בילדותי היה לי ספר זיכרונות קטן, כול דבר חשוב היה נכתב שם. ספר זיכרונות שאחרי כמה שנים אתה מאד נהנה לקרוא.
מה ריגש אותך אז ומה שימח. פתאום דברים, שהעציבו וגרמו לבכי תופסים פרופורציות אחרות לגמרי.
חלקנו ממשיכים לנהל יומן, היום קוראים לזה "בלוג"(יומן ברשת), מימד החשיפה היום לאינטימיות מוטל בעיניי בספק. צריך לדעת מראש מה המידה הרצויה לך עבור מה שאתה כותב.
כהורים חשוב מאד שנתעד את הילדים ואותנו, סרטים, תמונות (חשוב גם לפתח אותן...) כי זה חלק מהזיכרון...אולם חשוב שנלמד את ילדינו את חשיבות הזיכרון.
ספר נהדר לנושא הזה הוא סיפרה של מם פוקס "נועם מחפש זיכרונות" נעם גדעון מלאכי פרקש, הוא ילד די קטן עם שם די ארוך המתגורר ליד בית אבות. הוא מחבב את כל האנשים שגרים בו, אך האהובה עליו מכולם היא הגברת חנה אסתר כרמלי קופר, כי לשניהם ארבעה שמות בדיוק. כשנועם גדעון שומע שגברת חנה איבדה את הזיכרון שלה, הוא מנסה להבין מה זה בכלל זיכרון.
אז הוא יוצא לחפש באוצרותיו אוסף זיכרונות בשביל גברת חנה, כי את שלה היא איבדה.
ספר שיכול להיות כלי עבורנו ההורים לפיתוח הזיכרון – מה זוכרים, את מי ולמה?
חמישה סימנים לנושא הזה -
- יומן אישי הוא כלי נהדר עבור הילד לתאר רגשותיו בכול גיל אפילו בגן ע"י ציורים, היומן הוא אישי, ולכן כדאי לכבד את בעליו ולקרוא בו ברשותו בלבד.
- תיעוד משפחתי בכול אופן שהוא, כולל כתיבת תאריכים מיוחדים, חיוני לא רק לעבודת "שורשים" בכיתה ז'.
- בכול גיל חשוב לפתח את הזיכרון המשפחתי – קחו מצלמה ותעדו את הסבא והסבתא שיישאר משהו אחריהם לדורות הבאים – עשו פרויקט קיץ כזה!
- חוויות של אובדן אצל ילדים – היומן יכול להיות כלי נוסף לשיחה אמיתית של הילד עם עצמו ועיבוד הנושא בצורה מקצועית.
- עבור ילדים מאובחנים בקשיי התארגנות, בעיות זיכרון, פיזור, חולמנות ופעלתנות יתר, הכתיבה תהווה כלי נהדר לפיתוח אסטרטגיות ללמידה אחרת...ושיפור ההבעה בכתב.
יגאל אלון אמר ש"עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
" ואכן מי אנו ללא העבר שלנו - תעודת הזהות שלנו - הזיכרון הוא נכס יקר שימרו עליו!
ינקו אושרת , בעלת תואר שני במנהל ציבורי , מנהלת ומנחה פרויקטים בתחומי הניהול והחינוך , מפתחת חומרים .
