במסגרת עיסוקי בכתיבת ביוגרפיות וספרים אישיים, אני נתקל לא פעם בתופעה הרווחת בין הכותבים. רבים מהם נוטים במהלך הכתיבה לגלוש להרחבה ופירוט יתר של עובדות היסטוריות, מידע כללי על מקומות ואתרים בהם מתרחש סיפורם, תיאור של דמויות מוכרות של מנהיגים ואנשי שם שניקרו בדרכם במהלך חייהם.
הריבוי בעיסוק בפרטים אלו בא ברוב המקרים על חשבון הבאה והבעה של הזיכרון האישי, ביטוי הרגשות של הכותב וציור תמונת האירועים כפי שהיא נראתה בעיניו. שוב ושוב אני נתקל בכתבי יד שעיקרם הוא תיאורים היסטוריים של תקופות כשהעניין האישי שלשמו הכותב התיישב לכתוב הלך ונשכח.
אני ממליץ, אם כן, לכל מי שכותב את סיפור חייו, או שעומד לעשות כן, לנסות ולהתעלם מהמידע הקולקטיבי הזה. הרי את המידע הזה היה ניתן למצוא בקלות בספרי היסטוריה, והיום אפילו ביתר קלות באתרים כמו "ויקיפדיה" ו"גוגל". מומלץ להקדיש את מירב המאמץ והמחשבה לכתיבה של הזיכרון האישי. לצלול ולשחזר את הרגשות של אז, את הריחות, את הצלילים, את הצבעים, את המראות שצרובים אצל הכותב בזיכרון וכד'.
אין ספק שהזיכרון האישי שיכלול תחושות, רגשות ומרות אישיים, יהיה מקורי ומעניין יותר וזאת, מעבר לכך שיהיה תואם בהרבה למטרה הראשונית שלשמה נכתב ספר הזיכרונות האישי – שימור הזיכרון והנחלתו לדור הבא.
מוטי שני - תהודה
נייד: 0546268300
tehooda@gmail.com
מוטי שני הוא הבעלים של "תהודה" - כתיבה שיווקית, עריכה לשונית, בניית קונספט וייעוץ תקשורת. התמחות בתחומי האמנות, הבריאות, התרבות וההי-טק, הוצאה לאור
