המאמר מופנה למפעילי ילדים ובעצם לכל מי שעובד עם ילדים צעירים בגילאי גן וכיתות א.
אני כבר 12 שנה עובדת עם ילדים (בעצם הרבה יותר אבל זה סיפור אחר), מופיעה, מפעילה, משמחת ומרתקת ילדים בחוויה האינדיאנית שלי ושל בן זוגי (פול בארט - אינדיאני צאצא לשבט הנבחו(.
הייתי רוצה להפנות את תשומת לבכם אל העמידה מול קהל ילדים, אופן הגשת הפעילות מבחינת כיצד אנו עומדים וכיצד הגוף שלנו נראה.
הרבה פעמים (וזה קורה גם לי) אני תופסת את עצמי באמצע הפעלה עם גב כפוף ושפוף כלפי הילדים, זאת בגלל גובה הילדים, גם בגלל שהם ישובים מולי וגם בגלל שיש לי רצון להעביר את ההפעלה והתוכן כך שישמעו אותי היטב ושאצליח לרתק.
מהצד אני יודעת שזה לא נראה טוב ולי אישית - זה לא בריא. בסיום כל פעילות שכזו אני מרגישה את המתח בכתפיים ובחלק העליון של הגב.
אז מה עושים, אתם שואלים?
ובכן אפשר להפעיל בשלוש דרכים.
האחת - בישיבה על כסא, כך נמצאים בגובה העיניים של הילדים, מה שמאפשר קשר עין עם הילדים ומקנה תחושה נעימה, בטוחה ולא מאיימת.
וזה גם מאפשר לנו לשמור על יציבות וזקיפות של הגב.
השניה – בעמידה זקופה לאורך כל הפעילות , עמידה זקופה אך לא מתנשאית. כמובן חוץ מהקטעים שצריך להתכופף לרגע אך מיד לחזור לעמידה זקופה. גם העמידה הזקופה יכולה להעביר לילדים תחושה של בטחון והקשבה.
והשלישית – בישיבה מזרחית על הרצפה או על הבירכיים, אבל פה חשוב להקפיד לשבת על כרית וכאשר ישובים על הבירכיים חשוב מאוד לשים ברכיות שיגנו על הבירכיים.
המלצה שלי שכל פעילות , ובמיוחד במפגשים חד פעמיים, להתחיל את הפעילות בישיבה. זה מקנה לילדים תחושה טובה .
כאשר אני מופיעה ומפעילה ילדים עם ההפעלה אינדיאנית שלנו, אני משלבת בין ישיבה על הבירכיים, ישיבה על כסא, עמידה וריקוד.
ותמיד, בכל פעם, לימדתי את עצמי לעשות שהייה של רגע שניים עם נשימה עמוקה ומודעת תוך כדי הפעלה. זה חשוב וטוב. תנסו.
אני מאחלת לכם המשך הפעלות מרתקות ומהנות שנמשיך לשמח ולרתק ילדים ולהיות בזכרונות הטובים שלהם.
