קנתה את חברת טטלי תה הבריטית, תמורת 450 מיליון דולר, בתחילת שנת 2000 (בזמנו, היה זה המחיר היקר ביותר ששולם על-ידי חברה הודית לרכישה זרה) - הרציונל של העסקה היה ברור. טאטה תה לא זכתה רק באחד המותגים האיקוניים ביותר בעולם; היא עברה טרנספורמציה מחברה סמי-כפרית עם כמה מטעי תה רווחיים בקושי, למעמד של מפיצת תה גלובלית, המתמחה לא רק במוצר שמקשט את שמה, אלא גם במשקאות אחרים. מיד אחרי הרכישה, עשתה טאטה עוד מהלך לוגי. היא מכרה את מרבית המפעלים שלה במונר (Munar), שבמערב הרי גהת בדרום הודו - שם טאטה הייתה המעסיק הגדול ביותר במשך למעלה ממאה שלמה.
הטרנסקציה הזו לא הייתה כלל וכלל דבר רוטיני עבור טאטה. במקום לתפור עסקה רווחית עם בנקים להשקעות, שמשחדים פוליטיקאים מקומיים, במקביל לפעולות קיצוץ והתייעלות בכוח האדם ומכירה של העסק לכל המרבה במחיר, כפי שחברות הודיות אחרות היו עושות - טאטה תה מכרה 17 מתוך 25 מטעים לעובדים שלה. לא היה כמעט קיצוץ בכמות העובדים; וטאטה אף הגדילה לעשות ונתנה לקבוצת הפורשים מספיק מזומן כדי לקנות מניות בחברה החדשה שהוקמה.
החברה החדשה -KDHP (ראשי תיבות: Kanan Devan Hills Plantation) עדיין פועלת כתאגיד בבעלות העובדים.
לעשות טוב יותר לאנושות כסוחר מאשר כאיש דת
מחוות נדיבות מסוג אלה עם מחויבות ערכית לטווח ארוך הן לא משהו חריג עבור תאגיד טאטה - הקבוצה הגדולה ביותר של חברות הודיות שטאטה תה שייכת אליה. כ-90 חברות בעולם הן היום חלק מהקונגלומרט הענק הזה, או כפי שאוהבים להגיד שם - משפחה. לכל חברה יש צוות ניהול שמוביל אותה בצורה אוטונומית, עם דירקטוריון משלה, אולם הן קשורות זו בזו במערכת ערכים והנהגה שמלווה אותן למעלה מ-142 שנה, מאז הוקמה בידי ג'י. אן. טאטה (J.N Tata), פרח כמורה הודי שהחליט לעשות הסבה לקריירה מסחרית, כי האמין שיוכל לעשות יותר עבור יותר אנשים כסוחר מאשר כאיש דת.
נכון לשנת 2010 טאטה היא תאגיד מסחרי בשווי של 70.8 מיליארד דולר, המעסיק כ-350,000 איש ב-80 מדינות, במגוון תעשיות הכוללות: מלונאות, מכרות, מוצרי צריכה, ייצור פלדה, טלקומוניקציה, רכב (החל ממשאיות ועד "הטאטה ננו" בשווי 2,500$ ליחידה), חשמל, כרטיסי אשראי, כימיקלים, הנדסה ומחשוב. אפילו ג'נרל אלקטריק לא מוכרת מגוון כזה רחב של מוצרים.
אולי התשובה להצלחה של טאטה טמונה באחריות החברתית שהיא מגלה מאז הקמתה ב-1868. הקו המנחה את החברה, למן התחלתה, הוא ששגשוג של החברה הוא פועל יוצא של הון חברתי שברשותה, כלומר - הערך שהיא משקיעה ביחסי אנוש עם הקהילה שסובבת אותה. החברה משקיעה בהון האנושי באותה מידה שחברה משגשגת בונה על נכסים מוחשיים לצמיחה עתידית.
ברמה ההיסטורית טאטה היא חברה שפועלת בהודו, אבל הפוטנציאל הגלום בה הוא לפעילות בכל מקום בעולם. "אנחנו אולי אחת החברות הבודדות בעולם שחושבת ומתנהגת ראשית כל כחברה אזרחית", אומרים בחברה.
שיעור באזרחות, או בלגן עסקי
החשיבות היוצאת דופן של האזרחות כערך במקום הראשון היא פילוסופיה שהחלה עוד בימי המייסד וממשיכה גם היום כ"אני מאמין" האומר שבתאגיד חופשי הקהילה היא לא עוד סתם משקיע עסקי, אלא הסיבה האמיתית לשמו העסק קיים.
הרכישות הבינלאומיות של טאטה הפכו אותה לאחד התאגידים הבולטים בעולם. ב-2007 טאטה פלדה רכשה את ענקית הפלדה האנגלו-הולנדית קורוס (Corus) תמורת 12.1 מיליארד דולר. חברת המלונות ההודית של טאטה שילמה לרשת המלונות ריץ-קרלטון סכום של 134 מיליון דולר עבור המלון של הרשת בבוסטון וקראה לו הטאג' בוסטון להשתוממות כולם.
עבור המתבונן מהצד האסטרטגיה של טאטה סותרת את התובנות הקונבנציונאליות אודות קונגלומרטים, כמו ההנחה שקונגלומרטים הם ביסודם לא ממוקדים וכבדים בכל ההתנהלות שלהם. ואכן ב-2002 מגזין "פורצ'ן" שרטט פרופיל של טאטה כאוסף מסורבל של עסקים בעלי רווחיות נמוכה בכל הסקטורים ו"כבלגן אחד גדול".
בטאטה, לעומת זאת, האמינו אז וגם היום שהקבוצה יכולה לשרוד על הבמה הגלובלית רק אם היא תהיה גם גדולה מדי, כך שהמתחרים יתקשו לנצח אותה, וגם טובה מדי מכדי להיכשל.
להיות גלובליים כדי לפזר את הטוב בעולם
ראטן טאטה, העומד בראש הקונגלומרט והוא נכדו בן ה-73 של המייסד, טען בראיון שקיים ב-2006 כי היעד של החברה בהפיכתה לגלובלית אינו רק להגדיל את ההכנסות שלה, אלא גם ללכת למקומות שבהם ניתן לייצר נוכחות משמעותית, המאפשרת לה להיות שותפה להתפתחויות של אותו מקום.
פרויקט רכב הנאנו בשווי 2,500 דולר למכונית בודדת מהווה דוגמה טובה למה שבטאטה מטיפים. הרעיון צמח מחיפוש אחר פתרון בטיחותי עבור משפחה הודית ממוצעת, שיוכל לספק אלטרנטיבה לרכיבה המסוכנת של משפחות שלמות על אופנועים, ובנוסף - לספק להם מעבר סימבולי למעמד ביניים הודי, שהוא חשוב כל-כך עבור רבים בתת היבשת. המטרה הייתה גם להראות לתעשיית הרכב בכל העולם שניתן ביעילות וגם ברווחיות לייצר רכב שהוא כל כך קטן ונגיש לכל כך הרבה צרכנים.
טאטה כימיקלים השיקה ב-2009 מסנן מים שמחירו 1,000 רופי (בסך-הכל 21 דולר), שיכול לספק מים נקיים למשפחה בת חמש נפשות במשך שנה תמימה. פיתוח זה מאפשר למיליוני הודים לשתות אולי לראשונה בחייהם מים ראויים לשתייה בבתים.
בסופו של דבר, המנהלים של טאטה דבקים בטיעון הידוע שלשגשג באמצעות עשיית משהו טוב זה בפשטות לעשות עסקים טובים. ואם המודל הזה של טאטה מוכיח קיימות כבר למעלה מ-142 שנים, אז כנראה שחברות אחרות יכולות ללמוד ממנו
