ברסלב -תולדות ברסלב
דף הבית  >> 
 >> 
הרשם  |  התחבר
מאמרים

ברסלב -תולדות ברסלב 

מאת    [ 11/05/2011 ]
מילים במאמר: 6314   [ נצפה 1566 פעמים ]

 
 

 

 

תולדות ברסלב

תולדות צדיקי ברסלב

 

 צדיקים רבים יצאו מחסידות ברסלב אותה ייסד רבי נחמן מברסלב זצ"ל שהתפשטה והתרחבה בעוצמה גדולה עד עצם היום הזה. חלק היו תלמידים של הרבי נחמן בעצמו וחלק התלמידים של התלמידים של מוהר"ן. בדף זה נתמקד בבבולטים שבחסידים ונעלה מידע על חסידים אחרים בהמשך הזמן.

 

רבי נתן זצוק"ל תלמידו המסור של רבי נחמן מברסלב

לידתו של צדיק

בשנת תק"ם (לפני כמאתיים עשרים וחמש שנה), בט"ו בשבט, נולד מוהרנ"ת, בן בכור לאביו הנגיד רבי נפתלי הירץ שטערנהארץ, ולאמו מרת חיה לאנע. אביו הצעיר (שהתחתן בגיל 13 כנהוג בימים ההם) ר' נפתלי הירץ, נחשב לאחד מנגידי העיר וחשוביה. מלבד מוהרנ"ת, נולדו לאביו עוד שלושה בנים ובת אחת.

מיום עמדו על דעתו, היו מחשבותיו של מוהרנ"ת נתונים כל הזמן לחשוב חשבונו של עולם, ולתת לב לתכליתו הנצחי. זכרון יום המיתה המוזכר בחז"ל כעצה להתעוררות של תשובה-לא מש מנגד עיניו. עוד בהיותו ילד רך בשנים כבר החל לחיות עם תחושה זו, שיבוא יום וישיב את נשמתו לבוראו ויצטרך למסור דין וחשבון על כל מה שעשה בימי חייו, והיא אשר עוררה בו את ההחלטה לא לאבד רגע אחד, כאשר כל עתותיו בכל ימי חייו מוקדשות אך ורק לתורה ותפילה ועשיית הטוב לפני הבורא יתברך, וזכרון יום המיתה מלוה את כל דרכיו.

בהקשר לכך מסופרת העובדא הבאה: סבו ר' יצחק דנציג, היה מיושבי כותל המזרח של בית המדרש עם שאר זקני ונכבדי הקהילה. בילדותו נהג מוהרנ"ת לשהות שם במחיצת הזקנים, והללו אהבו להשתעשע עמו. באחד הימים, בהגיעו לבית המדרש, שם הילד לב להעדרו של אחד הזקנים זה כמה ימים. "היכן הוא היהודי הזקן הזה?"-שאל הילד לסבו. "הלה הסתלק ונפטר לבית עולמו" השיב הסבא. כשמוהרנ"ת לא הבין את משמעות המילה 'נפטר' הסביר לו הסבא ר' יצחק, שבעת שהחיים מסתיימים, מתים, ואז נקברים ונטמנים בעפר... "זה תכלית כל החיים?!", קרא הילד נרעש ואחוז תדהמה "ואם אכן כן הוא, מה היא באמת התכלית מכל מאוויי העולם הזה"?...

שאלת השאלות

שאלה זו הפכה מאז לשאלת חייו של מוהרנ"ת. . . היא לא נתנה לו מנוח, וניקרה תדיר במוחו. . . החיפוש אחר תשובה לשאלה זו בא לידי ביטוי בהתעמקותו בתכלית החיים האמתית שהיא רק תורה ותפילה ועבודת ה', עד שהיא הביאה אותו אל פתחה של תורת רבו ודרכו הטהורה, שבה מצא פתרון לשאלת חייו ותכליתם. אך כל זמן שלבו עדיין לא בא אל סיפוקו, דרש ודרש, חיפש וחקר, וכבר בילדותו היה למבקש ה'.

בתום וביושר משפחתו של מוהרנ"ת היתה כאמור אמידה ובעלת אמצעים, הם חיו את חייהם בנוחיות מירבית והרחבת הדעת, כך שמוחו של מוהרנ"ת פנוי היה להתרכז בלימודיו ולעלות במעלות התורה.

"העילוי מנמירוב"

מעודו, עוד בהיותו ילד קטן התמיד מאד בלימודיו, ותמיד היה חוזר ומשנן לעצמו את הגמרא דף אחר דף. הוא התבלט מאד בהתמדתו ושקדנותו על יתר חבריו ב"חדר". אף מיוחד במינו היה בדרך לימודו. בעוד שהמעולים שבילדי החדר הראו את כוחם וחילם בפלפולים וחיפוש אחר קושיות ושאלות, שלא אחת סטו מהדרך הישרה מוהרנ"ת נמנע מכל זה, לימודו היה בפשטות ובהבנה ישרה. "מה אעשה שאין לי קושיות?" היה מתנצל כל אימת שהעירו לו על אופן לימודו הישר. . . המלמד שיבח את גישתו הישרה של מוהרנ"ת בלימוד ואמר: "אני מעדיף את תרגומו הפשוט של נתן על פני שאלות המפותלות של שאר הילדים" ולבסוף, מתוך פשטותו וישרותו העקבית בלימוד, הגיע לעמקות וגאונות, וזכה לכח מיוחד לחדש חידושין דאורייתא. היה זה איפוא הגרעין הראשון שהצביע על מהותו של מוהרנ"ת, שאחת מתכונות נפשו, והחשובה שביניהם, היתה התמימות והפשיטות ודרישת האמת, שבאמצעותה הגיע למה שהגיע

בקשרי שידוכין

בשנת תקנ"ב, בהיותו בן שתים עשרה שנה, כבר נתפרסם מוהרנ"ת בכל האיזור ההוא כלמדן מופלג, עד שדבק בו הכינוי "העילוי מנמירוב". אז שידך אותו אביו למרת אסתר שיינדל ע"ה, בתו של אחד מגדולי הדור ההוא, הלא הוא הגאון המפורסם רבי דוד צבי אוירבך, שהיה מכונה ע"י בני דורו "ר' דוד צבי הגדול" (דער גרויסער ר' דוד צבי) רב ואב"ד המחוזות שריגראד, קרמניץ, מאהליב ועוד.

אודות קשרי השידוך עם מוהרנ"ת התבטא פעם חותנו הגדול: "הציעו לי אולי למדנים יותר גדולים ממוהרנ"ת אולם לקחתי אותו לחתן כי ראיתי שיש לו שכם יפה" .ר' מיכל, נכד מוהרנ"ת, ביאר התבטאות זו על דרך 'ויט שכמו לסבול', עול תורה ועבודה. החתונה התקיימה בשריגראד אחר ט' באב שנת תקנ"ג.

מוהרנ"ת התגורר איפוא אצל חותנו בשריגראד בתקופה של למעלה משנתיים ימים: מנשואיו בשנת תקנ"ג עד סוכות תקנ"ה . בתקופה ההיא עלה ונתעלה ונתקדש בסילודין, כאשר כל מעייניו נתונים ליגיעה עצומה בתורה, ונפשו צמאה, דורשת ומבקשת את ה'.

בתקופה הראשונה לאחר נשואיו למד מוהרנ"ת בבית התלמוד של חותנו, יחד עם עוד צעירים תלמידי חכמים מופלגים, ביניהם גיסיו החשובים לוקחי בנותיו של חותנו ר' דוד צבי, ונחשב אז לגדול ועצום בתורה ובמכמניה ומיוחד בשקדנותו הבלתי מצויה.

ר' דוד צבי היה כל כך נערץ ע"י מוהרנ"ת בתקופה זו, בראותו את גודל עוצם קדושתו ופרישותו היתירה. הוא ראה בו שלימות מיוחדת, שלדעתו היתה נדירה אף בדורות קדומים, גם בדורו של משה רבינו.

במעלות התורה מוהרנ"ת המשיך בלימודיו בהתמדה רבה, כאשר לכך יש לצרף את כשרונותיו המעולים ומוחו החריף, וזאת תחת חסות חותנו הגאון, שם נוצלו כשרונותיו עד תום. חותנו הקדיש לו תשומת לב מיוחדת, והוא אמנם רוה מלוא הכף נחת מחתנו הלמדן, והשתעשע עמו בכל עת מצוא בדברי תורה. ברבות השנים ראה ר' דוד צבי בחתנו השקדן העצום והחריף את הראוי למלא את מקומו ברבנות, וככל הנראה, כעת בחסותו בצלו, כבר החל להכינו לכך הלכה למעשה.

התנגדות לחסידות

הוא עלה למדרגות רמות ונעלות בתורה, ורכש ידע מקיף בגמרא ובפוסקים כאחד מהגדולים אשר בארץ. חותנו חפץ מאד, כבר בחייו, למסור בידי מוהרנ"ת חלק ממחוז רבנותו, וכדי להכשירו לכך ולהכניסו בענינים הלכה ולמעשה, היה משוחח עמו שעות ארוכות בתורה ואף גם הורהו דרך ההוראה. בין היתר הזהירו להתרחק מ"כת" החסידות שאינה לפי רוחו.

עוד בהיותו בבית אביו, גדל מוהרנ"ת באוירה עוינת לחסידות. בני משפחתו כשאר בני הסביבה ההיא מתנגדים נמרצים היו לתורת הבעש"ט ודרכו הטהורה. ועתה, בבית חותנו, עם שיחותיו היום-יומיות נגד החסידות, אך טבעי היה הדבר כי יימשך אחר סביבתו ואף הוא כמותם ימשיך בדיעה זו.

לכאורה יושב לו מוהרנ"ת על התורה ועל העבודה בחברתם של לומדי תורה ומתחמם לאורם, כשעל הכל מנצח חותנו הדגול, ונפשו שקטה ושלוה עליו. אך לא כן הדבר. . . לבו ונפשו של מוהרנ"ת נמשכים למקום אחר, הוא אינו מוצא מנוח לנפשו, מוחו העמוק כמו לבו הרחב יכולים לקלוט הרבה יותר, והוא חש היטב כי עדיין חסר לו. . . ה"מבקש" הצעיר אינו מוציא את הסיפוק המלא מתוך לימודו ותפילתו, וככל כמה שהוא עולה ומתעלה בתורה ועבודה, גובר בו הצמאון פי כמה למשהו יותר גדול יותר נעלה. . . נפשו סוערת בקרבו. . . לומד הוא למעלה מן המידה, עובד הוא את ה' עבודה רבה, אך בטבעו הוא "בעל מחשבה" וכל אימת שהוא מחשב חשבונו של עולם, הוא יוצא נסער יותר, צמא יותר, ואינו מסוגל בשום פנים ואופן להגיע לשלוה פנימית. . . הוא אמנם מנצל כל רגע מרגעיו להתעלותו הפנימית, אך שאלת נפשו מציקה לו, אותה שאלה הבוערת בקרבו מיום עמדו על דעתו: "מה היא התכלית האמיתית הפנימית יותר של החיים עלי חלד, ומה הוא יכול לעשות יותר כדי להגיע אליה?!"

החיפוש בבית אביו לאחר ששהה יותר משנתיים אצל חותנו בשריגראד, שם התעלה במעלות התורה, חזר מוהרנ"ת לנמירוב עיר מולדתו לקראת חג הסוכות שנת תקנ"ו. בבית אביו נתקבלו מוהרנ"ת ורעייתו בחיבה ובהערצה. הקצו עבורם חדר מיוחד, שם המשיך מוהרנ"ת לשבת על התורה ועל העבודה, כאשר עול פרנסתו מוטל על שכם אביו הנגיד.

מן הראוי לציין כי חיבה והערצה ללא גבול רחשו למוהרנ"ת, בתקופה ההיא, גם אביו וגם חותנו, ותמיד נתעורר וויכוח ביניהם מי יזכה בהארחתו, כל אחד היה חפץ שמוהרנ"ת ישהה אצלו יותר ויותר.

אור החסידות

את בית המדרש בנעמירוב קבע לו כמקום לימודו באותו חורף, כשלחברותא לקח לו את האברך ר' ליפא, אף הוא עובד את ה' מנעוריו, אך בעוד שמוהרנ"ת קיבל את חינוכו ותורתו מן המתנגדים, גדל ר' ליפא בין החסידים, כך יצא שר' ליפא היה שליח ההשגחה העליונה להיות הראשון שהוציא מעט מלב חבירו את הסלידה מהחסידים ורבותיהם. והוא אשר הרעיף במילים חמות על מוהרנ"ת את גודל האור הטמון בדרך החסידות הנפלאה, ולא פסק מלדבר דברי סנגוריא על עדת החסידים, אך דברי הקטרוג של חותנו נגד "כת החסידים" הדהדו באזניו, וחלחלו בו עמוק, ולכן לא נכנסו עדיין דברי חבירו בלבו, ונשאר בהתנגדותו.

הלב מתחיל להתרכך

שוב ושוב התווכחו ר' ליפא ואחרים עם מוהרנ"ת והוכיחוהו במעלתה של דרך החסידות. ברם הוא אינו שועה לדבריהם, ודבק בינתיים בדעותיהם של אביו וחותנו. אולם לא עבר זמן רב, ודברי האמת שמקורם קדוש החלו אט אט להכנס לתוך לבו ולרככו. חלפו חדשים מספר, ודברי ר' ליפא החלו להשפיע על מוהרנ"ת ולפעול את פעולתם הרצויה.

טענתו הקבועה והחוזרת של ר' ליפא ושאר האברכים החסידים שהיו מצטרפים לויכוח, שהחסידים מצטיינים במדריגת אהבה ויראה, וכי היא הדרך האמתית בעבודתו ית'-החלה למצוא הד בלבו של מוהרנ"ת, כי הרי באמת כך צריך לעבוד את ה', כמו שכתוב (דברים י יב): "מה ה' שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלהיך. . . ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך... לטוב לך"...

"טוב ה'" ר' ליפא העיד בעצמו כי זכה להיות אצל כמה וכמה צדיקים גדולים של אותה תקופה, והצד השוה שבהם-שכולם עובדים את בוראם בדבקות ובהתלהבות רבה וכנה, זכה וצחה הנובעת מפנימיות הלב, בהתעוררות, בשמחה ובתענוג עילאי. כך נגע ר' ליפא בנקודה רגישה בלב מוהרנ"ת: מדוע אינו מרגיש תענוג בעבודת ה', ואם הוא לא הגיע לזה, כנראה שהוא עדיין רחוק מבוראו...

כתוצאה משמיעת דברים אלו, שבו רעיונותיו של מוהרנ"ת לייסרו ביתר שאת וביתר עז; הרי לומד הוא את תורת ה' בהתמדה רבה ומדוע אינו חש את "טוב" ה' ואת העונג הרוחני אותו מרגישים החסידים בעבודתם כפי שבאו לידי ביטוי בתיאוריו של ר' ליפא החסיד והעובד ה'... מוהרנ"ת החליט ויהי מה, הוא ישתמש בכל האמצעים הדרושים לגלות את האמת ולהגיע לעבודה רוחנית אמיתית אפילו אם ייאלץ לפעול כנגד דעתם של הוריו וחותנו.

תרופה ליסורי נפשו באותו זמן החל מוהרנ"ת להציץ מעט לתוך עולמם של החסידים, בתפילתם הנלהבת והחיות הרבה בקיום המצוות, ולבו התמלא קנאה טהורה. אט אט החלו הספקות מנקרים במוחו: אולי שם, בין החסידים, מקומו, ושמא ימצא שם מזור וצרי לנפשו המתייסרת מחוסר סיפוק רוחני.

לא ארכו הימים, ולמרות התנגדותם הנמרצת של בני ביתו, שם פעמיו לעבר חצרות הצדיקים מבני היכלו של הבעש"ט ותלמידיו, בתקוה ששם ימצא מרגוע לנפשו.

מוהרנ"ת לא נח ולא שקט, תבערת לבו לא היתה כרוח סערה הגדולה בשעתה, כל כולו חדור היה יראת ה' טהורה ורצון כביר להתקרב אל ה', אך עדיין לא ידע איך לנהוג בארחותיו היום יומיים. הוא החל להתעניין יותר ויותר אודות דרכי הצדיקים והנהגותיהם בקודש.

האמת עם החסידים

וכך כותב "שמריבוי הדברים של חברי הנ"ל הבחנתי האמת. . . והסכימה דעתי עם החסידים שטוב להתקרב לצדיקים המפורסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת וה' עמם. . ." גמר בלבו לנסוע, בצנעה, מכוסה מעין חמיו ומשפחתו-אל הרה"ק רבי מרדכי מקרמניץ בנו של הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב מתלמידי הבעש"ט.

אמר ועשה. מיד בהגיעו אל ר' מרדכי, נתפעם בו לבו, וכל כולו נרעש, הוא ראה לפניו צדיק העובד את בוראו בהתלהבות עצומה, שאליה כל כך השתוקק וכה נכסף כל ימיו. לבו של מוהרנ"ת כמעט ונמס בקרבו, כיצד זוכים לעבוד את השי"ת בלהט שכזה. הוא חשב להשאר בקרמניץ זמן מספיק בכדי שיוכל ללמוד מדרכו של ר' מרדכי בעבודת השם, אך נאלץ לנסוע משם במהרה חזרה לביתו, כדי שמכריו ובני משפחתו לא יבחינו בחסרונו (עקב ההתנגדות העזה ששלטה בכל צד ופינה).

והנה הוא קם באחד הימים ונוסע להרה"ק "פאר ישראל" הרבי לוי יצחק מברדיטשוב. הצדיק מקבלו בזרועות פתוחות. הוא הכיר מיד במעלותיו של החסיד הצעיר ובכיסופיו העזים לבוראו, ומגלה לו קירבה מיוחדת, וקורא לו, ברבות הימים, "נת'לע שלי"... מוהרנ"ת מוצא סיפוק לנפשו במחיצת הצדיק הזה. הוא חוסה בצלו של האילן הגדול אשר גדולי הצדיקים מרכינים ראשם לפניו. האהבה שרוחש הצדיק לכל יהודי ויהודי אינה יודעת גבולות. מקיים מצוות ה' בלהט אש קודש, ותפילתו כתפילתם של שרפי מעל. כאשר הצדיק מברדיטשוב מגיע לברכות קריאת שמע, ומסיים "הבוחר בעמו ישראל באהבה", טרם אמירת "שמע ישראל", משתנים פניו באופן מבהיל, עד שמוהרנ"ת מבחין בהם סימני גסיסה, מאותם סימנים המוזכרים בשולחן ערוך. . . הנה הנה מוסר הוא את נפשו בפועל ממש לבוראו. . . נפשו הטהורה עומדת לעזוב את גופו הקדוש. כאן נוכח מוהרנ"ת ברורות למה יכול האדם להגיע, לאיזה מדריגה של מסירות נפש ודבקות בה' יכול יהודי להגיע עלי אדמות.

מתי יזכה אף הוא לכך. הצדיק הקדוש מברדיטשוב פותח בפני מוהרנ"ת את שערי החסידות. את התורות שהוא שומע מפיו, רושם מוהרנ"ת על גבי הניר. ברבות הימים כפי עדות של אחד מתלמידי מוהרנ"ת נכללו כתבים אלו בספר הקדוש "קדושת לוי".

לבו של מוהרנ"ת בוער בקרבו, ועדיין לא מצא מזור לשאיפותיו. הוא בעצמו רוצה להתעורר ולזכות לעבוד את בוראו כראוי... הוא כבר זוכה לשהות במחיצתו של אחד משרפי מעל, הוא מתבשם מתורותיו וקדושתו הרבה, אך עדיין לא מצא די סיפוקו לנפשו הצמאה והשוקקה... הוא מנסה לעלות בשלבי הסולם, עולה מעט, אך שוב מועד ונופל. . . וכך עוברים עליו הימים והשנים.

במחיצת תלמידי המגיד הגדול באותן שנים מחליט מוהרנ"ת להכיר עוד צדיקים. הוא נסע אז גם אל הצדיקים הקדושים רבי ברוך ממז'בוז', רבי גדליה מליניץ, רבי אברהם דוב מחמלניק ורבי שלום מפרובישט. כולם מקבלים אותו בחיבה, ומקרבים אותו בקירבה יתירה. אצל כל אחד מהם הוא שוהה זמן מה, אצל כל אחד הוא מתפעל ממידה מיוחדת השייכת לאותו צדיק. אך כל אלו טרם השפיעו על מהותו העצמית. יודע ומכיר הוא בעובדא, כי הדרכים הללו דרכי אמת המה, אך מדוע הם לא שינו את מהותו. .. מחפש הוא צדיק שיטלטלהו טלטלה עזה, שידריכהו הלכה למעשה, שיורה לו את המסילה שלו דרכה הוא יעלה לבית אל. הוא חפץ להדבק בצדיק הקשור לשורש נשמתו. צדיק ומורה-דרך שילמד אותו פרק אחר פרק בעבודת הבורא, וישאהו על כפיו כאשר ישא האומן את היונק...

מוהרנ"ת מתעכב שוב אצל הצדיק מברדיטשוב, מתחבר עם האברכים הבאים לשאוב ממעיינו הטהור. מתוועד הוא עמם, ומנסה בכל לבו ונפשו למצוא דרך ראויה ונכונה עבורו...

באחד ממוצאי השבת, יושב לו מוהרנ"ת בסעודת "מלוה מלכה" בין חבורת האברכים ומתוועדים בצוותא בדברי תורה וחסידות, אולם השולחן חסר ממעט מיני תרגימא. ובכן, מי יהיה השליח שיצא להביא מעט "בייגל" עבור המתוועדים. הפור נפל על החסיד הצעיר ה"חדש", על מוהרנ"ת. הוא יצא מיד לכיוון בית האופה...

הפגישה הראשונה

אולם רעיונותיו ועשתונותיו של מוהרנ"ת רחוקים היו בשעה ההיא כמטחוי קשת ממיני התרגימא שנדרש להביא. הבלבולים וטרדות המחשבה הפוקדים אותו חדשים לבקרים עדיין לא עזבו אותו, הם התגברו עליו ביתר שאת. תוך כדי הילוכו לקנות הבייגל עשה את חשבון נפשו: גם עכשיו שכבר זכה להסתפח על עדת החסידים, אין הוא מוצא מקום בעולם, לבו מר עליו, עדיין יש לו עליות וירידות, יעלו שמים ירדו תהומות. . . מה יהיה בתכליתי חשב בלב מר, "האם לכך נוצרתי", שואל את נפשו, "לקנות בייגל?!"...

הוא היה אובד עצות. לא ולא! אין זו הדרך. . . אמת נכון כי ניצב הוא כבר בשערי גן עדן התחתון, הוא חש באורה הרבה היוצאת מבית מדרשו של הבעש"ט, אך לפניו כאילו נעולה הדלת. . . צדיקים הרבה כבר זכה לראות ואף להתחמם לאור עבודותיהם הקדושות, אך מה יהיה אתו, מתי יזכה לרוות את צמאונו לאביו שבשמים, הצמאון אשר התגבר יותר ויותר לאחר כל מה שראה אצל הצדיקים ששהה במחיצתם...

הוגדשה הסאה הוא פורץ בבכי גדול. יותר אינו יכול לסבול, סאת יסוריו הרוחניים הוגדשה. רבונו של עולם-הוא זועק-מה יהא בסופי... מרוב צער יצא מלבו דבר השליחות שהוטלה עליו לקנות "בייגל", ובמקום להמשיך לבית האופה-הוליכוהו רגליו לאחד מבתי המדרשות שנזדמנו לו בדרכו, הוא נכנס לעזרת נשים שבבית הכנסת, נטל ספר תהילים, והחל לומר בבכיות עצומות... מרוב צער נתגלגל על הריצפה בפישוט ידים ורגלים. הוא אינו יכול להרגע. בדרך זו שהינו הולך הוא לא יכול להמשיך יותר, לעמוד במקום אחד מבלי להתקדם ולהתעלות, ואף לפול מידי פעם-אינו מסוגל יותר... חייו אינם חיים. האברך הצעיר בכה, ובכו עמו שמים וארץ...

מוהרנ"ת קם מן הריצפה, והמשיך לומר את הפרק השני בתהילים, בסיום הפרק שוב נשכב על הארץ, חפץ היה שיפתחו לפניו שערי שמים. כך המשיך באמירת תהילים ובהתפרצויות של בכי ונפילה על גבי הקרקע לסירוגין. כשהגיע לפרק נ' שבתהילים. נפל על הריצפה נטול כוחות וחסר אונים כשלבו שבור בקרבו. מוהרנ"ת שוכב על הארץ, אין כבר כח בפיו להתפלל, עיניו נפוחות מדמע, כל רצונו ושאיפת נפשו היא שיזכה לדבקות אמיתית בבוראו ולהתהלך באמיתו!!!

הוא המשיך בבכיותיו עוד זמן רב עד שנרדם. והנה בשנתו רואה הוא חלום נורא, וזה דבר החלום: סולם גבוה מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. והנה הוא מתחיל לעלות בשלבי הסולם, עולה שלב ועוד שלב, ולפתע אינו יכול להחזיק מעמד, הוא מועד ונופל על האדמה. הוא מתחזק ומתחיל לעלות שוב. הפעם הוא מצליח להעפיל גבוה מקודם, אך לפתע מתמוטט הוא שוב ונופל למטה. עתה הנפילה גדולה יותר אך בכל זאת מנסה הוא שוב לעלות. הוא עולה מעלה אחר מעלה, הנה הוא כבר כמעט מגיע לקצה הסולם. . . עוד מעט קט והוא בשלב העליון של הסולם אשר ראשו בשמים... אך לפתע הוא מועד ונופל לתהום בחבטה עזה גדולה ועצומה פי כמה מקודמתה.

ענן חושך וערפל הקיפוהו מכל צד ודכאון עצום התגבר עליו, הרי הוא כבר כמעט הגיע לשאיפתו, ועתה הוא נפל מטה מטה, האם יוכל אי פעם להתאושש מהנפילה הקשה ולעלות שוב. . . הוא עומד כבר לפני היאוש, אין הוא יכול לנסות יותר לעלות. . . אבריו שבורים ורצוצים מעוצם החבטות העזות שקיבל מהנפילות האיומות...

עודו שוכב שבור ורצוץ אין אונים, והנה צצה לפניו לפתע דמות אברך צעיר בעל פנים מאירות באור יקרות. מוהרנ"ת קם ממקומו נבוך ונרעש כאחד... ואיש האלהים שנתגלה לפניו פתח פיו וכה אמר לו: אברך, טפס וטפס אך החזק עצמך היטב!

היתה זו הדרכתו הראשונה של הרבי הגדול לתלמיד הצעיר הדורש ומבקש קרבת אלוקים, שזה עתה ראהו לראשונה, אם כי בחלום הליל. . . טפס וטפס, עלה והתעלה אך זקוק אתה לחיזוק רב שלא תמעד ותיפול חלילה. . . היו אלו דברי החיזוק והעידוד הראשונים של המורה הגדול לנפשו של התלמיד הצעיר, ה"מבקש", שכה זקוק היה להם, שהיוו את כריתת הברית הראשונה ביניהם, אם כי עדיין לא נפגשו זה עם זה... הרבה הרבה עבר עליו מאז עד שזכה להראות עם רבו פנים אל פנים...

מוהרנ"ת ניעור באחת משנתו. דמותו של האדם בעל הפנים המאירות באור יקרות, ודיבוריו המעטים המשיבים את הנפש בשבעה משיבי טעם נחרטו היטב בזכרונו. הוא תוהה ותמה: היכן נמצא אברך בעל פנים מאירות וזורחות שכאלו שבמילים ספורות עודדו וחיזקו ונסך בו חיים חדשים? לבו פועם בעוז, נרגש הוא ונפעם. בטוח הוא כי מן השמים מרמזים לו משהו, אך בדיוק מה, זאת אינו יודע עדיין.

ולפתע נזכר, כי בעצם הוא עדיין באמצע שליחותו לקנות "בייגל". . . הוא מתנער בזריזות, מיהר אל האופה ושב עם מיני התרגימא לבני החבורה. הם ישבו עדיין מסובים בהתוועדות, ובהכנסו שאלוהו לסיבת התעכבותו למשך שעות ארוכות. הוא דוחה אותם בתירוץ כלשהו, ומצטרף עמם להמשך ההתוועדות...

"מתי אבוא ואראה?" זמן מה שהה מוהרנ"ת במחיצתו של הצדיק מברדיטשוב. ולאחר מכן שב אל בית אביו בנעמירוב.

סיפור החלום התרחש שנה אחת לפני בואו והתקרבותו לרבו מוהר"ן.

השנה היא תקס"ב. שנה חלפה. דבר החלום כמעט שיצא מזכרונו של מוהרנ"ת. והוא עדיין מתפתל בלבטיו ויסוריו הרוחניים הקשים: מתי אבוא ואראה פני אלהים?!...

צופה אני ורואה נשמה חדשה

בחודש אלול תקס"ב, עקר רבינו משכנו מהעיר זלטיפאלי, ועבר לגור ב ברסלב. כאמור, מיד בהכנסו ל ברסלב, פנה מוהר"ן אל תלמידו הגדול והמקובל רבי יודל מדאשיב, וכה אמר לו: צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה שלא היתה מעודה בזה העולם השפל כה אמר רבינו, סתם ועדיין לא פירש למי מכוונים דבריו רצונו איפוא שנשמה זו תתקרב אליו.

ואכן, המרחק בין ברסלב לנמירוב מקום שהותו של מוהרנ"ת בעת ההיא, הוא לא רב, קילומטרים ספורים מפרידים ביניהם, כך שביאתו של רבינו ל ברסלב כמו שהותו של מוהרנ"ת בעת ההיא בנמירוב-היוו את ההזדמנות הטובה והקרקע הנוחה להגשמת השאיפה להתאחדות הרב עם התלמיד, שרבינו מוהר"ן עצמו רימז לא פעם שהוא ענין נשגב ומופלא, והוא בחינת הקשר שבין משה רבינו ליהושע בן נון, שאף משה רבינו מקבל התורה היה זקוק ליהושע תלמידו הנאמן שיהיה הכלי הראוי לקבל ולמסור את התורה לעם ישראל. ובשפת המקובלים קשר זה הוא בחינת היחוד של חמה ולבנה- חכמה ומלכות, והדברים ידועים ליודעי ח"ן.

ברסלב היתה עיר מסחר, בה קיים היה יריד גדול, לשם היו מגיעים סוחרים מכל האזור. אף תושבי נמירוב הגיעו לאותו יריד. ואכן, עם כניסת רבינו ל ברסלב, שחרו לפתחו סוחרים רבים שהגיעו עם פתקאותיהם בבקשה להצלחה וברכה. ולפעמים היו אף מתעכבים בבית הצדיק לשמוע דברי תורה ויראה והדרכה בעבודת הבורא. סוחרי נמירוב הסמוכה, אף הם נכנסו לרבינו, להתברך מפיו ולהתבשם מדברי תורתו. וכששבו הסוחרים לנמירוב מן היריד אשר ב ברסלב, סיפרו לאנשי עירם דברים מופלאים אודות הצדיק "החדש" שהגיע לעיר, הנוהג בהנהגות מיוחדות במינם: הוא אינו מדבר כלל מעניני עסקי העולם הזה, וכל שיחה הוא מסיט אך ורק לענין התכלית, שהוא עבודת השם... ולועג בפה מלא לכל הוויות העולם כי אך הבל המה.

עכשיו יתכן שאני אהיה איש כשר

וכשמוהרנ"ת היטה אוזן להתרשמויותיהם של החוזרים מהביקור אצל רבינו, שכל עניני רבנו אך ורק לעניני תורה ועבודה וחיפוש עצות להנצל מהיצר. ובחושיו העדינים סיכם אז בדעתו כי את זאת הוא מבקש... ואף מוהרנ"ת הוסיף אז ואמר: עכשיו יתכן שאני אהיה איש כשר...

בשבוע של פרשת כי תבוא, נודע למוהרנ"ת ולחבירו הנאמן ר' נפתלי-אף הוא ירא את ה' מנעוריו, מחשובי האברכים וממבקשי ה' אשר בנמירוב-כי רבינו השתקע ב ברסלב. הידיעה הגיעה אליהם, כאמור, מפיהם של הסוחרים ששבו מן היריד ב ברסלב. חבירו האחר של מוהרנ"ת, החסיד ר' ליפא, כבר זכה לבקר אצל רבינו, ואף להסתופף בצילו בשבת השניה להשתקעותו ב ברסלב. במוצאי שבת קודש פרשת נצבים, שבו חל הלילה הראשון של סליחות שלפני ראש השנה דשנת תקס"ג, שב ר' ליפא מברסלב לנמירוב לאחר שאצר בקרבו שבת נעלה ונשגבה במחיצת רבו החדש. בהגיעו לבית הכנסת לאמירת הסליחות, נעמד בקרן זוית מאחורי התנור, והחל באמירת סליחות בהתלהבות רבה, בקול חזק ובכוונה גדולה תיבה אחר תיבה בדבקות עצומה, שלא כפי הרגלו עד עתה.

ואכן, לאחר התפילה פנה מוהרנ"ת לר' ליפא ושאלת נפשו עמו: כיצד זוכים לזה. ר' ליפא הטעימו, על רגל אחת, מעט מן הדרך הקדושה ששמע זה לאחרונה בבית מדרשו של רבינו. מיד גמר מוהרנ"ת בדעתו והחליט כי הוא נוסע לברסלב. באותו יום יצאו מוהרנ"ת ועמיתו ר' נפתלי, יחד עם ר' ליפא ועוד חסיד בשם ר' זלמן דער קליינר (הקטן), לככר השוק, לתור אחר עגלה היוצאת מיד לברסלב. מוהרנ"ת שמח מאד על העובדא כי בהשגחה פרטית יצא אביו באותו יום לבית מסחרו בעיר ברדיטשוב, כך שיוכל לנסוע ללא ידיעתו. הוא החליט לנסוע במהירות ולהספיק לשוב טרם יוודע לאביו. . . אך זאת גמר בלבו כי אם אכן ימצא שם את המורה הנכון עבורו, שוב לא ישית לבו להתנגדות מצד משפחות בית אביו ובית חותנו, אלא יפסע בדרך שיורהו רבו מבלי להתחשב עם המניעות שיתעוררו עליו מקרוביו. בהגיע חבורת הנוסעים לככר השוק, פגשו באחד מהאברכים החסידיים בשם ר' לייבוש, האומר לשום אף הוא פעמיו לעיר ברסלב לרגל מסחריו. הם עוררו בו רצון להשתתף עמם בכניסתם אל רבינו. הוא נעתר להם וכולם עלו על העגלה, ויצאו לברסלב.

הפגישה

הפגישה עם רבינו והנה הגיעה השעה הגדולה בה היו צריכים להפגש הרב והתלמיד, המאור הגדול והמאור הקטן... מוהרנ"ת נכנס אל הקודש פנימה... והנה חוזות עיניו בדמותו של רבינו הקדוש...מיד כשנפגשו מבטיהם הקדושים זה בזה, נפלו על מוהרנ"ת אימה ופחד ויראה גדולה עד מאד. . . על אתר הוא נזכר בצורה הקדושה הזאת אותה חזה אי פעם באותו חלום לילה בטפסו על הסולם שראשו הגיע השמימה...

מכירים אנו זה מכבר... רבינו פותח פיו הקדוש וכה אמר לו: "מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו. בנפשו של מוהרנ"ת נחרטה ברגע זה ההחלטה העמוקה: פה אשב כי אויתיה, למקום זה איוה, יגע והתייסר והשתוקק מיום עמדו על דעתו... ואף רבינו נענה אז ואמר: מעתה איני בודד.

רבינו ממשיך בשיחה עם שני מקורביו החדשים מוהרנ"ת ור' נפתלי, ותוך כדי כך סיפר להם שלושה סיפורים, ובהם הדרכה לתחילת הדרך החדשה, כיצד להתייחס אליו, בכדי שהקשר בין הרב לתלמיד שרבינו כה השתוקק לו, יהיה בשלמות. ועוד רבינו הפליג לפניהם מאד בגדולתראש השנה, עד שאמר: מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה-להיות אצלי על ראש השנה! וכפל את אזהרתו לא להשתמט בשום פנים ואופן, אלא כולם כאחד יבואו אליו, איש בל יעדר!

כמובן שהתכונה לקראת ראש השנה בחצר רבינו כבר הורגשה, ואף התלמידים החדשים, מוהרנ"ת ור' נפתלי, כבר נתוודעו לכך. וחרף רצונם וחשקם העז להשאר אצל רבינו עוד זמן מה, חזרו לביתם, כדי שיוכלו כעבור שבוע לשוב להיות בראש השנה אצל רבינו.

ראשיתם של מניעות רבי נפתלי הירץ, אביו של מוהרנ"ת ששהה לרגל מסחריו בברדיטשוב, שב כעבור יומיים לביתו. כאשר נודע לו כי בנו נסע לרבינו, הצטער צער רב. היטב חרה לו מכבר על שבנו המובחר והעילוי נוסע לאדמורי"ם מ"כת" החסידים, אבל העובדא שזה עתה נסע אל הרבי מ ברסלב. הוא בא בדברים עם כלתו, אשת מוהרנ"ת, שתנסה לדבר עמו וללחוץ עליו להתרחק מהדרך החדשה, ותעשה ככל אשר ניתן לאל ידה לעכב בידו מלנסוע שוב ל ברסלב.

אולם מוהרנ"ת כבר החליט, יהיה מה שיהיה, הוא לא ישעה להתנגדות אביו, ועל ראש השנה יסע לרבינו להיות במחיצתו, ובפרט שהוא כה הזהיר על כך.

מוהרנ"ת נוסע לראש השנה מוהרנ"ת שכבר היה מודע היטב להתנגדות בני ביתו, כלכל צעדיו בהתאם לכך. הוא יצא ושכר עגלה שתסיעהו ל ברסלב, אך נדבר עם בעל העגלה שלא יבוא לביתו, אלא ימתין לו עם עגלתו ביציאה מהעיר. לנסיעתו הצטרפו עוד כמה חסידים. ר' ליפא ור' זלמן "דער קליינר". הם הגיעו ל ברסלב בחצות יום ו'. לאחר צהרי אותו יום ו' של פרשת נצבים, נכנסו מוהרנ"ת וחברו ר' נפתלי ונצבו לפני רבינו. הוא שוחח עמם שעה ארוכה. בין היתר אמר להם: "אני אוליך אתכם בדרך חדשה שאף אחד עוד לא צעד בה. זו דרך ישנה מאד אולם חדשה לגמרי"... ועוד אמר להם "יש לי שלשה סוגי חסידים: א. אלה שבאים אלי בכדי לחטוף שיריים. ב. אלה שבאים לשמוע תורה. ג. ואלה שדבוקים וחקוקים על לבי... (ובלשונו: וואס זענען מיר איינגעבאקן אין הארצן, בדרך משל: "אפויים היטב בלבי"). הוא פנה למוהרנ"ת ור' נפתלי והפטיר "אני רוצה שאתם תהיו מהסוג השלישי מ"האיינגעבאקענע חסידים".

שבת קודש ראשונה על שולחן רבנו הקדוש

מוהרנ"ת וחברו ר' נפתלי מתכוננים לקבל פני שבת מלכתא ולשבות במחיצת רבינו הקדוש... מוהרנ"ת וחברו רבי נפתלי מצטרפים לשולחנו הטהור של רבינו בליל שבת קודש... כשרבינו והחסידים התחילו לשיר "אשת חיל", החלו מחשבותיו של מוהרנ"ת טורדות אותו מעט; מצד אחד בער בו לבו מאד להדבק ברבינו ולהשאר אצלו לחסות בצלו, אולם מאידך גיסא ידע היטב עד כמה אביו וחותנו מתנגדים לחסידות זו אליה עומד הוא להצטרף, עודו שקוע בהרהורים על מצבו העגום, שומע הוא איך שרבינו נמצא עדיין בשירת "אשת חיל", וחוזר על הפסוק "כפה פרשה לעני וידיה שילחה לאביון". מוהרנ"ת הרגיש שרבינו מושיט לו את ידו לתמוך בו ולחזק אותו. רבינו חזר גם מספר פעמים על התיבות "ולחם עצלות לא תאכל". ושוב חש מוהרנ"ת שרבינו מכוין בזה לעודדו ולחזקו שלא יפול לעצלות וכבדות, ויעמוד על עמדו גם אם יעבור עליו מה... "בפתורא חדתא" מנהגו של רבינו בליל שבת קודש בעריכת שולחנו הטהור היה לקדש תחילה, ליטול ידיים, לברך על הפת ולאכול מעט ממנו, ואז היה שר את הזמר "אזמר בשבחין", כאשר הרבי פותח ושר את המילים הראשונות של כל 'בית' בזמר, והחסידים היו עונים לעומתו את הסוף של כל קטע וקטע... מוהרנ"ת ורבי נפתלי עומדים ומצפים ומייחלים לשמוע את קולו של רבינו שיפתח בניגון הזמירות. כאשר החל רבינו לזמר את הנגון הנפלא אזמר בשבחין, הרגישו שני הריעים כי נפשם הולכת וכלה. . . רבי נפתלי שהיה בעל חוש נגינה, חש כי לא יוכל לעמוד יותר. . . עוד מעט ונשמתו תפרח מרוב נועם ומתיקות. הוא הוציא מטפחת מכיסו והידק וקשר את ראשו הלוהט, למען לא יבקע מנועם העליון שכמעט לא יכל לעמוד בו... רבינו יושב כשפניו מאירים כשמש וכירח כתיאורו של מוהרנ"ת, ומזמר, וכל הציבור מחרה מחזיק אחריו. .. רבינו חוזר על התיבות הללו "נזמין לה השתא בפתורא חדתא" (נזמין את השכינה הקדושה לקראת שולחן חדש) כמה וכמה פעמים. . . מוהרנ"ת הבין היטב שרבינו מכוין לאותה שיחה נפלאה ששח עמם באותו יום ששי אחר הצהרים, שיוליך אותם בדרך חדשה, כלומר "בפתורא חדתא"-שולחן חדש. . . ומוהרנ"ת ור' נפתלי השיבו לעומתו בקול רם ובדבקות עצומה: ובמנרתא טבתא דנהרא על ראשין---(יאיר על ראשינו אור טוב ושפיר...) רבינו מגיע לתיבות "לאיתקפא חלשין" (לחזק החלשים), מוהרנ"ת חש ומרגיש כי רבינו מכוין בזה במיוחד אליו, שיתחזק ויעמוד איתן בכל מה שיעבור עליו. כמו כן היה זה ענינו של מוהרנ"ת כל ימיו, לחזק הנפשות החלושות...

בברסלב בוער אש

אש להבה בברסלב!! לאחר שולחן שכזה שוב לא יכול היה מוהרנ"ת לעלות על יצועו. רבינו הצית את האש בתוך לבו הכוסף והמשתוקק של מוהרנ"ת, אין הוא יכול להעלות תנומה בעפעפיו. . . הוא קם בלב יוקד להשי"ת ויצא מחוץ לביתו, כך הלך ופסע עד קצה העיר, והגיע לשפת הנהר 'בוג' הזורם בקרבת העיר ברסלב, ועלה על הגבעה המשקיפה על פני הנהר, לבו הוצת כולו מהאש שיצאה מבית מדרשו של רבו החדש, והוא חפץ שאש קודש זו תוקד בו תמיד לא תכבה, כפי שהשתוקק מיום עמדו על דעתו להגיע להתעוררות עזה בהשי"ת. בלב גואה ועובר על גדותיו החל לזעוק בקול לא לו:

רבונו של עולם! אין ברסלב ברענט א פייער! פייער מיר אריין דאס פייער אין הארצן אריין!!! (ב ברסלב בוער אש! הבער אש זו בתוך ליבי)... שעות מספר עמד מוהרנ"ת על עמדו מבלי יכולת לשוב לעשתונותיו. הוא עמד עד זריחת השמש. לבו הפך לאש להבת שלהבת לאביו שבשמים, ואז נפתחו כל השערים מבלי להסגר... ב  ברסלב אוה מוהרנ"ת את מכון שבתו עולמים, וממנו תוצאות חיים עד היום הזה.

 

רבי נחמן טולשינר זי"ע

הר"ר אברהם ז"ל נולד בשנת תר"ט לאביו הר"ר נחמן הלוי חזן מעיר טולטשין - המכונה בפי כל בשם: ר' נחמן טולטשינער ז"ל. ר' נחמן ז"ל נולד בשנת תקע"ד בעיר הייסין, לאביו הר"ר אברהם ב"ר ישראל שו"ב הלוי.

* * *

ר' ישראל היה נמנה בין אנשי רביז"ל. הוא היה ידוע כלמדן גדול ומופלג, וכאיש אשר יראתו קודמת לחכמתו. עקב היותו שוחט ובודק, היה ר' ישראל ירא וחרד מאוד תמיד מחשש מכשול כל שהוא. עקב כך היה הרגלו לנסוע ולבקר אצל גדולי דורו להתפלפל עמהם בעניני והידורי השחיטה. באחת מנסיעותיו הגיע גם אל רביז"ל כדי להוועץ עמו בדבר החומרות והדקדוקים היתירים בהם שקע מרוב יראתו וחכמתו, ואשר כמעט גמלה בלבו החלטה לעזוב את תפקידו כשוחט ובודק. רביז"ל מנעו מכך באמרו: "אלא מי יהיה שוחט? - מי שאינו ירא?! ---"

מסופר, שלר' ישראל היה בן חכים מובא, ושמו ר' ראובן יוסף ז"ל, רביז"ל מינהו לבורר באיזה ענין, ועקב כך יצא לו גם להתווכח עם רביז"ל בפרטי הענין. רביז"ל נענה אז ואמר: "דאס איז דיין טאט'נס חכמות! דיין טאט'נס חכמות טרייבן אים אין שאול תחתיות!" (אלו הם "החכמות" של אביך. . . חכמותיו מדרדרים אותו אל שאול תחתיות).

ידוע, שתורה ק"צ בליקומי מוהר"ן ח"א - שרבינו ז"ל כינה אותו בשם: "א לומדישע תורה. . ." - נאמרה לר' ישראל שו"ב. היה זה בערב חג השבועות שנת תקס"ז, ורביז"ל שהה אז בזאסלאב, ובין הבאים על חג השבועות היה גם ר' ישראל. רביז"ל פנה אליו ואמר לו: "איהר זענט דאך א למדן, וועל איך אייך זאגן א לומדישע תורה". [רביז"ל אמר לו אז גם את כל הענין המובא בחיי מוהר"ן סוף סימן תקמ"ג עי"ש].

תחילת השתלשלות התקרבותו של ר' ישראל שו"ב לרביז"ל היה דווקא ע"י מוהרנ"ת ז"ל, וכך היה המעשה: לפני שבועות של שנת תקס"ז נזדמן שהיה ר' ישראל שו"ב אצל ר' דוד צבי הגדול ז"ל (חותנו של מוהרנ"ת ז"ל). ונשאר גם כן על שבת קודש אצל ר' דוד צבי ז"ל. בליל שבת הבחין ר' ישראל במוהרנ"ת שנכנס הביתה ופנה לחדרו לומר: 'שלום עליכם', ו'אשת חיל, וחותנו ר' דוד צבי היה ממתין עליו. והבין ר' דוד צבי שקשה לו לר' ישראל על זה, ואמר לו: 'ער מיינט גאלע ערנסט", (הוא מתכוין לכך ברצינות גמורה). אחר כך, באמצע הסעודה, כשפלפל ר' ישראל עם ר' דוד צבי, נטל מוהרנ"ת גם כן חלק בשיחה התורנית, והבין ר' ישראל שמוהרנ"ת למדן הוא. וכשנפרד ר' ישראל לנסוע רצה ג"כ ליטול רשות מר' נתן ז"ל, ואמר לו ר' רוד צבי ז"ל: "מסתמא הוא מאריך בתפלתו בהחסידים - שטיבל" (בבית החסידים). הלך ר' ישראל לשם, וכשבא לפתח, שמע איך שר' נתן אומר תהילים בכוונה גדולה. הוא לא רצה להפריעו באמצע התהלים, והמתין עד שסיים. ר' ישראל אמר אז למוהרנ"ת שאכן גם בכוונתו לנסוע לרביז"ל בקרוב, אך לעת עתה הוא צריך עוד להיות אצל רב אחד. ואח"כ אכן בא לרביז"ל על חג השבועות הנ"ל.

* * *

חמשה בנים היו לו לר' ישראל שו"ב. כולם היו למדנים מופלגים ומקורבים לרביז"ל. שנים מהם ידועים לנו, והם: ר' ראובן יוסף הנ"ל, ור' אברהם ז"ל אביו של ר' נחמן מטולטשין ז"ל.

* * *

ר' אברהם ז"ל אביו של ר' נחמן מטולטשין, התאלמן מאשתו כשהיא עוד צעירה לימים, והשאירה לו שני יתומים קטנים: ר' נחמן, ואחותו רחל. ר' אברהם נשא אשה שניה, אולם לאחר זמן מועט נפטר גם הוא, [בערך בשנת תקפ"ב כפי הידוע שר' נחמן נתייתם מהוריו בהיותו כבן שמונה]. היתומים הקטנים נשארו אצל האם החורגת. . . הם היו עליה למשא כבד, וגם לא היתה מחוייבת להחזיקם. ומאחר שהיו לר' אברהם אביהם עוד ארבעה אחים, גמלה בלבה החלטה להובילם להאחים, דודי היתומים, שהם יגדלו אותם. ובהיות שבעיר הייסין היה גר אחד מהאחים, ר' ראובן יוסף, והוא סוחר נכבד, העשיר שבאחים, הובילה אותם לעירו, ובערמה וחכמה היא באה לביתו בשעות המאוחרות של הלילה, ותיכף בבואה לביתו הושיבה אותם על הפריזבע (= מדריגות), ותצווה עליהם: "בבוקר, מי שיגש אליכם וישאל אתכם מנין אתם בני? ומי אתם? תאמרו את האמת כמו שהיא". והיא תיכף לקחה את עצמה ונסעה לדרכה - - - ויהי בבוקר. . . ר' ראובן יוסף יוצא מפתח ביתו. . . והנה הוא רואה שני ילדים יושבים על הפריזבע? הוא שואל אותם: מי אתם? - והם השיבו לו שהם בני אחיו ר' אברהם ז"ל. . . בפיקחותו הבין דבר מתוך דבר, והודיע הדבר גם לשאר האחים. ואכן אחד האחים לקח את הילדה לביתו, ור' ראובן יוסף השאיר את נחמן הקטן בביתו.

* * *

ר' ראובן יוסף הנ"ל, היה מאנשי המשא ומתן שבאנשי רביז"ל. הוא היה עובד ה', גאון ולמדן, מופלג במעלה. הוא גם היה מתלמידיו המובהקים של ר' שמואל אייזיק ז"ל.

מסופר, שפעם לא היה ביכלתו לשוב לביתו אחרי ראש השנה מחמת רדיפות המתנגדים, וישב שנה תמימה אצל רביז"ל מחמת זה. במוצאי יום כיפור של השנה השניה אמר רביז"ל שנחתם הדין על המתנגד שלמה מהייסין שימות, ואכן באותו חורף מת המתנגד, ומיד שב ר' ראובן יוסף לביתו.

עוד מסופר, שרב העיר הייסין, מקום מגוריו של ר' ראובן יוסף, היה מתנגד. רבינו ז"ל צווה לו לר' ראובן יוסף, שכל הוראה שישמע מפי הרב של העיר, יאמר תמיד בהיפוך. ואכן כך היה תמיד נוהג, גם אם הוא לא זכר בעצמו את פסק ההוראה, אבל מעוצם ראותו תמיד עין בעין אמיתת דברי אדמו"ר זי"ע, היה אומר תמיד להיפוך מדברי הרב הנ"ל, וכאשר פתחו את ספרי הפוסקים לעין כדברי מי הפסק, היו רואים בעיניהם שהאמת כדבריו, עד שברח הרב מן העיר עם כל בני ביתו בחרפה ובושה גדולה.

ר' ראובן יוסף, בהיותו בעל נכסים - היו אנ"ש רגילים להתאכסן בביתו כשנסעו לאומן ועברו דרך הייסין. גם מוהרנ"ת ז"ל היה רגיל הרבה להתאכסן אצלו, ור' ראובן יוסף לא חסך כל מאמץ לכבד את מוהרנ"ת כדבעי. הוא אף פקד וצווה על היתום הקטן לעמוד לרשותו של ר' נתן ולשמשו. ר' נתן אכן התבטא פעם, ואמר: בבית ר' ראובן יוסף יש לי הרחבת הדעת - - -

ר' ראובן יוסף נפטר בשנת תקצ"ה או תקצ"ו, [יש גירסא, שנסע לסאווראן בנסיון להשכין שלום, אחד החולקים זרק פמוט על ראשו ועי"ז נפל למשכב ונפטר].

 

רבי נפתלי זי"ע

בין עשרות תלמידים קדושים וטהורים, צדיקים יראים ושלמים שלבם מבעית בתורה וחסידות, בולטת דמותו הנאצלה של ר' נפתלי, כאיש הגבוה מהם משכמו ומעלה, אחד משני אנשי סודו של רבינו, הלא המה, הוא וידיד נפשו, בחיר התלמידים, הרה"ק ר' נתן. שניהם יחדיו, תרין רעין דלא מתפרשין, עשו בהתקרבותם לרבינו זי"ע מה שלא עשו כל חבריהם, זכו אצל כבוד קדושתו לחיבה יתירה והשראה מיוחדת.

ואם סיפור התקרבותו של מוהרנ"ת לרבינו כל כך נפלא ומעניין, הרי שמו של ר' נפתלי קשור והדוק כמעט בכל שלב ושלב מההתקרבות הקדושה, לכל אורך תולדותיה של התקרבותו צמוד שמו של ר' נפתלי, ידיד נעוריו ויליד עיר מולדתו נמרוב הסמוכה ל ברסלב.

הוא הגבר אשר עליו התבטא רבינו כי הוא ור' נתן יודעים הימנו ומשיגים אותו יותר מכל שאר התלמידים באמרו: "כשם שיריבי אינם יודעים אותי כן המחזיקים בי אינם יודעים אותי, רק נתן ונפתלי מעט". רבינו הקדוש והנורא - שכל הנוגע בגחלתו וטועם מצוף תורתו חש כי לגדולתו אין חקר - העיד עדות גדולה זאת ברבי נפתלי תלמידו, רעד ורתת אוחזת אפוא את כל הבא לתאר את פרשת חייו של איש גדול בענקים זה, שידע "מעט" מגדולת רבינו - - -

זה המעט, רב כים היה, אף כלפי תלמידים נוראים כהרה"ק ר' אהרן רבה של ברסלב שרבינו גילה טפח מגודל טהרתו, או מהרב המקובל החסיד ר' יודל מדאשוב שרבינו מצאו ראוי למסור לו רזי פדיון נפשות, או תלמיד כרבי שמואל אייזיק שרבינו מסר לו ענין תיקון הנשמות והנחה אותו בדרך עבודה נוראה "על חודו של חרב" - כביטוי מוהרנ"ת, ועוד ועוד שרפי קודש שסובבו בחצר רבינו הקדוש; גם כלפי אלה היה ר' נפתלי מי שזכה לשמוע כל כך שיחות נוראות מפי רבינו ז"ל שאם הם היו שומעים אותם היתה מתבטלת מציאותם, כך גם העיד ר' יצחק לייב לפני הרב מטשעהרין, ששמע מפיו הקדוש של רבינו "שאם היה מספר עמו החצי שיחות ממה שסיפר עם ר' נתן ור' נפתלי, לא היה לך קיום כלל, וגם כל העולם כלו לא היה לו קיום".

זכה ר' נפתלי שרבינו גילה לו דברים כבושים וטמירים שלא גילה לאיש, מחוץ לחברו הגדול הימנו ר' נתן, היה הוא, ר' נפתלי, התלמיד העומד בסולם המדריגות, בסמוך למוהרנ"ת, בשיעור קומתו וגדולתו הרוחנית, והיה שותף ונוכח במרבית ההתגלויות הנוראות של רבינו ז"ל. ישנם אפילו ענינים רבים שרבינו גילה רק לו והוא זה שסיפרם אחר כך למוהרנ"ת שרשמם והנציחם.

דברים שכיסה עתיק יומין נתגלו אליו מפי רבינו הקדוש, זכה הוא לקבל מרבינו סודות גדולים וטמירים בענין הקץ, מה שלא זכה חתנו של רבינו הרה"ח ר' יוסק'ה שנכח באותה עת, היה זה בדרך לדיז'ין ברסלב, ביום ה' אב תקס"ו, תיכף להסתלקותו של ילדו הקדוש ר' שלמה אפרים, כשמבחוץ נראו קוזקים עוברים ושבים, החל רבינו מגלה רזים אודות מדינת רוסיה, ומרז לרז עבר לשיחה בענין הקץ "ומה שיהיה עד ביאת הגואל ומביאת הגואל עד תחיית המתים" - - - הדברים נמשכו כשעתיים, בהם גילה "דברים אשר לו נשמעו מעולם", דברים הקשורים אולי להסתלקותו של הבן הקטן ר' שלמה אפרים שמזומן היה לקרב את הגאולה, שכן בטרם נסתלק הילד אמר רבינו שכבר מוכן בואו של משיח צדקנו ואף "ידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא, אך עכשיו - מוסיף מוהרנ"ת בשמו - בוודאי לא יבוא באותו הזמן. וכפי המובן מדבריו היה שהעכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זצ"ל".

כעבור שנתיים ימים, בערב שבת קודש ח' אב תקס"ט בעיר ברסלב, שוב עמדו לפניו ר' נתן ור' נפתלי ורבינו החל מגלה את חלקם השני של הסודות. רבינו הקפיד שאף ר' אהרן "הרב הכשר" שלו לא ימצא בעת הסיפור, הוא סגר את דלת בית המדרש אחריו וגילה את הדברים לפני שני בחירי תלמידיו.

את הסודות הקדושים רשם מוהרנ"ת לאחר מכן בראשי תיבות "ברמיזא בעלמא ובדרך נוטריקון" שכן ציוה רבינו "שלא לדבר מזה ולכתוב ברמז" אך הרוב נשכח כי לא נרשם מיד והמעט שנרשם נעלם בחלקו הגדול - כך מצא מעתיק הספר ימי מוהרנ"ת כתוב בכתב ידו של מוהרנ"ת על מגילת הסתרים המכילה את סודות הקץ שגילה רבינו הקדוש והנורא.

רבי נפתלי שמר בלבו את תוכן הסודות ולא גילה אותם לאיש, לכשקרבו ימיו, גילה אותם לתלמידו ר' אהרן ליפוביצקי ז"ל כדי שישארו בין החיים. מר' אהרן ז"ל עברו הדברים לר' אברהם בר' נחמן בעמח"ס באור הלקוטים, כוכבי אור וכו' והימנו לא נודע למי עברו הסודות.

כאשר נשאל פעם רבי נפתלי על מצב הקץ עליו שמע מרבינו ז"ל, נענה: האם לומדים אתם את ספרו של רבינו (ליקוטי מוהר"ן)? כך מקובלני מרבינו: "כשספר ליקוטי מוהר"ן יתקבל בעולם יהיה אפשר להתכונן לגאולה" (=וועט מען זיך קענען רעכטן אויף משיח'ן).

 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך:

שליחת המאמר שלח לחבר  הדפסת המאמר הדפסת המאמר  קישור ישיר למאמר קישור ישיר למאמר  דווח מאמר בעייתי דווח על מאמר בעייתי  כתוב לכותב המאמר פניה לכותב המאמר  פרסום המאמר פרסום המאמר 

©2017
כל הזכויות שמורות

מורנו'ס - שיווק באינטרנט

אודותינו
שאלות נפוצות
יצירת קשר
יתרונות לכותבי מאמרים
מדיניות פרטיות
רשימת כותבים
כותבים מומחים
עלינו בעיתונות
מאמרים חדשים
פרסם אצלנו
לכותבי מאמרים: פתיחת חשבון חינם
כניסה למערכת
יתרונות לכותבי מאמרים
תנאי השירות
הנחיות עריכה
לבעלי אתרים:



מדיה חברתית:
חלון מאמרים לאתרך
תנאי שימוש במאמרים
ערוצי מאמרים ב-RSS Recent articles RSS


מאמרים בפייסבוק מאמרים בטוויטר מאמרים ביוטיוב