תורה - המבול - בכתבי נינווה ובמסורות העמים
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

תורה - המבול - בכתבי נינווה ובמסורות העמים 

מאת    [ 06/06/2011 ]
מילים במאמר: 4027   [ נצפה 2849 פעמים ]

 
 

 

תורה - המבול - בכתבי נינווה ובמסורות העמים

מאת: ערן בן ישי | 12/19/2010 אמונה ומדע - עם גילוי חורבות נינווה, התברר כי העמים שחיו באותה תקופה עתיקה העבירו מדור לדור אירועים מרכזיים מההיסטוריה האנושית שעד זמנם, מתוך שיבושים האופייניים לסיפורים העוברים מדור לדור, בקרב עמים שאינם מחויבים בדרך כלשהיא לשמר את מסורתם ככתבה וכלשונה[1].

 

אולם סיפוריהם מזכירים מאד את עיקרי ההיסטוריה האנושית כפי שהיא מופיעה ב תורה. כך למשל הם מספרים על תחילת העולם במים שנקוו ויבשה שנראתה, ומים שהציפו את העולם והכחידו את יושביו מלבד אדם אחד ששרד בספינה עם בעלי חיים ושמו... אותנפישתים.

תיאור המבול בכתבי השומרים מוכר בעולם המחקר כ"עלילת גילגמש" (ובהגיה אכדית: גלגמש). עלילת גילגמש נמצאה במאה ה-19 על ידי הארכיאולוג האנגלי אוסטן הנרי לייארד, בספריית ארמון המלך אשורבניפל שבחורבות נינווה שבאשור, בלוח מס' 11.

דניאל משה לוי בספרו "מקרא וארכיאולוגיה" עמד על תוכנו:[2] "עלילות גילגמש ? שיר עלילה על אחד ממלכי קדם שבו שולב סיפור על זקן האנושות הקרוי 'אותנפשתים'. וכך היה המעשה: אחד האלים גילה לאותנפשתים כי עומד להגיע מבול ועליו לבנות ספינה ולשים בה בעלי חיים מכל המינים. האיש עשה כדבריו ומרח את התיבה בכופר. אז בא המבול שנמשך כשבעה ימים, ובסיומם פתח האיש את חלון הספינה וראה את ראשי ההרים. כשנעצרה הספינה נשלחה יונה שחזרה לתיבה כי לא מצאה מנוח לרגלה וכמוה הסנונית. לאחריה נשלח עורב שלא חזר. האיש יצא מהספינה והקריב קרבן. (עד כאן הסיפור). סיפור זה מזכיר כמובן את המסופר על נוח".

 

יש לציין כי עדויות דומות אודות המבול קיימות ברוב התרבויות העתיקות, מתוך שינויים אחדים שנוצרו בעת העברת המידע מדור לדור. וכפי שאמור להתרחש בטבעיות במסורות שלא קיים בהן איסור כמו האיסור ההלכתי ביהדות, שלא להוסיף או לגרוע או לשנות במאומה ב תורה המועברת מדור לדור.

כך למשל במקסיקו העתיקה מסופר על מים ששטפו את כל העולם והכחידו את האנושות. ורק אדם בשם קוסקוס ניצל באסדת תאשור ענקית. גזע אחר במקסיקו קורא לו בשם תזפי, ומוסיף כי על הספינה הגדולה שהיתה לו הוא העמיס תבואה ובעלי-חיים. האגדה היוונית מזכירה את דאוקליון שניצל ממי המבול. בפרס העתיקה סופר על יימא שניצל. ההודים קוראים לניצול בשם בייס באסבאטה. ובקולומביה אומרים ששמו היה בוצ'יקה. יש מהם שמספרים כי האירוע ארך ארבעים יום, ויש מספרים כי האירוע כולו הסתכם בשבעה ימים.[3]

אולם ב תורה מוזכרים גם שבעה ימים וגם ארבעים יום בעניין המבול. הנה לשון הפסוקים:[4]

"ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה... כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה... ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו. ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה".

 

מתברר כי בעוד שבמסורות העמים השונים חלו כצפוי שינויים וסתירות בפרטי המאורע, וביניהם גם בשיוך המספר שבע והמספר ארבעים לימים בהם התרחש המבול. אולם בתורת ישראל שהועברה בקרב העם ששמר על כל מילה ממנה כעל בבת עינו מאז שקיבלה ממשה בסיני, נותרה העדות האמינה והמדויקת.

 

קשה להתחקות אחר מקורו וסיבתו של כל שם או כינוי שניתן בתרבויות השונות לאדם שניצל מן המבול. אך מעניין כי השם שניתן לו ביוון העתיקה, דאוקליון, הוא מלשון 'דאוקא', 10 בשפה היוונית. ובהטיה, העשירי. עיון קל ב תורה מגלה כי אכן נח היה האדם העשירי,[5] בן אחר בן עד אדם הראשון. הסיבה לשם נח מופיעה בפירוש ב תורה, וכפי שהובא בפרק הקודם.[6]

 

במאמרו 'המבול והמדע' מציין פרופ' משה קווה כי:[7] "סיפור המבול מוכר במאתיים ושבע עשרה (!) תרבויות בעולם".

 

המבול ? מסורות גלובאליות נוספות

 

בדברים שהובאו לעיל, התמקדנו בסיפור המבול כפי שהוא מופיע בכתבים שנמצאו בחורבות נינווה העתיקה, משום הפרסום הרב שקיבלו כתבים אלה. אולם כאמור, בכל רחבי העולם נמצאות וריאציות שונות של הסיפור המבול המקראי. המשותף לכולם:

1) מבול כלל עולמי נגרם על ידי אל/אלים.

2) המבול הגיע עד ראשי ההרים.

3) האל הכחיד את כל בני-האדם והיצורים החיים בעולם.

4) רק אדם נבחר אחד הוזהר מפני המבול המתקרב.

5) האדם הנבחר ומשפחתו ניצלו מן המבול ע"י בניית תיבה ענקית.

6) לתיבה זו הוכנסו זוגות מכל בעלי-החיים הקיימים.

7) אחרי המבול הקריבו הניצולים קורבנות.

8) כל בני-האדם בעולם הם הצאצאים של המשפחה הזו.

סיפור זה מופיע בקרב עמים רבים בכל רחבי העולם. בשפות שונות ובתרבויות שונות מאוד זו מזו: יוון, אירלנד, גרמניה, בני-המאיה, האינקה, ההופי, האצטקים, סין, אינדונזיה, פולינזיה, פרס ועוד.

 

 להלן רשימה מקוצרת, הכוללת פרטים ומקורות:

 

השומרים (Sumerian) האמינו שהאלים כעסו על בני-האדם והחליטו להביא מבול על כל המין האנושי, מלבד אדם אחד בשם זיאוסודרה (Ziusudra, Atrahasis) אשר ניצל מן המבול, לאחר שהוא בנה תיבה ענקית בהכוונת אחד האלים (Enki). אחרי המבול זיאוסודרה מקריב קורבן לאלים.

    מקום: מסופוטמיה/אשור (ארם נהריים), נמצא בצפון סוריה ליד גבול טורקיה.

 

הבבלים (Babylonian) האמינו בסיפור דומה, אשר נכלל בעלילות גילגמש. גם בו מוזכר מבול אדיר  שנוצר מתוך "זעם האלים" (tablet 11), אלא שאחד האלים מזהיר את גילגמש מפני המבול, והוא בונה תיבה אדירה לתוכה הוא מכניס את משפחתו וחיות שונות.

    מקום: עיראק/בבל, שלטה באזורים נרחבים בסהר הפורה, יבשת אסיה.

 

הסינים (Chinese) החזיקו מסורות דומות על מבול ושטפונות ענק. "ספר ההיסטוריה" (Shujing) שמתוארך לפחות ל-700 שנה לפני הספירה הנוצרית, מספר על שליט סין (Emperor Yao) העומד בפני בעיה של מבול אשר "מגיע עד לשמים", עד אשר מצליחים לעצור אותו. מעניין שהתיארוך של "המבול" המסופר במסורת זו זהה לתקופה של המבול המקראי (Shu king : history of China, B.C. 2355 to B.C. 719).

גם במסורת סינית אחרת הנקראת בשם "המסורת של ההרים והימים" (chapter 18, Shanhaijing)  מסופר על השליט דיו (Da Yu) המסתובב עשר שנים בנסיון להתמודד עם מבול אדיר ש"מגיע עד לשמים" ("floodwaters overflowed [to] heaven").למעשה אינספור מסורות סיניות עתיקות (Shiji, Chuci, Liezi, Huainanzi, Shuowen Jiezi, Siku Quanshu, Songsi Dashu ) מזכירות דמות בשם נח (Nuwa, לעיתים גם כדמות נשית)! אשר מתקן  את השמים אחרי המבול האדיר או "האסון הנורא", וממנו מתרבים שוב בני-האדם בכל העולם. ישנן אינספור גרסאות סיניות של הסיפור הזה.

 

    מקום: סין, מזרח אסיה.

 

ההודים (India) האמינו גם הם במסורת על מבול, שלדעת חוקרים קדומה אפילו יותר מן המסורת השומרית. בסיפוריהם (Matsya Purana, Shatapatha Brahmana) השליט הקדום הידוע גם בשם "מנו" (Manu) מצא בנהר דג, אשר גילה לו שעומד להיות מבול עולמי שיכחיד את כל החיים. על כן "מנו" בונה ספינה ענקית עם חיות מכל המינים ("seeds of life"), כדי שיאכלסו שוב את כדור הארץ אחרי המבול.

      מקום: הודו, אסיה.

 

באיי אנדמן (Andaman Islands) קיימות מסורות על מבול עולמי. לפי מסורת השבטים החיים באיים, אנשים לא קיימו את החוקים שניתנו להם בעת הבריאה, ומסיבה זו נמחו כל היצורים החיים במבול כלל-עולמי. רק משפחה אחת ניצלה במבול, והאל חזר לברוא את בעלי-החיים אחרי המבול (Myths and Legends, by George Weber). מתוך:http://andaman.org/BOOK/chapter23/text23.htm

      מקום: איים שבין הודו לאינדונזיה, שייכת להודו.

 

האוסטרלים הקדומים (Australia) האמינו שבעבר הרחוק "צפרדע-ענקית" בלעה את כל המים בעולם, וכשגרמו לה לצחוק היא ירקה את כל המים אשר גרמו למבול אדיר ולהכחדה, עד שרק "ראשי ההרים הגבוהים היו נראים, כמו איים בתוך הים".

    מקום: יבשת אוסטרליה - אוקיאניה, נמצאת מדרום-מזרח ליבשת אסיה.

 

 היוונים הקדומים (Greek) האמינו בשלושה סוגי מבול אדירים בשחר האנושות ( flood of Ogyges, flood of Deucalion and the flood of Dardanus). אחד מסיפורי המבול (Deucalion by Apollodorus) מתאר כיצד האל מחליט  להשמיד את כל העולם במבול. דאוקליון ניצל עם אשתו לאחר שהוא בונה תיבה, ושאר בני-האדם נכחדים במבול. לאחר המבול הניצולים מקריבים קורבן ומחדשים את האנושות. הגרסה העתיקה של האגדה גם מספרת כיצד נחתה  התיבה  בהרים, לאחר המבול. אפלטון כבר הבחין בימיו בסיפורי המבול הרבים, והגיע למסקנה שהיה מבול בעבר העתיק, ממנו ניצלו רק יחידים (מתוך "דיאלוג טימיאוס").

     מקום: יוון, יבשת אירופה (דרום-מזרח אירופה).

 

על המטבעות הרשמיים של הפריגים הקדומים (ראשית המאה השנייה לספירה הנוצרית), נראתה תיבה ובתוכה יושבים גבר ואשה, תיבה זו שטה על פני המים ועליה יושבת ציפור. לכיוון התיבה מעופפת ציפור המחזיקה ענף. מחוץ לתיבה נראים גבר ואשה המושיטים ידיים כלפי השמים. על התיבה עצמה כתובה המילה "נוא" או "נח" (הופיע במילון התנ"ך "משפט האורים", יהושע שטיינברג, עמוד 418).

     איור של המטבע ימצא כאן: http://www.theshekel.org/images/ark_coin_1.jpg

     הנה התמונה של  המטבע העתיק: http://cja.huji.ac.il/Index_pres/Noah/Apamea.htm

   

     מקום: פרייה/פריגיה (Apamea), המערב המרכזי של אסיה הקטנה (כיום מערב טורקיה).

 

הפרסים הקדומים (המיתולוגיה הפרסית) סיפרו סיפור הדומה למבול, אלא שחורבן העולם נעשה לדבריהם באמצעות כפור אדיר. רק אדם אחד בשם ג'משיד הוזהר מאת האל, וניצל במערה תת-קרקעית עם משפחתו וכל בעלי החיים אותם אסף אליו. לאחר מכן הם מאכלסים שוב את העולם.

    מקום: פרס/איראן, יבשת אסיה.

 

הגרמנים הקדומים (Germanic) במיתולוגית הנורדית (Norse mythology) מתארים אלים ענקיים הנלחמים, עד שאחד מהם נפצע, ודמו הדולף מביא מבול על העולם. מבול זה מכחיד את כל החיים, מלבד שני בני אדם ששרדו באמצעות ספינה.

          מקום: גרמניה, אירופה.

 

האירים הקדומים (Irish). לפי האגדות האיריות (Irish mythology: Lebor Gabala Erenn), האמינו האירים שהמתיישבים הראשונים באירלנד היו צאצאי נח (הנינה של נח, Cessair) שניצל לאחר שכולם נשטפו במבול אשר נמשך 40 יום.

          מקום: אירלנד, אירופה (ממערב לבריטניה).

 

האצטקים (Aztec) אשר היו באמריקה, האמינו גם בסיפורים על מבול גדול. לפי אמונתם, לאחר "עידן השמש"[8] טבעו כל בני-האדם. המים והשמים נגעו אלו באלו, וביום אחד הכל נאבד, ואפילו "ההרים טבעו במבול". רק משפחה אחת ניצלה, אחרי שהאל הזהיר אדם אחד בשם "נוטה" (Nota) מן המבול, והכניס אותם למקום בטוח, עד שהמבול פסק. מתוך: Ancient Aztec document Codex Chimalpopoca, translated by Abbe Charles Etienne) Brasseur de Bourbourg 

    מקום: מקסיקו, אמריקה הצפונית.

 

בני האינקה (Inca). לפי האגדות של בני-האינקה, האל הרג את כל הענקים[9] במבול אדיר, ורק שני אנשים אשר ניצלו אכלסו את העולם מחדש (מתוך: Inca mythology, Unu Pachakuti).

     מקום: פרו, אמריקה הדרומית.

 

בני המאיה (Maya) היו קבוצות ילידים אמריקאיים קדומים (אינדיאנים). לפי אמונתם, "אלילי-הסופה" (Huracan, one-legged) גרמו למבול עולמי של שרף, אחרי שבני-האדם חטאו. רק ארבעה אנשים וארבע נשים ניצלו,[10] והם איכלסו את העולם מחדש (מתוך: Maya mythology, Popol Vuh, Part 1, Chapter 3).

    מקום: אמריקה המרכזית/תיכונה (דרומה של אמריקה הצפונית).

 

בני ההופי (Hopi mythology) היו ילידים אמריקאיים קדומים (אינדיאנים). לפי אמונתם בני-האדם ניסו להימלט מהאל אשר ביקש להשמיד את העולם באמצעות אש וקרח. רק האנשים שנשמעו לחוקי הבריאה ניצלו. אך גם הם נעשו לבסוף מושחתים. לפי האגדה, האל מחליט להביא לבסוף מבול על כל העולם, ורק קבוצה נבחרת של אנשים ניצלו מן המבול באמצעות קני-סוף ענקיים שצפו על פני המים.

     מקום: צפון-מזרח אריזונה (דרום-מערב ארצות הברית).

 

בני-הקאדו (Caddo mythology) היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים) מדרום-מזרח אמריקה. לפי אמונתם, מבול עולמי הכחיד את כל החיים. רק משפחה אחת ניצלה מן המבול, לאחר שאחד מהם שמע "קול" האומר לו לבנות "קנה סוף חלול", אשר גדל והפך למעין ספינה ענקית. האיש נכנס עם בני-משפחתו לספינה והכניס אליה זוגות מכל מיני בעלי החיים "הטובים". לאחר מכן המבול כיסה את כל העולם, כולל את המפלצות האדירות. לבסוף נסוגו המים והרוח ייבשה את הארץ.

      מקום: דרום-מזרח אמריקה.

 

בני-המיקאמק היו ילידים אמריקאיים (אינדיאנים). במיתולוגיה של בני-המיקמאק (Mi'kmaq mythology) מסופר כי השנאה הביאה את בני-האדם להלחם זה בזה, מה שגרם לאל הגדול לבכות, בכי זה התחיל כגשם והפך לבסוף למבול אדיר. בני-האדם ניסו לשרוד, אך כולם נכחדו מלבד גבר ואשה, אשר אכלסו לאחר מכן את העולם מחדש.

    מקום: מיקמאק (Mikmaq), צפון-מזרח ניו-אינגלנד וקנדה באמריקה.

 

"ספר חנוך" (1st Book of Enoch) מתוארך למאה ה-3 לפני הספירה הנוצרית. קטעים ממנו התגלו בין המגילות הגנוזות, והעתקים ממנו נמצאים ביוונית ואתיופית עתיקה. גם בו מתואר המבול. גם "ספר היובלים" (Book of Jubilees) המתוארך למאה ה-2 לפני הספירה הנוצרית, וקטעים ממנו התגלו במגילות ים המלח בקומראן, מתאר את סיפורי בראשית, וגם את המבול.

    בספרו "קדמוניות",[11] מספר יוסף בן מתיתיהו שעל הרי ה"קארדו" (הרי האררט, בארמניה) נמצאו שרידי קרשים מהתיבה של נח, והאנשים הגרים שם שומרים את שברי-הקרשים כסגולה.

    

     מקום: ארץ כנען/ישראל, חצי הסהר הפורה והים התיכון, יבשת אסיה.

 

לסיכום: העובדה שתרבויות שונות ורחוקות זו מזו אשר אוקיינוסים מבדילים ביניהם, מספרות סיפורים זהים על מבול שפקד את העולם. הן אינן מדווחות על מבול ממנו ניצל עם או שבט כלשהו, אלא דווקא על מבול שהכחיד את כל האנושות בעולם. וכמעט כולן, אפילו אותן שביבשת אמריקה הרחוקה מאד מהמזרח התיכון (בו שוכן הים השחור), מספרות על: (1) מבול גלובאלי שהכחיד את כל בני-האדם ובעלי החיים בעולם, (2) אדם אחד שהוזהר מן המבול המתקרב, (3) משפחה אחת שניצלה מן המבול בתיבה, (4) כניסת זוגות מכל בעלי החיים לתיבה, (5) כל בני האדם החיים בעולם כיום הינם צאצאי אותה משפחה. סיפור זה, הגם שנמצא בוריאציות שונות מאוד, עדיין מדווח על פרטים זהים רבים. שיטפונות מקומיים אינם יכולים להוות הסבר לסיפורים על מבול כלל-עולמי, המסופר בכל רחבי העולם.

 

***

 

עיון נוסף במסורת השומרית מעלה הקבלות רבות בין הסיפור הקדום שהיה מסופר בפיהם, לבין הנאמר בתורה. הנה חלקם, כפי שהובאו באנציקלופדיה המקראית ובביאור 'דעת מקרא' על התורה:

 

1. "...בתעודה מסופוטמית ('אננה ואגמון'), המדברת בגשמי המבול, נכתב: איש מתקומם על חברו, בכל מקום ניאוף'".[12]

2. "במסורת שומרית אחת, נחשב גיבור מעשה המבול לדור העשירי לאדם הראשון"[13].

3. "בסיפור המבול במסורת המסופוטמית, האל מודיע לגיבור הסיפור על בוא המבול"[14].

4. "[האל] אומר לו לבנות ספינה גדולה מטיפוס מיוחד"[15].

5. "הכופר [נקרא] באכדית ? kupru, וגם שם בזיקה לסיפור המבול".[16]

6. מידת האורך "אמות" (Ammatu) מצויה גם בלשון האכדית.[17]

7. "גיבור הסיפור המסופוטמי מצווה על מה שיביא לתוך הספינה"[18].

8. "בדומה ל תורה כלולים במצווה זו בכל צורות הסיפור, גם בעלי חיים"[19].

9. "נודע לגיבור מפי [ה]אל, יום בא המבול"[20].

10. "שתי העלילות האכדיות מספרות על סגירת הספינה לפני המבול"[21].

11. "עלילת גילגמש, מזכירה את הראות ההרים, את תנוחת הספינה על הר, את פתיחת חלון התיבה, ואת שילוח העופות"[22].

12. "מצינו בכל צורות הסיפור המסופוטמי, שהגיבור מביא קורבנות לאחר שיצא מהספינה"[23].

 

וב תורה נאמר:

 

1. "ותשחת הארץ לפני האלהים, ותמלא הארץ חמס. וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ"[24].

2. נח היה בן למך, בן מתושלח, בן חנוך, בן ירד, בן מהללאל, בן קינן, בן אנוש, בן שת, בן אדם.[25]

3. "ויאמר אלוהים לנח, קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ".[26]

4. "עשה לך תבת עצי גפר, קנים תעשה את התבה... צהר תעשה לתבה, ואל אמה תכלנה מלמעלה, ופתח התבה בצדה תשים. תחתים שנים ושלשים תעשה"[27].

5. "וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר"[28].

6. "וזה אשר תעשה אתה, שלש מאות אמה ארך התבה, חמשים אמה רחבה, ושלשים אמה קומתה"[29].

7. "והקמתי את בריתי, אתך, ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך"[30]. "ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל, ואספת אליך, והיה לך ולהם לאכלה"[31].

8. "ומכל החי מכל בשר, שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך, זכר ונקבה יהיו".[32] "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו... גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ".[33]

9. "כי לימים עוד שבעה, אנכי ממטיר על הארץ... ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה"[34].

10. "בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח, ואשת נח, ושלשת נשי בניו אתם אל התבה. המה וכל החיה למינה... ויסגר ה' בעדו"[35].

11. "ותנח התבה בחדש השביעי, בשבעה עשר יום לחדש, על הרי אררט. והמים היו הלוך וחסור עד החדש העשירי. בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים. ויהי מקץ ארבעים יום, ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה. וישלח את הערב, ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ. וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני האדמה. ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התבה כי מים על-פני כל-הארץ. וישלח ידו ויקחה, ויבא אתה אליו אל התבה.  ויחל עוד, שבעת ימים אחרים; ויסף שלח את היונה מן התבה. ותבא אליו היונה לעת ערב, והנה עלה זית טרף בפיה. וידע נח כי קלו המים מעל הארץ. וייחל עוד שבעת ימים אחרים, וישלח את-היונה ולא-יספה שוב אליו עוד. ויהי באחת ושש מאות שנה, בראשון באחד לחדש, חרבו המים מעל הארץ. ויסר נח את-מכסה התבה, וירא והנה חרבו פני האדמה"[36].

12. "ויבן נח מזבח לה', ויקח מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור, ויעל עלת במזבח".[37]

 

***

 

אנקדוטות ארכיאולוגיות ומחקריות נוספות

 

לפי המסורת הבבלית נשארו טקסטים מלפני המבול: [38]"עובדה היא שהטקסטים השומריים חוזרים ומפנים ללוחות כתובים מלפני המבול, המלך האשורי אשורבניפל התפאר שהוא בעל ידע כמו אדפה וכי הוא מסוגל לקרוא לוחות מלפני המבול".

 

ה תורה מונה עשרה דורות לפני המבול[39]: "במקורות מסופוטמיים (אשוריים, בבליים ועוד) מדברים על עשרה מלכים (ובשם 'מלכים' מכונים ראשי דורות אלה גם ב'ספר הישר'), שמלכו לפני המבול... ואל תתמה על האזכור של מניין עשרה דווקא, שהרי חזקה שכל בני נוח קיבלו מאבותיהם מסורת זו"[40] .

 

חנוך: חי לפי ה תורה בדור השביעי, והיה צדיק: "ויתהלך חנוך את האלוקים..."[41]. גם המסורת הבבלית מציינת שהמלך השביעי ברשימת עשרת המלכים שקדמו למבול היה חביב האלים[42].

 

נח:[43] "בקטע של תרגום החורי, שמו של גיבור המבול הוא נחמוליאל" (אנצ"מ, כרך ב, עמ' 494). [הערת הכותב: בנוסח הבבלי אנפשתם ? דהיינו, לשון נופש. וזה מתאים לדברי הכתוב: "ויקרא את שמו נח לאמור: זה ינחמנו ממעשנו", דהיינו ייתן לנו מנוחה - נופש. (וראו רש"י על אתר)].

 

נח נוטע כרם:[44] "ראשית מעשיו של נח אחר המבול הייתה נטיעת כרם. מכאן שמטעי הכרם הראשונים בעולם נשתלו בסביבות אררט. ואומנם, לדעת החוקרים הייתה ראשית תרבות הגפן באנטליה הסמוכה לאררט ומשם התפשטה על פני ארצות רבות במזרח ובמערב"[45].

 

***

 

לסיום פרק זה חשוב לציין כי למרבה האבסורד, עם גילוי כתבי השומרים, היו וישנם כאלה שבמקום שיתחזקו בעצמם בעקבות הכתבים שהתגלו ואף יחזקו ספקנים אחרים באשר לאמיתות הכתוב בתורה, השתמשו בהם כדי לנגח את התורה בטענה שסיפור המבול נלקח מהשומרים. גישה זו נובעת מדעתם הקדומה השלילית בדבר אמיתות עדויות ה תורה. הם הורגלו להתייחס ל תורה שניתנה במעמד מיוחד לעיני עם שלם, כיחסם לסיפורי עמים. ולכן כל שיקול דעתם פועל לפי עקרון ה'מי קדם למי'.

לאמתו של דבר, כל בר דעת מבין כי הסיפור השומרי הקדום רק מעיד שאכן היה מבול שהשמיד את האנושות מלבד ניצולי התיבה. ואותם בני-אדם כתבו לעצמם סיפור טראגי שהתרחש דורות אחדים לפניהם והרבה לפני מעמד הר-סיני, אשר סופר להם עליו מאבותיהם. במעמד הר-סיני קיבלו ישראל ב תורה את הידיעה המדויקת באשר לכל אשר התרחש מאז בריאת העולם. מתוך כך ברור כי אדרבה! הרפוי באמונתו אמור להתחזק מתגלית זו. ובעיני המאמין, בכל הסתירות, אפילו הקלות ביותר, הקיימות בין כתבי השומרים לבין הכתוב בתורת הבורא, אין ספק שתורת הבורא היא המדייקת בפרטים.

ברור לכל בר דעת, כי גילוי עלילת גילגמש ושאר סיפורי המבול שנשתמרו בקרב המסורות הרבות והשונות בעולם, לא רק שאינם מערערים את אמינות תורת ישראל, אלא אדרבה, מאשרים ומחזקים את דבריה גם בקרב מי שהיה רפוי עד כה באמונתו ב תורה.

 

[הערת הכותב: לצורך חיבור המאמר (בעיקר בחלק של: "המבול ? מסורות גלובאליות נוספות"), נעזרתי במאמרו המעולה של הרב דניאל בלס: "תיבת נח והמבול המקראי בהיסטוריה האנושית"].

 

[1] וזאת בניגוד גמור לאופי השימור המוחלט של עם ישראל את הכתוב בתורת ה', כמתחייב מתוך ה תורה.

בתורה נאמר: "לא תספו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו" (דברים ד, פס' ב). ובתלמוד מובאים דברי הכהן הגדול, רבי ישמעאל, לתנא רבי מאיר בעל הנס: "כשבאתי אצל רבי ישמעאל אמר לי: בני, מה מלאכתך? אמרתי לו: לבלר אני [כותב ספרי תורה]. אמר לי: בני, הוי זהיר במלאכתך שמלאכתך מלאכת שמים היא, שמא אתה מחסר אות אחת או מייתר אות אחת - נמצאת מחריב את כל העולם כולו". (מסכת עירובין דף יג, ע"א). וכך כתוב בספר ההלכה הבסיסי, שולחן ערוך: "ספר תורה שאינו מוגה, אסור להשהותו יותר משלשים יום. אלא יתקן, או יגנוז". וכן: "קראו בספר תורה בציבור ונמצאה בו טעות, מוציאים ספר תורה אחר". (יורה דעה סימן רעט, א-ב). כלומר, ביהדות קיימת זהירות רבה לשמר את התורה ולהעבירה מדור לדור ללא שום שינוי, בדיוק כפי שקיבלנו אותה מהדורות הקודמים, דור אחר דור, עד משה מפי האלוקים.

[2] ראה את סיכום העלילה בספרו של דניאל משה לוי, מקרא וארכיאולוגיה, עמ' 187. ובכל אנציקלופדיה מצויה.

[3] סוד המבול מאת ד"ר הדסה מלמד, עמ' 16.

[4] בראשית ז, א-יב.

[5] ראה בראשית פרק ה. הנה בקצרה השושלת המופיעה שם: נח בן למך, בן מתושלח, בן חנוך, בן ירד, בן מהללאל, בן קינן, בן אנוש, בן שת, בן אדם. ראה על כך בסוד המבול שם.

[6] לעניין מקור השם או הכינוי 'אותנפישתים', לאחר שהתברר כי מילים עבריות השתמרו אצל השומרים (ראה דוגמאות בספר "הצופן" עמ' 23), יתכן, וכאן הנני כותב רק מהרהורי לבי, כי מילה זו מחולקת לשלשה. אות, נפש-תם. כלומר, ראש המשפחה היחידה ששרדה, הוא אות שנותר מכל הנפש אשר תם.

[7] מתוך מאמרו של פרופ' משה קווה: דף שבועי, של אוניברסיטת בר אילן, פרשת נח, המבול והמדע, 415, תשס"ב.

[8]בהקשר זה יש לציין את דברי חז"ל במדרש, שלפני המבול לא היו ארבע עונות בשנה, אלא היה שורר מזג אויר אביבי בכל ימי השנה, והשמש היתה זורחת כמו בימים שבין פסח לחג השבועות (עצרת). הנה לשון המדרש (בראשית רבה פרשה לד, יא): "מי גרם להם שימרדו בי? לא על ידי שהיו זורעין ולא קוצרין (לא צריכים לטרוח בקציר), יולדין ולא קוברין (לפי שהיו מאריכים ימים)? מכאן ואילך זרע וקציר, יולדין וקוברין, קור וחום ...דאמר רבי יצחק אחת לארבעים שנה היו זורעים. ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה. ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן. והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם כנימה (כמו שערה) בבשרו. הא כיצד היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת..."

[9]התורה מספרת על נפילים בני ענק שחיו לפני המבול. ראה בראשית ו, ד; במדבר יג, לג; דברים ט, ב. הנפילים: פירוש 'דעת מקרא' מבאר את המונח 'נפילים' כך: "כינוי לענקים 'אנשי מידות' וגיבורי כוח, כמו שמפרש והולך: המה הגיבורים (בה"א ? הידיעה) אשר מעולם. והשווה דברי המרגלים על 'אנשי המידות' שבארץ: "ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפילים. ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, פס' לב?לג). (דעת מקרא, בראשית, עמ' קנו). וכך ידוע שבעולם הקדום "רווחו סיפורים על גזע ענקים קדום, שכונה "גיבורים" (עולם התנ"ך, בראשית, עמ' 53). ולמעשה עד ימינו, אנו רואים את פועל מעשה ידיהם במצבות הענק שנמצאו בכל רחבי כדור הארץ, וחלקם שוקלים עשרות טונות. (וראו בספרו של דניאל משה לוי: 'מקרא וארכיאולוגיה', עמ' 170). וכן ד"ר לוביס בורקהאלטר, בספרו "סקירה על המוזיאון של בירות", (1950), כותב: "מבקש אני להבהיר ולהדגיש, כי יש לראות בקיומם של בני אדם ענקים בתקופה האכאולאנית עובדה מדעית מוכחת". הוא מסתמך על שלדי ענק, ועל כלי עבודה בממדי ענק שנמצאו במקומות שונים בעולם. במקביל לעדות יוסף בן מתתיהו על שלדי הענק. (וראו עוד באורך במאמרו של הרב יהושע ענבל: "ההיסטוריה של האנושות - פרק ג' - אלים ובני אדם").

[10]ראה בראשית ז, יג: "בעצם היום הזה בא נח, ושם וחם ויפת בני נח, ואשת נח, ושלשת נשי בניו אתם אל התבה".

[11]"קדמוניות", פרק א, ג.

[12] פירוש 'דעת מקרא', בראשית, עמ' קנט', בהגהות.

[13] האנציקלופדיה המקראית, חלק ד', עמ' 601, ערך 'מבול'.

[14] שם.

[15] שם.

[16] פירוש 'דעת מקרא', בראשית, עמ' קעד', בהגהות.

[17] שם.

[18] האנציקלופדיה המקראית, שם.

[19] שם.

[20] שם.

[21] שם.

[22] שם, עמ' 601-602.

[23] שם, עמ' 602.

[24] בראשית ו, יא-יב.

[25] ראה בראשית פרק ה.

[26] בראשית ו, יג.

[27] שם, יד-טז.

[28] שם.

[29] שם.

[30] שם, יח.

[31] שם, כא.

[32] שם, יט-כ.

[33] שם ז, ב.

[34] שם ז, א-ד.

[35] שם, יג-טז.

[36] שם, ד-יג.

[37] בראשית ח, כ.

[38] בחזרה לבראשית, ז. סיטשין מהד' מתורגמת הוצ' לשני תשנג', עמ' 214.

[39]ספר תולדות אדם (עשרה דורות): אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח, למך, ונוח. (פרק ה, פס' א?כט).

[40] פירוש 'דעת מקרא', בראשית, עמ' קסה', בהגהות.

[41]"ויתהלך חנוך את האלוקים, ואיננו, כי לקח אותו אלוקים". (שם, פרק ה, פס' כד).

[42] פרופ' מיכאל יונה, פני עולם המקרא, עמ' 29.

[43] "ויחי למך... ויולד בן, ויקרא את שמו נח לאמור: זה ינחמנו ממעשנו ומעיצבון ידינו, מן האדמה אשר איררה ה'." (שם, פס' כח?כט).

[44] "ויחל נח איש האדמה וייטע כרם" (בראשית ט, פס' כ).

[45] פרופ' מיכאל יונה, פני עולם המקרא, עמ' 35.

 

ברסלב, רבי נחמן מברסלב, ברכות, שיעור תורה, ניצחת ואנצח הוצאה לאור - הוצאת ספרים, רבי שמעון בר יואי, לג בעומר, רבי נחמן מברסלב, מוסדות תיקון המידות - אתר ברסלב מידות - באתר: אתר על לג בעומר, מידע רב על רבי שמעון בר יוחאי ו ספר הזוהר - כל המידע הנדרש!, מידע על חגי ישראל, שיעורי תורה לצפיה בכל הנושאים ממש בכל התורה, מענין ברכות הצדיקים ובכלל ברכות, חגי ישראל - חגים ... ועוד...

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב