בסדנאות יחסי ציבור שקייימתי במספר מפגשי נשות עסקים שאלתי את הנשים כיצד היו רוצות שהלקוחות יגיעו אליהם: התשובה הראשונה שקיבלתי היתה "מפה לאוזן". בעלות עסקים שואפות לכך שאנשים ידברו על המוצר שהן מוכרות, שיווצר "בז" בקהילה שיביא לקוחות.
התפיסה אשר אקרא לה כאן "מפה לאוזן" הנה משאלת לב יותר מאשר תוכנית שיווק. שיטה זו אומרת למעשה: "עזבו אותי משיווק, אם העסק שלי הוא טוב מספיק הוא ימכור". או במילים אחרות אפשר לקרוא לה הפחד מהתמודדות עם עבודת שיווק, ותמימות עסקית שאין לה מקום במציאות הכלכלית כיום.
במציאות העסקית הגלובאלית כמו גם המקומית, "מפה לאוזן" הוא תוצר של עבודה רבה אשר יוצרת את המודעות של הלקוחות למוצר/לעסק שלנו. אנשים מדברים על המוצר כשהוא הופך למוכר וידוע, ומוטבע עמוק בתודעתנו.
את כוונתי אסביר בשאלון הבא:
· מהו שמו של המשקה הקל הנקנה ביותר בעולם? (קוקה קולה)
· מה מוכרים ב"דיאדה"? (מוצרים ושיעורים לאמהות וילדים צעירים)
· מיהי הבלונדינית הישראלית המוכרת ביותר בטלוויזיה? (יעל בר-זוהר)
· מיהו יהודה סעדו?
ובכן, כיצד מוצרים/אנשים אלו נצרבו בתודעתנו המשותפת ללא כל עוררין, ואפילו יהודה סעדו שלא מכר ולו דיסק אחד הנו זמר ידוע ומפורסם? האם מוצרים אלה, ומפורסמים אלו הגיעו לתודעתנו בזכות פעולות "מפה לאוזן"???????
מסקנות בנוגע ל "מפה לאוזן"
1. "מפה לאוזן" לא נוצר מעצמו.
2. אדם שקיבל שירות טוב/קנה מוצר מצוין יספר על כך לחבריו הקרובים אבל לא יביא לנו לקוחות במספרים משמעותיים.
3. ישנן שיטות רבות ומגוונות ליצירת "מפה לאוזן" – כולן מתחילות אצלנו - בעלת העסק.
4. "מפה לאוזן" היא תוצאה של השקעה רבה ובנית אסטרטגיה שיווקית
5. "מפה לאוזן" היא תוצר של עבודת יחסי ציבור סיזיפית ומתמשכת. מי שרוצה שידעו על העסק שלה, שיכירו אותה ו/או את המוצר שלה צריכה לדעת ש"אם אתה לא שם – אתה לא קיים". שם במקרה הזה הוא תודעת הציבור.
