בשלטי החוצות של מהפכנים, כמו גם בראשם הקודח של פילוסופים (לשם עצמם וגם כאלה שלא לגמרי), חופש הבחירה וחירות חרוטים במרכז לוח המטרות, כאילו באמת מדובר בערכים נשגבים ביותר, או לפחות בשאיפה הכי הומאנית שיש, בתקופה שבה הומניזם, נאורות ושני אלה שהזכרתי קודם, נשמעים בעיקר כמו ההספד לסמי עופר הדגול, שיגוהק בהמשך היום, בבית הקברות שפעם נקברו בו אנשים אשר הייחוד שלהם היה מעבר למשקפי קרן עבות והרבה מאוד כסף.
זה כמובן לא אומר שפעם היינו יותר טובים, כמעט בטוח שלהפך, על אף שנוח להאמין כי אלה שהקדימו אותנו בכמה עשורים, נגזרו מאיכויות משופרות של חומר אנושי שנעדר מן המקום הזה ומן העת הזאת לגמרי. (היתרון של התרפקות על העבר, שאתה יכול לבחור מה לזכור, לאומת המציאות, שטופחת על פניך באכזריות בלתי תקינה [פוליטית], לגמרי).
סמי עופר, איש אשכולות, נולד מחוסר כל במדינה ללא הילה, (רומניה), ובעובדה הזאת, משום מה, אין הרבה אלמנטים היסטוריים ותרבותיים ששווים הדגשה או ראויים להערכה, (שיסלח לי יונסקו), כאילו גם בתחילת המאה שעברה, ללאום אליו נולדת, היו השלכות על האישיות שלך וגם במידה למה שתעשה עם השנים שהוענקו לך.
לזכותו של סמי יאמר, כי כבר בגיל צעיר, החליט לקחת את גורלו בידו והגיע למולדת השנייה, בעת שזו לא הייתה מולדת של איש, רק אספירציה רחוקה של עם נרדף ובלתי סמפטי, שהמציא על פי הטענה את האמונה באל אחד, על אף שכפי שמסתבר כעת, גם זה סיפורי סבתא.
בהמשך, הוא אסף לא מעט טובין, שבחלקם לפחות היו פעם של כולנו, אולם ללא שום ספק, הוא עשה זאת בעצמו, כאילו לא בזכות אבות, אלה יותר בזכות כסילותם של אבותינו שלנו.
במותו שלשום, בעתה של שערורייה גדולה, (מאירה באור נגוהות את דרכו למאה עשירי תבל ולאחד האנשים הכי שנואים בארץ), יש לא מעט סמליות, שיכולה במידה מסוימת לקחת אותנו למחוזות נחשקים שיזכירו למי שירצה מאוד, את הכחדת הדינוזאורים.
אז מה אני רוצה להגיד בדיוק ברמיזה הפלאנטולוגית הזאת, שלוקחת אותנו לתקופה שבה לא היו בני אדם, לפני כשישים מיליון שנה, ואיש* לא בדיוק הרגיש בחסרוננו, למרות שרובנו חושבים, שנוכחותנו נחוצה, לפחות לקראת יום המנוחה של הבורא, כלומר הקב"ה, (ויום השבתון הנצחי, זה שיבוא עם המשיח), בעת שההסבר הכי סביר, לפיו נוצרנו כדי לבדר אותו, סה-טו, וכל מה שהיקום באמת היה צריך, הוא עשה בשבוע המקוצר שהיה לפני אדם וחווה, (שדפקה לנו את העסקה המשמעותית הראשונה, כלומר שעמום טוטאלי תמורת נצח**).
אז מה אני רוצה להגיד בעצם, בכיתוב מאוד קצר, שמתחשב ביכולות אנושיות של העת הפוסט מודרנית, שבה כל אמירה שחורגת ממגבלות ה – TWITTER, בלתי ראויה, או עבור רבים מבני הדור של הגורו Mark Zuckerberg, גם בלתי מובנת*** באופן אבסולוטי.
זה נכון שאביב 2011 נחזה כאביב העמים של האומה הערבית המפוארת,
וזה בהחלט נכון, שאביב מסמל עוד מימי הקדמונים, סוג של התחדשות ולידה מחדש, (נכון לעת שבה אלת הצייד ארטמיס ואל היין דיוניסוס היו הישויות הכי ארוטיות בז'רגון ששימש את אבותינו, [כי שושנה בין הכוכים, נשמע מסורבל לגמרי],
אולם ב – 1848, מי שהנהיג את המהפכות בצרפת, הונגריה, (הקיסרות ההבסבורגית), גרמניה ואיטליה, היו רומנטיקנים – פילוסופים.
את המהפכות של 2011, מנהיג האספסוף, שיכול להתאחד רק תחת דגלו של אללה או כל קב"ה אחר, וזה מה שיקרה אצלנו, בעת שהמצב יהיה באמת חרא. (נניח מספטמבר הקרוב, בעזרתו של אללה).
ולעניין חופש הבחירה וחרות האדם, מזל שחכמי אמריקה במאה השמונה עשרה חרטו אותם על מגילה וזו שמורה בהר ראשמור בדקוטה הדרומית, זה יקל על ארכיאולוגים למצאו אותה, ולחפש רלוונטיות למציאות, שבעת שזו הייתה תקפה, היא הייתה בלתי רלוונטית לגמרי.
*איש = ישות, בעל חי, כמונו נניח
**ואלף תודות לחוה, על העניין הזה, ועוד כמה.
***כוללת הנמקות והסברים, בעת שזהות האומר מספקת לגמרי.
כותב, מבקר ומייחל.
