בנרות חנוכה יש מושג של לראות את האור, את המושג, האור מגרש את החושך, מעטים מול רבים, ויש את ההסתכלות על הנרות, פיזית, שמונה נרות דולקים, שמש, חנוכיה, ההבדל הוא, כמו שאומרים בצבא, כשמתכננים מבצע הצבאי דורשים מהמפקדים ראיה מרחבית, על כל השטח, נ.צ. בדרך, זיהוי מטרות, ולא הסתכלות צרה, וממוקדת,
לעובדי הייטק ביפן עשו ניסיון, הרכיבו לעובדים משקפים טלסקופיות עם ראיה נקודתית, וחילקו את העובדים לשני קבוצות, הכניסו אותם למגרש כדורגל, ונתנו להם לשחק משחק כדור קבוצתי, עם החוקים הברורים שלכל קבוצה יש שער ושוער, השחקנים במקום לבעוט בכדור בעטו או באוויר , או אחד בשני, בגלל שהמשקפות מיקדו אותם לראיה צרה, בכך המחישו להם, את הצורך, בראיה רחבה, את החשיבות במשחק קבוצתי, ואם אתה עובד בקבוצה, אתה חייב לדעת לפעמים למסור את הכדור לשני, ולפעמים להכניס לשער, אבל מה שברור, אם היחיד רואה רק את עצמו, דך החור של הגרוש, הוא בסופו של יום גם עלול לבעוט בחברו.
אנשי מכירות זה עם מיוחד, תאמינו לי אני מכיר אותם לפני ולפנים, הטובים שבהם רואים את עצמם, במקרה הטוב, והגרועים שבהם, לא רואים את המערכת שהם עובדים בה, ויש לזה השלכות, לא נחמדות בעליל, למשל , לכל חברה יש יעד כללי, ולכל איש מכירות יש יעד פרטי, והחיבור הוא אולטימטיבי חיוני, רוצה לומר, יעד החברה הוא שיקלול של עלויות, תקורות, נקודת איזון, רווחיות מינימלית, ריבית נומילנית, מחזור המכירות שרוצה החברה להגיע אליו, הוא לא חלום שחלם המנכ"ל, באיזה חופשה בקריביים, או גילוי אליהו, תמיד זה מסתמך על המחזור הכספי שהיה בשנים הקודמות, פלוס תוכניות גידול, כשמציגים את המצגת בפני אגף השיווק, תמיד אי רואה את הרמת הגבה, מה כל כך הרבה, אני אצטרך לעבוד יותר קשה, האם גם במשכורת יוסיפו לי עוד ,
אני בטוח, שבין קוראי הטור הזה, ישנם כאלה שיש להם ילדים במסגרות לימודיות שונות, ואנחנו כהורים, מקבלים לידנו את תעודותיהם בסוף שנת הלימודים, אני בכל אופן, תמיד רוצה ששנה הבאה התעודה תיהיה יותר טובה, למרות שהוא עולה כיתה, והחומר נהיה יותר קשה, אז מה ההיגיון לבקש שהוא יצליח, הייתי צריך לומר לו, היות שאתה עולה כיתה, והחומר באנגלית יותר קשה, אני אסתפק בציון 6 , נשמע לכם הגיוני, ברור שלא, כי השגיות בלימודים היא חלק בלתי נפרד מהצלחה, נכון שההשוואה בין ילדים לעסקים היא לא מקבילה, ואולי גם אקבל נזיפה מהמועצה לשלום הילד, אבל המוסר הסכל ברור.
יעד איש המכירות, יעד המוכר בחנות, היעד אישי, אינם המלצה בלבד, הם מכירה למשה מסיני, ברגע שאחד מאנשי המכירות לא עומד בו, זה אומר שהוא מכביד על המערכת, הוא תופס בעקב חברו, הוא רואה רק את עצמו, ואת תסכולו הפנימי, אני הייתי ממליץ לו שיגש לבקש עזרה מהמנהל שלו, או לעמית בעבודה, ההנהלה צריכה לשחרר אותו, ולמלאות את המשבצת באחר, טוב יותר, כי הדה-מורליזציה שהוא יכניס במערכת, שווה לתפוח רקוב בארגז תפוחים,[ בעולם הישיבות בחור מקולקל משאירים עד שהוא מתחיל להשפיע על אחרים], הוא אחד שיקטר, יסביר לאחרים שהמערכת מנצלת אותם, הראיה שלו צרה, כחור של מנעול, הוא כל הזמן יתן עצות ייעול להנהלה רק לא לעצמו,
איש מכירות מצליח שעומד ביעד, זה לא מה בכך, זו תוצאה של עבודה קשה, סזיפית, פרטנית, דומה קצת למגדל מלגו, עוד אבן עוד נדבך, עוד הזמנה, עוד עיסקה, וכל זה משולב בפגישות ובמספר רב של טלפונים ללקוחות, ההתמודדות בתוך המערכת ומחוצה לה, אף לקוח לא מחכה לו עם זר של שושנים, אולי ההפך, עם הקוצים, אבל כל התמודדות, מקדמת אותו ליעד, ובדרך למחמאה, לסיפוק האישי , וכמובן לבונוס שאותו לא שכחנו, הרי אף אחד מאיתנו לא עובד לשם שמיים, וזו גזרת הכתוב בזיעת אפיך תאכל לחם.
ברוח ימי החנוכה, ולפי שיטת בית הלל, צריך שכל איש מכירות יהיה מוסיף והולך, ומנר אחד מגיעים לשמונה, והרי עיסקה עושה מכירה, כשם שהדלקה עושה מיצווה.
אבי בנטוב - סמנכ"ל רשת קו עיתונות דתית
