פרשת בהר פותחת במצוות השמיטה ומסיימת במצוות שמירת שבת:
בפתיחת הפרשה נאמר:"וידבר ה' אל- משה בהר סיני לאמור:דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:
כי תבואו אל- הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את- תבואתה ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ,שבת לה',שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" [ויקרא כ"ה,א-ה]
בסיום הפרשה נאמר:"את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, אני ה'"
[ויקרא,כ"ו,ב]
השאלות המתעוררות הן:
א] מה הדמיון בין שתי המצוות- השמיטה והשבת?
ב] מדוע התורה מקדימה למצוות השמיטה את תאור עבודת האדמה במשך שש שנים?
ג] מה ניתן ללמוד מתוך מצוות השמיטה?
התשובה לשאלה א]
לגבי השבת והשמיטה- במבט ראשון נראה כי המקיים מצוות אלו מגיע להפסד ממון ממש, אבל בסופו של דבר מוכח כי ההפסד הוא מדומה בלבד ותלוש מן המציאות.
ההפך הוא הנכון, כל השומרים מצוות אלו מתברכים בידי שמים במיטב הברכות.
ההוכחה לכך: נאמר במסכת ביצה[ט"ז,ע"א]:
"כל מזונותיו של אדם קצובים לו[כלומר נקבעים לו מראש בשמים- למשך כל השנה]
מראש השנה ועד יום הכיפורים,חוץ מהוצאת שבתות והוצאת ימים טובים,והוצאת בניו לתלמוד תורה,שאם פחת[כלומר- צמצם הוצאות אלו בביתו]- פוחתין לו ואם הוסיף- מוסיפין לו" ועוד נאמר שם[ט"ז,ע"ב]:"אמר להם הקב"ה לישראל: בני,לוו עלי וקדשו קדושת היום[יום השבת] והאמינו בי- ואני פורע"
רבי אליעזר מגרמיזה,אומר:כי יש עניין שווה בין השבת לשמיטה: כשם שבשבת "מוסיפים מחול לקודש"[הכוונה מקדימים לקבל את השבת לפני השקיעה בערב שבת ובמוצאי שבת מאחרים לצאת מקדושת היום] כך יש לנהוג גם במצוות השמיטה: להוסיף "מהחול על הקודש" - מתחילים איסורי עבודות הקרקע שלושים יום לפני ראש השנה והדבר נקרא :"תוספת שביעית",אך הלכה זו הייתה נהוגה כל עוד בית המקדש עמד על תילו.
אך בימנו ,יש היתר לעבוד את האדמה עד ראש השנה של שנת השמיטה, רעיון זה אומר גם הרמב"ם בהלכות שמיטה[ג,א]
ובתוספתא נאמר:"רבן גמליאל ובית דינו התקינו, שיהיו מותרין בעבודות הארץ עד ראש השנה"
רעיון מעניין מביא רבי שמואל דויד לוצאטו: :לדבריו הצד המשותף בין השבת לשנת השמיטה- היא הקדושה- כשם ששמירת השבת מחזקת את האמונה כי עם ישראל הוא עם סגולה לה'- כך במצוות השמיטה מוכח כי ארץ ישראל היא קדושה בהשוואה ליתר ארצות העולם, ולכן הארץ שובתת בשנה השביעית כמו שאלוקים שבת מכל מלאכה- בתום ימי הבריאה ביום השביעי.
חז"ל מוצאים גם רעיון משותף לשבת ולשמיטה: כשם שהשומר את השבת זוכה לשפע ברכות למשך כל השבוע- כך גם בשמירת שנת השמיטה- זוכים לשפע ברכות ליתר שש השנים הבאות.
התשובה לשאלה ב]
התורה מתארת במילים:את התקופה הקודמת לשמיטה:
"שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך"
דבר זה בא ללמדנו: כשם שאנו מצווים להפסיק את עבודת האדמה בשנת השמיטה, כך אנו מצווים לעבד את השדות במשך שש שנים קודם השנה השביעית- כפי שנאמר בפרשת משפטים:"ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה: והשביעית תשמטנה ונטשת" [שמות כ"ג.י-י"א]
בדומה לכך נוהגים אנו לגבי השבת, כשם שיש לשמור שבת ביום השביעי - כך אנו מצווים לעבוד במשך שישה ימי השבוע כמו שכתוב:"ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך" [שמות ב,ט-י]
התשובה לשאלה ג]על מצוות השמיטה אומר המגיד מדובנא רעיון חשוב:
האדם החי על פני האדמה חושב שחייו הם תקופה ארוכה ללא קץ,
על כך אומרת התורה:"וספרת לך שבע שבתות שנים"
אדם שעיניו בראשו יעשה חישוב ימי חייו בשמיטות וכך יגיע למסקנה- שכל חייו ,בתום שנות ילדותו ונערותו ,מסתכמים לשבע שמיטות בערך ולכן האדם חי כאורח בעולם הזה,כמו שאומר דוד המלך:"אדם להבל דמה ימיו כצל עובר" [תהלים קמ"ד,ג]
עוד יש להסיק: כי אלוקים הוא מנהיג העולם ועל האדם לציית לבורא ולקיים את התורה ככתבה ולשונה.
יהי רצון ונזכה לקיים את מצוות השמיטה והשבת- יחד עם שאר מצוות התורה ובע"ה גאולה קרובה לבוא.
אמן ואמן.
"ושבתה הארץ"/ שיר מאת: אהובה קליין (c)
יושב בצל העצים
מעיין בספר הספרים
שמחה מציפה נשמתו
מסיר דאגה מליבו.
שש שנים עמל
חרש זרע שתל
לא ידע מחסור
מבורך בכל מכל.
האדמה נושמת לרווחה
עת לשקוט עת מנוחה
מצטנעת במלבושי יבולים
אסירת תודה לאלוקים.
הערה: השיר בהשראת פרשת בהר[חומש ויקרא]
אהובה קליין - אומנית מציירת ציורי תנ"ך. עוסקת בכתיבה מקראית- שירה, פרוזה. מאיירת ספרים.
