש הגולף המדושא, שם הייתה החתונה של מרקוס כץ בשקיעה עם הזיקוקים, וגיליתי מקומות חדשים ומרהיבים בסולסטיס אהובתי המתנכרת. כמו למשל אזור שלם ובו נופחי זכוכית על תנורם הלוהט שמציגים את אומנותם הנוצרת מצורן. זה אולי יישמע מוזר אך התחלתי כבר להתגעגע בעודי נמצא על סיפונה...
בשש בבוקר מתחיל הליך השחרור, זה כרוך במילוי מטלות שונות לפי טופס טיולים, לאחריו יידרש מעבר במכס וביקורת דרכונים בפורט לודרדייל, נסיעה למיאמי פורט עם כל הציוד האישי ועלייה על סיפון הליברטי אוף דה סיז, האניה שהייתה הגדולה בעולם עד שהגיעה האואזיס המפלצתית. הליברטי גדולה יותר מהסולסטיס אבל הסולסטיס היא אהובתי הראשונה ואהבה ראשונה הרי לא שוכחים לעולם...
אפי כפיר L.Ac
קצת עצוב וקצת נרגש
10 שעות מפורט לודרדייל ומסיום הקרוז האחרון שלי בסולסטיס
מעתה אמור ליברטי חמדתי
